משנתי

פעמיים ניסיתי לנסח כאן משהו ראוי, ומעולם לא הייתי מרוצה מהתוצאה. אף שסביר להניח שגם גורלה של הגירסה השלישית יהיה דומה, אני מנסה, נאמן לדיאלקטיקה של ר' טרפון: ודאות הכשלון איננה פוטרת מהכרח המאמץ.

אני חושב שמחובתו של כל אדם להבנות לעצמו משנה עקבית כמיטב יכולתו וכוחותיו השכליים, ושתנחה את גישתו גם כאשר מירוץ האירועים מעמת אותו בדילמות קשות.

אני מאמין בהצגת משנה בבלוג כדי שהנחות-היסוד מתוכן אני כותב יהיו ידועות וברורות. ברור שאם אין הסכמה בינינו בהנחות-יסוד לא נסכים בסוגיות אחרות.

אני מאמין שחובת הכתיבה העיונית והדעתנית היא לנסח בצורה ברורה רעיונות מורכבים, להדגיש ניואנסים. אני חושב שרבים מדי מנסים לכתוב בצורה יוצאת-דופן שחוגגת את אשליית הייחודיות שהם מחזיקים בה לגבי עצמם, במקום לכתוב את האמת שלהם בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. כתיבת אמת חשופה יותר לביקורת ולאי-הסכמה מכתיבה מוצפנת בפעלולי לשון ותחבולות ספרותיות שונות. התוצאה היא שהכתיבה שלי נחשבת לארכנית ומשעממת בעיני רבים. אינני מוטרד מהם.

אני אתאיסט, אקזיסטנציאליסט, שמאלני, פמיניסט, ליברל בכל הנוגע לחירויות הפרט, סוציאל-דמוקרט בנוגע להסדרת היחסים בין פרטים והגנה על החלשים בחברה. אני דוחה את הדיעה שיש אמיתות מרובות, ולכל אחד האמת שלו: האמת היא אחת, גם אם אין אדם אחד יכול להשיג את כולה. אני מאמין שזכויות אינן קיימות מחוץ למחשבה האנושית, ובתור שכאלה אין דרך לשלול מאדם זכויות, אלא רק למנוע את המימוש שלהן. לכן, אני מאמין באמנה החברתית בתור הבסיס ללגיטימיות של מערכת משפט: זכויות הפרט בהכרח מובילות להתנגשויות, ולכן יש צורך בהסדרים חברתיים, שיגבילו את המימוש המוחלט של כלל הזכויות, מבלי לשלול אותן מבחינה עקרונית. אני תומך במדינה דו-לאומית כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומתנגד לפתרון "המדינה האחת". המדינה הדו-לאומית צריכה לקיים מערכות מקבילות ליהודים וערבים שיאפשרו להם לבטא את זהותם הלאומית ופיתוח תרבותם בכלים ממלכתיים שיעודדו שיתוף-פעולה מבלי לנסות ליצור כור היתוך או להתכחש לתרבויות הנפרדות הקיימות בה. אני תומך בהפרדה מוחלטת של דת ומדינה, אף שאינני סבור שיש בזה כדי להחליש את הדת: האתאיזם שלי איננו מבקש לכפות את אמונתו על אף-אחד. אני תומך בביטול חוקי התיישנות על עבירות מין במשפחה. אני בעד בתי-ספר חופשיים שמקיימים שיעורים רב-גילאיים לפי תחומי עניין ויכולות, ולא לפי חלוקה שנתית של כיתות. אני בעד הגדלת חומר הלימוד בבתי-הספר וצמצום, או ביטול, של בחינות הבגרות. אני בעד שתלמידי בית-הספר יתנסו במקצועות שונים, ושבית-הספר לא יהיה מוגבל ללימודים עיוניים בלבד. אני נגד התרחבות המרדף אחרי תארים, וסבור שאוניברסיטאות אינן צריכות להכשיר לעבודה מעשית מלבד מחקר. אני נגד הפריחה של תוכניות ללימוד יצירתיות במסגרות אקדמיות וסבור שהדבר פוגע ביצירה, ושיצירות רבות מדי בתחום האמנות, הספרות והבמה עוסקות בניתוח אקדמי בצורה שחונקת את היצירה. אני סבור שהממשלה יכולה להילחם בתופעה של ריבוי תארים על-ידי צמצום או ביטול ההטבות לבעלי תארים, ובחינת אנשים לפי יכולותיהם ותרומתם. אני סבור שריבוי התארים פוגע גם באקדמיה, בין היתר בכך שמרצים נשחקים על-ידי התמודדות עם ריבוי תלמידים שאין להם עניין בלימוד אקדמי, וכן בהתרבות בעלי תארים מתקדמים שאין להם עניין בשיטת העיון האקדמית או כשרון אליה. אני בעד פיתוח והרחבה של תחבורה ציבורית. אני מאמין שהתוכן חשוב מן הצורה, אך מכיר ביחסים הדיאלקטיים ביניהם: הצורה מושפעת מן התוכן ומשפיעה עליו, ולכן גם לה יש חשיבות, אף כי משנית. אני מתנגד למוסד הנישואין מפני שאין שום סיבה שהחוק יעסוק בפיקוח על חובות אתיות של בני-זוג אחד לשני. אם יש להם נכסים משותפים ו/או ילדים משותפים, החוק צריך לפקח על הסדרים בנוגע אליהם בכלים הקיימים, בלי קשר לנישואים. כמובן שביטול מוסד הנישואים אין פירושו איסור לקיימו במסגרות דתיות, באותה מידה שמותר למוסדות דתיים לקיים טקסים אחרים ולמאמינים לקבל על עצמם מחוייבויות נוספות מלבד מסגרת החוק במדינה דמוקרטית. כל עוד מוסד הנישואים קיים, אני תומך במתן האפשרות לבני-זוג מאותו מין, וסבור שחובה על מדינת ישראל לאפשר נישואים אזרחיים בהיותה מדינה דמוקרטית. אני תומך בלגליזציה של כל הסמים, כולל ביטול ההגבלים על תרופות מרשם, ומתנגד לאלו התומכים רק בלגליזציה של סמים "קלים". אני מאמין שסבסוד של הסמים הקשים, במיוחד בשנים הראשונות של הלגליזציה, יסייע לשבירת הקרטלים ולמשועבדים להם להשתחרר מאחיזתם, אבל סבור שזה צריך להיות מהלך משותף של מדינות רבות בהובלת ארצות-הברית והאיחוד האירופי, ולא יוזמה מוגבלת של מדינה קטנה כמו ישראל. אני תומך בהגבלת זכויות יוצרים, ואף כי אני מתלבט לגבי האופן הראוי, אני משוכנע שאין להוריש אותן לדור שלישי. אני מאמין שישנו צורך בייסוד לוח-שנה אזרחי, שיסתיים בקיץ ויחל בסתיו, ושחגים אזרחיים יהיו מחולקים לאורכו בצורה שתבטיח מחזוריות של חופשות שצמודות לסופי-שבוע. אני מתנגד לטענה שלבעלי-חיים יש זכויות שוות לבני-אדם, אך מאמין שלבני-אדם יש חובה להגן עליהן ולמנוע סבל מיותר שלהן. אני מאמין בפסיכואנליזה כיסוד להבנת נפש האדם. אני סבור שאין לכבד את רצון המת, אלא את רצון הנותרים מאחור. אני מתנגד לקבורת-עולם, וחושב שהן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה אקולוגית יש להעדיף קבורה לא-פרסונלית בשטחים מתחדשים. אני מאמין שאדם צריך לחיות חיים מוכוונים, להיות מודע לדברים שמשמחים אותו ולדברים שמעציבים או מרגיזים אותו, ולהשתדל להרבות בדברים שמשמחים אותו (כל עוד אין בהם פגיעה באחר, מיותר לציין). אני מאמין בתקשורת המבוססת על מודעות, כנות, פתיחות, והגינות. אני מאמין שאדם צריך להתפתח וללמוד דברים חדשים ולנסות דברים חדשים על-מנת לחיות חיים עשירים ומלאים. אני מאמין שכל אדם מאכזב את עצמו, ואין זה פוטר אותו מלנסות להשתפר שוב ושוב, אף כי ידוע לו שהוא ייכשל גם בעתיד.

אינני חי כל רגע לפי העקרונות שלי.