-
אינני יודע מיהו יעקב מאיר שכתב השבוע את פרשת השבוע ב"הארץ", ואינני יודע אם "הארץ" צריך פרשת שבוע. על כך ועל עוד סוגיות כתבתי במקום אחר. מאיר פותח את הדרשה שלו בנקודה אמיצה:
-
בפסוק הראשון של פרשת השבוע, "וארא", מתגלה הקב"ה אל משה: "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו, ב-ג). ראשית מתוודע ה' אל משה בשמו – "אני ה'" – ואחר כך הוא מסביר לו כמה ייחודי הדבר שהקב"ה יתגלה בשמו לבן אנוש, שהרי אל האבות – אברהם, יצחק ויעקב – נראה הקב"ה בצורה אחרת ולא בשמו המפורש.
-
את הביטוי הקשה "ושמי ה' לא נודעתי להם" מסביר רש"י כך: "לא הודעתי אין כתיב כאן, אלא לא נודעתי. לא ניכרתי להם במדת אמיתות שלי שעליה נקרא שמי ה'". רש"י מסביר את ההתוודעות בשם כמידת האמת של הקב"ה, שהרי עכשיו עומד הקב"ה לממש את הבטחתו לאברהם: "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, יד). קיום ההבטחה מצריך התגלות מסוג חדש, בשמו המפורש של הקב"ה, שם שלא היה ידוע עד כה.
-
עד כאן יעקב מאיר. כפי שאפשר להיווכח, רש"י הוא יודע, אבל תורה הוא לא יודע. או, יותר נכון, הוא יודע שהקוראים שלו לא יודעים, ולכן אפשר למכור להם מה שרוצים, כולל תפוחים יד שנייה מרש"י.
-
הנה רגע ההתגלות של יהוה לאברהם, כפי שמספרת התורה:
וַיֹּאמֶר יהוה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (בראשית י"ב 1)
האם יעקב מאיר רוצה לטעון שזה קולו של המספר? כלומר, שאנחנו כקוראים יודעים ששמו המפורש של האל הוא יהוה, אבל אברהם לא ידע זאת? אולי. אבל אז יהיה מאוד קשה להסביר את המסופר שבעה פסוקים בלבד אחר כך:
וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ ליהוה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יהוה: (בראשית י"ב 8 )
ויקרא בשם יהוה. רש"י לא מפרש כאן לגבי השם. כמו יעקב מאיר, גם רש"י סמך על הקוראים שלו שלא יזכרו מה קרה בבראשית, ומה הוא אמר שם עד שהם יגיעו לפרשת וארא בספר שמות.
אופס, התפלק פעם אחת, לא נורא. סיפרו לנו שאברם קרא בשם יהוה, עד שנגיע לשמות ו' 3 כולם כבר ישכחו. אבל לא. התורה דואגת להזכיר את זה פעם נוספת:
אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יהוה (בראשית י"ג 4)
עוד פעם. כאילו לא מספיק שמזכירים את זה שוב, מזכירים שזה קשור גם לפעם הקודמת, כך שאנחנו יכולים כבר לזהות כאן המשכיות ועקביות, ועד שנגיע לשמות לא נבין למה אלהים אומר למשה דבר כזה.
יעקב מאיר מגדיל לעשות, וטוען שרגע זה מסמן את תחילת מימוש ההבטחה של יהוה לאברהם בבראשית ט"ו 14. מה חבל שלא התייחס גם למראה מקום המופיע פסוקים ספורים קודם לכן שם כתוב:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהוה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: (בראשית ט"ו 7)
כלומר, לא זו בלבד שהוא סומך על כך שהקוראים שלו לא מכירים את התורה, הוא גם מרגיש בטוח דיו לצטט מפרשת ברית בין הבתרים בידיעה שאף-אחד לא יילך לבדוק את מראה המקום שהוא נתן, כיוון שבדיקה כזו מיד הייתה חושפת עד כמה טיפשי לטעון שהשם לא היה ידוע לאבות.
-
האם אנחנו יכולים לדעת שכל האבות הכירו את השם יהוה, ע"פ התורה? כן, ולא רק הם:
אברם אומר את השם למלך סדום (בראשית י"ד 22)
שרי מכירה את השם (בראשית ט"ז 2, 5)
הגר מכירה את השם (בראשית ט"ז 11)
לוט וכל משפחתו מכירים את השם (בראשית י"ט 13, 14)
אברם קורא בשם מקום העקידה "יהוה יראה" מה שעשוי היה להפוך את השם לידוע עוד יותר בסביבה (בראשית כ"ב 14)
אליעזר, לבן, בתואל ורבקה מכירים את השם (בראשית כ"ד 3, 7, 12, 27, 31, 35, 40, 42, 44, 48, 50, 51, 56)
יצחק מכיר את השם (בראשית כ"ו 22,
אבימלך מלך גרר ופיכול שר צבאו מכירים את השם (בראשית כ"ו 28 – 29)
עשו מכיר את השם (בראשית כ"ז 7)
יעקב מכיר את השם (בראשית כ"ז 20, כ"ח 13, 16, 21)
לאה מכירה את השם (בראשית כ"ט 32 – 35)
רחל מכירה את השם (בראשית ל' 24)
לבן (שוב) מכיר את השם (בראשית ל 27, 30, ל"א 49)
-
אפשר להמשיך, כמובן, אבל נראה לי שהנקודה הובנה. למה זה כל-כך מציק לי? הרי ברור שאנשי אמונה ימשיכו לסלף את הכתובים בדרשותיהם, יסמכו על הזכרון הקצר והבורות של שומעיהם. אבל אני חושב שההתבטלות הזו בפני הדתי שמסלף את הכתובים היא תופעה יחידה במינה במוספי הספרים של העיתונות המודפסת. אני חושב שאם מישהו היה כותב משהו כל-כך בולט בשקריותו על עמיחי, ביאליק, קפקא או פרוסט, זו גם הייתה הפעם האחרונה שהוא היה כותב במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". וכשמישהו כותב שיהוה אומר למשה שהוא מעולם לא נגלה לאבות בשם הזה (דבר שיהוה באמת אומר למשה), ואח"כ מתייחס לזה כאילו זאת עובדה, הוא יודע שהוא יוכל לכתוב עוד שטויות כאלה בעתיד. התבטלות כזו בפני המאמין היא תמוהה במיוחד כשהיא מתרחשת באכסניה של "הארץ", ומצביעה על התייחסות לפרשת השבוע כאיזשהו "יידישקייט" שלא צריך להיות קשור לצורת החשיבה וההתייחסות הביקורתית שמאפיינת את המדור, והעיתון בכללותו.
-
לאלה שמתעניינים בהסבר האמיתי, אומר על קצה המזלג כך: מי שכתב את הפסוק המופיע בשמות ו' 3 ("ושמי יהוה לא נודעתי להם") לא הכיר או, לכל הפחות, לא התייחס לסיפור המופיע בבראשית ט"ו (שם האל אומר לאברהם במפורש "אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים"), ולכל הסיפורים האחרים שהזכרתי כאן. הטקסט שלו כן הולם, למשל, את סיפור הבריאה בפרק א', שם אלהים ברא את השמים ואת הארץ (ולא יהוה), את הציווי על ברית המילה (שם אלהים נגלה אל אברם ואומר: "אני אל שדי" – ושימו לב להקבלה בין "וירא" של בראשית י"ז 1, ל"וארא" בשמות ו' 3, שעל שמה נקראת הפרשה), את הסיפור שבו אלהים נגלה ליעקב גם כן בשם אל שדי (בראשית ל"ה 11), ועוד.
—
סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה
—