לחשוב שאולמרט טעה במלחמה – זו אופטימיות

רגע לפני וועדת וינוגרד, שתעיב על הכל – ולשווא, אני רוצה להביא את הפירוש שלי למה שהתרחש בקיץ שעבר. התיאור שלי את מסך הערפל, בפוסטים שנשאו כותרת זו, היו נסיונות להדגים כיצד גם "גילויים" על המלחמה אינם אמינים, ולכן אינם יכולים לשמש אותי בנסיון להבין את מה שאירע.

מעל הכל, מוליכה אותי ההבנה שלא יכול להיות אולמרט שהוא כל-כך טיפש כמו שעושים ממנו. אנשים טועים, אנשים לא מוכנים להקשיב, אנשים לא חושבים עד הסוף. אבל ניהול המלחמה, אם נקבל אותה כפשוטה, שבר כל שיא. זה הפירוש הרגיל. לפי תפיסה זו, כל נהג מונית, כל בסטיונר בשוק, ובוודאי שכל פרשן צבאי, ראה את מה שאולמרט ועמיר פרץ לא ראו. לפי הפרשנות הרגילה, שכל מהלכי המלחמה הם סידרה של מחדלים, כל המדינה היא חכמה, רק שיש בה קבוצה קטנה של מטומטמים שלא יודעים לנהל מלחמה. איתרע מזלנו ובקיץ שעבר כל המטומטמים היו בעמדות מפתח: אולמרט, פרץ, חלוץ.

אה, יש עוד קבוצה של מטומטמים, אצל הערבים, אבל הציבור היהודי התרגל שהערבים מטומטמים ולכן לא דן בזה. הרי אילולא חטיפת גלעד שליט וחטיפת גולדווסר ורגב בלבנון, ממשלת אולמרט הייתה אמורה להיות עכשיו בשיא מהלך היסטורי של תוכנית ההתכנסות, פינוי מרבית ההתנחלויות בשטחים. חמאס לא יודע את זה? נסראללה לא חשב שפעולת חטיפה עלולה להקשות על ההתכנסות? הרי היה עדיף גם לחמאס וגם לחיזבאללה לתת לאולמרט שקט תעשייתי, לפנות כמה שיותר התנחלויות, ואז לחזור לטרור. אם – אם הם היו מעוניינים בהתכנסות. אני לא יודע להסביר למה שחמאס וחיזבאללה יתנגדו למהלך ההתכנסות, אני לא מזרחן. אבל מהפעולות שלהם אני למד שהם העדיפו ליצור מצב שדעת הקהל בישראל תתנגד ל"ויתורים" נוספים.

עכשיו, לגבי אולמרט: המבצע נפתח תחת הכותרת "להחזיר את הבנים הביתה". מדליפות של עדותו בוועדת וינוגרד נודע לנו שהוא ביקש מהרמטכ"ל להכין תוכנית לתקיפה בלבנון לפני החטיפה. הוא גם הורה לרמטכ"ל להכין תוכנית במקרה של חטיפה, אבל הדגיש שיש לחשוב על פעולה שאפשר לבצע גם ללא אירוע חטיפה. את זה אולמרט אמר לוינוגרד, כדי להוכיח שהפעולה בלבנון לא הייתה שליפה. אז אנחנו יודעים שהמבצע תוכנן, ושלמרות שהוא תוכנן, אולמרט העדיף לחכות להתגרות של חיזבאללה ולא לפתוח בעצמו. אני מניח שהתגרות כזו הייתה נוחה לו, כדי להסתיר את המניעים האמיתיים שלו למבצע.

המניעים הללו יכולים להיבחן, רק על-ידי מבחן התוצאה. מילים לא יעזרו, כי כפי שראינו אלה משמשות כמסך עשן, המסתיר את הכוונות הממשיות. על המעשים, לעומת זאת, קשה לכסות. אם-כן, השאלה היא מה הייתה הנקודה שבה אולמרט הסכים להפסיק את הלחימה.תלונות על פגיעה באזרחים, פגיעה בתשתיות חיוניות, כפר-כנא ב', ביקור של קונדוליסה רייס שמנסה ללחוץ להפסקת אש – כל אלו לא הובילו להפסקת אש. החלטה 1701 של מועצת הבטחון של האו"ם לתגבר את יוניפי"ל ב-15,000 חיילים –  כן.

החלטה 1701 הפכה את המציאות בלבנון בעקבות החלטת או"ם קודמת, 1559. 1559 הייתה למעשה תגובה מאוחרת של האו"ם לנסיגה החד-צדדית של צה"ל ב-2000, ודרשה מצבא לבנון להתפרס לאורך הגבול עם ישראל. בד בבד, נשלחו פחות ופחות כוחות תיגבור ליוניפי"ל, שהחל מצמצם את נוכחותו שם עוד קודם לכן. קו זה המשיך עם החלטת האו"ם 1655.

למה אולמרט רצה יותר כוחות יוניפי"ל? האם זה טוב לישראל? אני לא יודע. אבל לפחות אני מתחיל להבין משהו על איך המלחמה הזו התנהלה ולמה. נצחון מאסיבי לא היה דוחף להתערבות בינלאומית כזו. רק עוד פעולה, ועוד פעולה, והמשך ערעור היציבות במזרח התיכון מבלי הכרעה, הייתה יכולה לדחוף מדינות אירופאיות להכניס את החיילים שלהם לבוץ הזה, ובלבד שהמצב כפי שהוא ייפסק.

ולמה זה אופטימי לחשוב שאולמרט טועה? ראשית, כי כך הציבור משכנע את עצמו שהוא מבין מה קורה. שנית, כך גם קל להאמין שלציבור יש יכולת לשנות. הציבור חושב שהוא בחר בראש ממשלה טמבל, שלא יודע לנהל מלחמה, ועכשיו שהוא יודע את זה הוא ידאג להחליף אותו. בזחיחות דעת, הציבור מאותת לאולמרט (עם קרוב לאפס אחוז פופולריות): "אצלנו לא תעבוד יותר". אם הציבור היה קצת פחות אופטימי, הוא היה יותר חשדן. הוא היה אומר: "רגע, לא יכול להיות שאני כל-כך הרבה יותר חכם מראש-הממשלה. כנראה שיש פה ספין או מטרה נסתרת שלא הבנתי".

וועדת וינוגרד הולכת לפרסם דו"ח ביניים בעוד שבוע, שבו היא לא תסיק מסקנות אישיות נגד אולמרט. הציבור, שלא מוכן שימשכו אותו באף, יבטל בהינף-יד את מסקנות וינוגרד בתור ספין או מצג-שווא או "וועדה מטעם", ויחליט שאולמרט כן טעה. את הספין האמיתי, שאולמרט לא טעה, אלא רצה לנהל מלחמה לא מוצלחת כדי לגרור את אירופה ללבנון, כמעט אף אחד לא יסכים לקבל.

לגירסה אנגלית של רשימה זו, לחצו כאן.