תולדות הבלוג

התחלתי לכתוב בלוג ב-2007 כי הייתי מתוסכל מהניתוח הרווח בתקשורת למלחמת לבנון השנייה. כתבתי מאמר ולא היה לי היכן לפרסם אותו. ב"הארץ" נדחיתי.


הבלוגיות של תפוז וישראבלוג נראו לי עממיות וקלילות מדי לתכנים שתכננתי, וביקשתי לפתוח בלוג ב"רשימות". אורי ברוכין סירב, כי אז עוד טרם פרסמתי משהו, וזה היה כרטיס הכניסה לבלוג באתר. כיום, כשאני יודע כמה פשוט לעבור את כלל הסף הזה, וכמה רבים מפרסמים משהו בדפוס מבלי שיהיה להם כשרון כתיבה הכלל הזה נראה לי תמוה מאוד.


בהמשך חיפושיי גיליתי את קפה דה-מארקר ושם פתחתי את הבלוג. הפוסט הראשון שכתבתי אי-פעם היה ביום השואה. זו הייתה בחירה מודעת להתחיל לכתוב ביום השואה, ולהציע פוסט שיכלול אמירה קיומית, לצד חוויה אישית משבתי בגלות. פוליטיקה עוד לא הוזכרה, וגם בכך היה טעם: ללמדך שהפוליטיקה איננה חיבה, אלא עיסוק הכרחי, הנובע ישירות מתפיסת העולם, אותה ניתן לגבש ולהביע גם ללא הפוליטיקה.


הבלוג נקרא בתחילתו "רסיסים של מחשבה". הכותרת ביטאה את החשש שלי מהבלוג כז'אנר, שאיננו מאפשר לומר דברים בצורה מסודרת, כיוון שאין וודאות שקראו את הפוסט הקודם, או שיקראו את זה שאחריו. בנוסף, היה בזה הומאז' לשיר מאוד ישן, שיר בוסר, אחד הראשונים שכתבתי. לאחר כמה חודשים הבלוג שינה את שמו ל"דברים בבלוגו" כמחווה לקובץ טורים של גרשם שלום, "דברים בגו". כבר שנים שאני חושב שהשם סתמי, שייך לתקופה שבלוגים היו משהו חדש ומסעיר, והמשחק המצלולי עם המילה נראה כמוצדק לכותרת. מאז חשבתי על כותרות פואטיות יותר שהייתי בוחר, אבל כל פעם החלטתי להישאר עם השם הזה, גמלוני משהו, מיושן משהו. בינתיים כבר שכחתי אילו שמות אחרים שקלתי.


היו הרבה בעיות בקפה דה-מארקר ודגש רב מדי על אינטרקציה. הדגש הזה אמנם הוביל לכך שהכרתי כמה אנשים נהדרים, בכתיבתם ובאופיים. אבל אחרי שהכרתי אותם, הרגשתי שהאתר איננו מועיל לי עוד, ועברתי לוורדפרס בינואר 2009. בספטמבר 2012 התחלתי לכתוב סיכומי הרצאות שלי בקורס מבוא למדעי הדתות. בתום הסדרה, הרגשתי שנוח לי יותר לכתוב על תרבות, ספרות, והגות מאשר פוליטיקה וביקורת של תקשורת ירודה. האחרון הוא קל מדי וחסר-טעם. לא נראה שמישהו מקשיב, למעט אלה שמכירים את הבעיות בעצמם. כמובן שלא אסרתי על עצמי לכתוב על פוליטיקה, אבל צמצמתי את התדירות ושיניתי את הסגנון. באפריל 2013 החלפתי את מראה האתר (ל-TwentyEleven), והוספתי תמונות שונות שאני ובת-זוגי צילמנו. בפברואר 2015 החלטתי לסגור את הבלוג לתגובות ולהתרכז בכתיבה תכופה ומתומצתת יותר.

מחשבה אחת על “תולדות הבלוג

  1. פינגבק: הפוליטיקה של הניידות: המקרה הישראלי | דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

סגור לתגובות.