לסגור את המנהרות, לפתוח את הכבישים

                    

מתי הייתי בפנימיית הכפר הירוק? מי זוכר?

 

שאלות של זכרון מעסיקות אותי בימים אלה, ואני חושש שאשכח כמה מהן לפני שאספיק להעלות אותן על הכתב.

 

למנהל הפנימייה הייתה שם מדיניות מעניינת: השער תמיד היה פתוח, ובכל שעה שהיא חניכים יכלו לצאת ולבוא. היה אסור להם, כמובן, לעזוב ללא אישור. אך לשומר בשער הייתה הוראה שלא למנוע מהם לצאת, אם הוא רואה אותם עושים זאת.

 

לכאורה, זו סתירה פנימית: אם אסור לעזוב, מדוע אין מי שאוכף זאת? ובניסוח מדוייק יותר, אם אסור לעזוב, כיצד ייתכן שאפשר לעזוב, ועוד בקלות מדאיגה שכזו?

 

מנהל הפנימייה הסביר שתלמיד שנמצא במצוקה וצריך לברוח, יעשה זאת. אם הוא יידע שהשער הראשי סגור בפניו, הוא יקיף את כל הכפר עד שימצא פירצה בגדר וייצא. ממערב לכפר נמצא כביש איילון. מצפון לו כביש 5. האם יותר טוב שתלמיד במצוקה יברח לכבישים הללו? מוטב שייצא מהשער הראשי, שלידו תחנת אוטובוס מסודרת.

 

למדיניות הזו נלוותה כמובן עשייה ללא הרף למנוע מתלמידים לברוח. לא מדובר היה בפעולות מניעה כוחניות או איומים. כוונתי לליווי של המדריכים, לתשומת לב אישית, למערך ייעוץ שלם שמשתדל לזהות נורות אדומות לפני שתלמיד בורח, שמשתדל לאתר תלמיד שבורח מהר ככל האפשר, ושנמצא איתו בשיחה כדי לסייע בפתרון מצוקותיו ולהחזיר אותו לכפר ללא כוח.

 

נזכרתי בסיפור הזה לאחר סיום המבצע בעזה. כה חוששים הישראלים ממה שעלולים העזתים להכניס לרצועה לו המעברים היו פתוחים, עד שסגרו אותה מכל עבר. עזה לא מתוחמת על-ידי כבישים מהירים כמו כביש איילון, ותושביה אינם קופצים מעל הגדר. אך הם חופרים מנהרות, ובמנהרות הם מעבירים את כל הדברים שישראל לכאורה חוששת שהיו נכנסים לעזה אילו המעברים היו פתוחים.

 

כעת חמאס מתגאה במנהרות שלו, ומציג אותן לראווה כהוכחה לכך שהוא ניצח במבצע הזה. בקלות ישראל יכלה לשדוד ממנו את הנצחון הזה, ועוד יותר בקלות יכלה ישראל לפתור את בעיית המנהרות, בפתרון שהיה מדגים את השכל הישר שהיה לאותו מנהל פנימייה: לפתוח את השער הראשי! לתת לסחורות לעבור דרך מעבר ארז, מעבר כיסופים, ולהציע למצרים לנהוג באותו אופן במעבר רפיח.

 

בתקופת המבצע התראיין השר שלום שמחון לגאולה אבן בערוץ הראשון, וכשהיא שאלה אותו על סגירת המנהרות, הוא הסביר לה שאין זה פשוט כל-כך, כיוון שהמנהרות משמשות גם להעברת סחורות וצורכי קיום הכרחיים. וכי תושבי עזה ניחנו בחיבה מיוחדת למעברים תת-קרקעיים, שרק כך הם מוכנים לקבל את צורכי הקיום שלהם? האם מאז ומעולם מעברי סחורה נעשו בעזה מתחת לאדמה? אם תהיה אל עזה וממנה תחבורה זורמת, כל הצורך במנהרות ייעלם באחת.

 

"אבל אז הם יעבירו שם נשק!" יקפצו המתנגדים. ודאי. אך הם מעבירים נשק בכל מקרה. וזה גם לא ממש עוזר להם. הנשק שהם יכולים להשיג הוא חסר משמעות כנגד העליונות הצבאית הישראלית. וגם אם הם היו מעבירים כמות כפולה ומכופלת של רקטות דרך מעברים פתוחים, עדיין היה הדבר חסר משמעות מבחינה טקטית ואסטרטגית גם יחד.

 

לישראל יש שתי ברירות, שהיא מסרבת לבחור ביניהן: אם עזה היא איזור שלטוני נפרד ועצמאי, שאיננו קשור לישראל, אין מקום שישראל תטיל עליו מצור אווירי, ימי ויבשתי. אם היא בשליטת ישראל, יש לקבל את השליטה על כל המשתמע מכך, כולל נציגות ישראלית היושבת ברצועה ומנהלת אותה.

 

המבצע מסתיים וגורמים רבים מתחרים על מתן סיוע לעזה. כל גורם שם הוא בעל אינטרס והתורמים הגדולים ביותר יחזקו מן הסתם את הנטייה האנטי-ישראלית החזקה כל-כך ממילא בעזה (ובצדק). גם לאחר מבצע כה משולל הצדקה, יכלה ישראל לשנות מדיניות, באופן שיפתח את עזה – לשמיים, לים ולישראל. המצור הנמשך עליה גם לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקפה, משמעותו היחידה היא שהאיבה בין עזה לישראל רק תגדל, בחסות המשקמים של עזה.

 

סביר להניח שזו בדיוק המטרה של הקברניטים הישראלים. על כך יש להצר.

           

18 מחשבות על “לסגור את המנהרות, לפתוח את הכבישים

    • ברכות. אתה המגיב הראשון באכסנייה החדשה שלי. אני מבטיח לזכור לך חסד נעורים.

      אני מניח שאני שוב אואשם בחשיבה חשדנית יתר על המידה, שלא לומר קונספירטיבית.

      אבל אני לא יכול שלא לחשוב על כך שידעו לפני ההתנתקות שהיא תחזק את חמאס, ולחצו על אמ"ן לכתוב הערכה הפוכה; שבחרו שלא למוטט את שלטון חמאס במבצע (ואני מאמין שזה בהחלט היה אפשרי, לו רצו בכך); ושעכשיו רואים איך סעודים ואיראנים וגורמים אחרים תורמים לשיקום עזה, בזמן שישראל ממשיכה להיתפס שם כ"בד גאי".

      במיוחד כזה ברור למה זה טוב לישראל שחמאס ברצועה – כל עוד הוא שם, אין סיבה לשאת ולתת על שום-דבר שם, ובוודאי שאין צורך לדון בהנהגה פלסטינית חזקה על כלל שטחי 1967, ועל הקשר ביניהם.

      כרגיל, אני לא מצפה להסכמה, אבל מקווה שהצלחתי להבהיר את העמדה שלי ואת הניתוח שלי, גם אם הוא איננו מקובל עליך.

  1. very interesting
    i didnt understand why you assume israels interest is to keep gaza weak. just for the sake of not negotiating. couldnt it be in the interest of israel to negotiate? there must be a reason why israeli leadership has decided that there is no point for that. what would it be? more to the point why dose israel want to perpetuate this feud?

    • וואו! עמי בבלוג… בשביל זה באמת היה שווה לעזוב את דה-מארקר.

      ההסבר הטוב ביותר לרצון של ישראל להשאיר את חמאס בעזה בוטא על-ידי מירון בנבנשתי במאמר שפורסם ב"הארץ" ב-3 באוגוסט, 2007:

      "תהליך הריסוק של העם הפלשתיני מגיע לתחנתו האחרונה. ב-1993, כשהסכסוך הגיע לנקודת ה"צומוד", דיבר ערפאת בשם מחצית העם הפלשתיני שנותר במולדתו. עכשיו פיאד מדבר בשם כרבע העם הזה, השוכן בגדה; כל השאר יצטרכו לדאוג לעצמם."

      עד כאן בנבנשתי. לגבי השאלה האחרונה שלך, אין לי תשובה מכרעת. התחושה שלי נעה בטווח שבין קריאה מרקסיסטית קונספירטיבית של בעלי הון שמתעשרים ופורחים על חשבון מלחמה לבין קבוצה של חסרי בטחון שחושבים שאם ישראל תרפה לשנייה, אז מיד יחסלו אותה. כמובן שזה מאוד משנה אם זה א' או ב' (או כל אחת מאלף האופציות והקומבינציות ביניהן), אבל מכיוון שלעולם לא יהיה לי די ידע כדי להכריע בנקודה הזו, אני שם את זה בצד. התוצאה היא שבכל מקרה הם ממשיכים לפעול כדי להחליש את הפלסטינים, לקנות זמן, להרוויח נקודות בזמן שנקנה וכו' וכו'. ברק בכמה ראיונות מאז הפסקת האש חזר על כך שהוא מאמין שמכות כאלה הם הכרחיות כדי לקנות לישראל זמן של הפוגה, כיוון שהצמיחה שלה נעשית ברגעי ההפוגה.

  2. יכול להיות שמטרת הסגר והמלחמה הן לגרום למצרים לקחת אחריות עליה.

    קראתי איזה ניתוח על פינוי עזה שיחס כוונה שכזאת לשרון ולפני שבועיים אתה קישרתה אותי לאלוף בן שטען משהו דומה.

    אגב זה ממש לא יפה שאתה עוזב ככה ומשאיר רק פלקט יבש שמודיע על כך.

    • ומה רצית? מסיבה…? 🙂

      ב-10 שעות בערך שאני מפעיל את הבלוג מכאן, מצאתי כבר שמונה יתרונות לפחות על-פני הקפה, ואני מניח שזה רק יילך ויגבר. נכון, אי-אפשר לראות פה את הפרצופים של כל המשתתפים בשיחה, אבל אפילו זה לא בהכרח חסרון…

      השאלה של מצרים היא שאלה גדולה מאוד. היה גם שלב שאמרו שמצרים רוצה לפתוח, ושישראל לוחצת עליה שלא לפתוח. את ההזדמנות שלנו לגרום להם לקחת אחריות על עזה שרפנו בהסכם השלום, נראה לי מאוחר מדי לתקן את זה.

      שלא לדבר על זה, שהבעייה הפלסטינית היא בתוככי ישראל. זה לא יילך ככה, אם ננסה להפיל את עזה על המצרים, את הגדה על ירדן, ומה נעשה עם יפו? נלחץ על חולדאי לטפל בה?
      יש עם פלסטיני, ואנחנו כבר ילדים גדולים ויכולים להכיר בזה. אבל אני סוטה עכשיו לאישיו הכי גדול, ועדיף שלא.

      חזרה למצרים – אם מצרים תסכים לקחת אחריות, האם ישראל תשאיר למצרים את שיקול הדעת אם לאפשר בעזה הפעלת שד"ת ונמל ים? סביר להניח שלא. ישראל לוחצת על מצרים כדי שמצרים תהיה השוטר שלה בציר פילדלפי, לא כמגמת התנתקות אמיתית מעזה. ובטח שלמצרים אין אינטרס למלא תפקיד כזה.

    • מאת אייל ניב:

      הבלוג נראה מבטיח.

      שיט, מכאן אפשר רק לרדת…

      סתם – תודה רבה וברוך הבא.

  3. איך אתן לך כוכבים אדומים עכשיו, אריה? (גילוי נאות: נשמעתי להוראות, לא נתתי כוכבים, לא ירוקים, לא אדומים, לא שחורים).
    תשובה לעמימן:
    מו"מ שיוליך לחלוקה ופתרון הסכסוך – זה נדמה בישראל כמו צרה צרורה. מי מאמין בזה כרגע? מי מוכן לקחת את הסיכונים הדרושים בתנאים הנוכחיים? (אפילו בקרב בוחרי מרץ קשה לי להאמין שיש רוב). לכן זה לא כל כך רע (בתפיסה הזאת) אם יש דברים שחוסכים את הצורך במו"מ.

    • תודה, יאיר. שמח שבאת. שמח להיפטר ממשחקי הכוכבים וההצצות של הקפה.

  4. באתי להגיד שלום ומזל טוב על הבלוג החדש.

    אין לי מה להעיר פוליטית ואסטרטגית על מה שאתה מציע, אלא רק להאיר את עיניך לגבי דבר אחד:

    אתה, כמו ישראלים רבים, מתייחס לפלסטינים כמו אל ילדים סוררים, תלמידים טעוני טיפוח שהשאלה היא איך לטפל בהם כיאות ולעזור להם להתבגר. אתה בטח יודע שיש פה לא מעט פוסטקולוניאליזם (אם כי זו תיאוריה שאני לא אוהבת) וכן לא מעט התנשאות.

    אתה לא היחיד כמובן, זה מאפיין רבים מאיתנו-כולל אותי–ולפעמים פשוט בא לי להושיב אותם בפינה עד שילמדו לקח.

  5. תודה, ליאור.

    אני משתדל לנקות את עצמי משיח פטרנליסטי-קולוניאליסטי עד כמה שאני יכול, ואת צודקת שלהצליח לגמרי אי-אפשר.

    האתגר הוא לדבר על תהליכים שישראל יכולה לנסות להניע / לתרום להם, לא כדי לחנך את הפלסטינים, ולא מתוך מחשבה שישראל היא טובה מהפלסטינים, אלא כפי שמדינות משפיעות אחת על השנייה תדיר למען האינטרסים שלהן, וכפי שממשלות מניעות תהליכים להשפיע על העם שלהן (ובמובנים רבים ישראל היא עדיין הממשלה האופרטיבית של הפלסטינים ברצועה).

  6. O.K aryeh so let's assume i accept your Marxist/conspiratorial interpretation. I still have trouble with the two choices you said Israel has yet to make.
    if Gaza is in independent autonomic area then Israel has no right to blockade it.."(sorry for my rough translation) who says?! Yes I agree that they are bringing in weapons anyhow but why should it be made any easier. I don't know anything about the international law and maybe technically we are supposed to declare war on them but that wasn't what you meant
    I think the question should be how does one "break" Hamas. So a humanitarian crisis isn't the way but the key is alienating them from their voters and that is something that a blockade DOES achieve more efficiently then bombs so what's wrong with it?

    • הקריאה המרקסיסטית-קונספירטיבית היא נקודת קיצון שהצגתי. לא המקום הריאלי שבו אני נמצא, ביחס שלי להבנת המציאות.

      לגבי הזרת חמאס מהבוחרים שלו: האם כשבוש האב עיכב את הערבויות בגלל ממשלת שמיר זה פגע בממשלת שמיר? בסופו של התהליך היה מהפך, אבל אני בכלל לא בטוח שאפשר להטיל את זה על בוש (חילופי פרס-רבין בעבודה, הבעייתיות של שלטון הליכוד בעצמו, הנטייה של הקונצנזוס הישראלי לתמוך בתהליך שלום וכו'). אבל דבר אחד אנחנו יכולים להיות בטוחים: ערבויות כלכליות, עד כמה שכותבים על זה בעיתון, זה לא משהו שמשפיע על האזרח הקטן. אם בוש, לעומת זאת, היה מונע כניסה ויציאה של סחורות, סוגר את נתב"ג, ומפציץ אלפי בתים מהאוויר, זה לא היה גורם לישראלים להבין שממשלת שמיר היא לא בסדר. זה היה מעלה את התמיכה בשמיר, ומוריד את התמיכה בארצות הברית.

      הנקודה היא שהיכולת של ממשלה להניע מהלך אצל אוכלוסייה של מדינה זרה היא מוגבלת, ובכל מקרה היא קשורה באיזשהו מקל וגזר. כאן יש רק מקל. התירוץ שישראל עושה את זה כדי לפגוע בחמאס הוא פשוט שקרי. המצור על עזה מחזק את החמאס. כשחיזבאללה ירה טילים על הצפון, האם זה גרם לי או לך לחשוב שאולי נסראללה צודק וצריך להחזיר את חוות שבעא? או שזה גרם לנו לשנוא אותו יותר, ולרצות לחסל אותו? למה הישראלים מצפים שאצל הפלסטינים זה יהיה אחרת, ואם רק נכה בהם עוד קצת, הם יבינו שכדאי להם לוותר על החמאס? הנטייה הטבעית בעת מלחמה היא לתמוך בממשלה שלך כנגד האוייב, גם אם אתה מתנגד לממשלה הזו. אולמרט וברק הם ההוכחה לכך פר אקסלנס. אתה יודע מה היה פוגע בחמאס באופן הרבה יותר יעיל מהמצור הזה? אם ישראל הייתה פותחת שורה של מפעלים במעבר ארז, ואומרת שכל תושב עזה שרוצה עבודה, יכול לבוא לשם, בתנאי שהוא איננו מקבל קיצבה או משכורת מהחמאס בעזה.

      עד כאן העניין הפרגמטי. מעבר לו וחשוב ממנו, ישנה השאלה המוסרית: כשישראל מונעת מאזרחים עזתים שזכו במילגות פולברייט לצאת ללימודים בארצות הברית, אין בזה שום שיקול בטחוני. כלומר, זה בטחוני בטווח המאוד ארוך, שאם יהיו פלסטינים משכילים, הם עשויים לחזור ולנהל את המאבק מול ישראל בצורה חכמה יותר (נוסייבה), לתרום לשיקומה וחיזוקה של החברה הפלסטינית (פיאד), או להפוך לדוברים רהוטים של העניין הפלסטיני בחו"ל (סעיד). אבל אם אתה מכליל שיקולים כאלה בתוך שיקולי בטחון, אתה בעצם אומר שכל חוק אפרטהייד יהיה סביר למען הבטחון.

      לכן, יש עניין ערכי שצריך לומר בקול ברור, במילותיו של אובמה בנאום ההשבעה שלו:

      We reject as false the choice between our safety and our ideals.

      אם ישראל נמצאת במלחמה עם הישות העזתית, עליה להילחם בה בכל הכוח, ללא פשרות, ועד שהצד השני יניף דגל לבן. אבל הטלת מצור של כעשר שנים בתירוץ בטחוני, מבלי לראות בהם ישות עצמאית נפרדת, איננה אופציה.

  7. "אם ישראל נמצאת במלחמה עם הישות העזתית, עליה להילחם בה בכל הכוח, ללא פשרות, ועד שהצד השני יניף דגל לבן. אבל הטלת מצור של כעשר שנים בתירוץ בטחוני, מבלי לראות בהם ישות עצמאית נפרדת, איננה אופציה."

    לפחות אנחנו מסכימים על משהו.

    בין שתי הסיבות (שפירטת בתגובתך לעמי) בגללן לכאורה ישראל תרצה להנציח את הסיכסוך, לבי נוטה לאחרונה (אינני נוטה לתיאוריות קונספירציה או למרקסיזם, וקשה לי לראות איך מצב המלחמה התמידי הזה מיטיב עם קנוניה של בעלי הון. תקציב הביטחון המנופח רק גורם להעלאת המיסים ואת מרבית צרכי המלחמה מספקות חברות אמריקניות בכספי הסיוע האמריקני).

    הפחד ש"אם ישראל תרפה לשנייה, אז מיד יחסלו אותה" דווקא מובן לי מאוד. עניין של זווית ראיה. חלק מדמים בסיכסוך הישראלי-פלסטיני עימות של מדינה קלגסית מול פליטים מדוכאים, בעוד אחרים רואים את עזה כראש גשר של הכ'ליפות האיסלמית העתידית וכל כניעה ישראלית כסממני קריסת אמפריית המערב.
    מנקודת המבט הראשונה (שאני מהין לקבוע שהדוגלים בה ישתייכו לצד השמאלי של המפה הפוליטית), ישראל משחקת את תפקיד הקוזאק הנגזל ונמנעת בעיקשות לא מוסברת בכל הזדמנות מהסדרים שעשויים להביא לשלום בר קיימא. מנקודת המבט האחרת הדברים נראים שונים מאוד.

    הטוויסט הוא כמובן השאלה הכמעט מתבקשת מאליה: איך רואים את עצמם אנשי עזה? כראש גשר או כפליטים מדוכאים? ואלו השלכות יש לכך על היתכנותו של שלום באזורנו?

    מחשבה, כך אומרים, יוצרת מציאות.

    בהזדמנות אגב אכתוב על איך צה"ל אימץ עקרונות פוסט מודרניסטיים בלוחמה בשטח בנוי, דוגמה מאלפת לנקודה שברצוני להעביר.

  8. כן, אלה הן באמת שאלות פרשניות שאין לנו כלים להכריע בהן סופית, אך הנטייה של כל אחד לכיוון פרשני כלשהו מכתיבה את שאר יחסו לסכסוך. אני מקווה שאתה מבין שאינני חושב שישראל לא צריכה להיות מוטרדת בכלל מאיום פלסטיני, או שאם ישראל תזנח את נשקה אז הכל יהיה יופי-טופי. בה-בעת, אני חושב ששלילת הזכויות הפלסטינים הגיעה לקיצוניות ואבסורד שבו החופש נשלל מיכאנית ואוטומטית, ללא קשר לסוגייה בטחונית מיידית.

    באשר לפלסטינים, אני לצערי יודע מעט מאוד עליהם, ועל איך הם רואים את עצמם. אולי ראית את הפוסט של יאיר (שגם הגיב לעיל) על הצורך להבין את החברה הפלסטינית כדי להצליח טוב יותר לחשוב על דרכים להעביר מסרים.

    שאני אסתכן באמירת הרושם שלי? נו, שיהיה. גם ככה זה שלב התגובות הפחות מחייב מטבעו. אני מרגיש שיש גם מזה (ראש חץ) וגם מזה (פליטים מדוכאים). את הפער ניתן ליישב על-ידי קולות שונים באוכלוסייה, פער בין הנהגה לאזרחים, או הבדלים שנובעים מנסיבות היום-יום. או: מהנטייה האנושית הטבעית לחוסר-עקביות. וגם בישראל אתה שומע קולות נוגדים על היותנו ראש חץ (הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון), לביו היותנו מסכנים שנפגעים בלי שעשינו כל רע.

    נחכה לפוסט לש"ב בפו-מו…

  9. למשה,
    בתוך חמאס יש מגוון דעות, שנעות בין האחים המוסלמים נוסח ירדן ומצרים – עוינות ללאומיות הערבית המודרנית – לתנועה לאומית עם גוון אסלאמי . יש שם עימות פנימי שאפשר לראות אותו ביחס האמביוולנטי לדגל הפלסטיני, מצד אחד מנופפים בו, מצד שני לפעמים דוחקים אותו הצידה לטובת דגלי התנועה הירוקים.

    גם הצד של "האחים המוסלמים" רחוק מאד להבנתי מאלקאעדה ודיבורים על כליפות עולמית וכדומה. חמאס הם לא אוונגרד של מהפכה עולמית אסלמית. גם אם תראה בהם שלוחה איראנית (וזה בעייתי בעיני) הרי גם האיראנים נגד אלקאעדה.

    אני זוכר שבזמן הבחירות לרש"פ כשחמאס אפילו אמרו "אנחנו ננהל את המו"מ עם ישראל טוב יותר מפת"ח" קראתי טוקבקים באתר חדשות פלסטיני, וקורא אחד כתב: תראו איך כשכסאות השרים מתקרבים, המוזיקה משתנה….

    במקום לנסות לאתגר את חמאס ולבחון כמה פרגמטי הוא, ישראל מעדיפה להפציץ, וכשהפצצות נופלות לך תבדיל בין קצה אחד למשנהו. אבל זה מוכר, לא? עברנו את אותו סיפור עם אש"ף.

  10. פינגבק: משנתי הישן « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

סגור לתגובות.