כיצד ללמד מבוא ליהדות

בראיון העבודה נשאלתי כיצד הייתי מלמד מבוא ליהדות. השבתי מה שהשבתי ואחד המראיינים שאל אותי אם לא הייתי כולל חלק על הציונות או על ישראל בקורס. התגובה המיידית שלי הייתה להשיב בשלילה, ואז הבנתי שזו תשובה ישראלית מאוד, המבדילה בין זהות יהודית לישראלית. מבדילה לא רק במובן שהיא מבחינה, אלא שישנו סדר-יום שחשוב לו להדגיש את ההבדלים. סדר-היום הזה נשחק מזה זמן, כפי שהערתי בפוסט אחר. הדיון בתביעה מן הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית שומט את הקרקע מתחת לאשליית הישראליות כבסיס זהות שאין לו דת או אתנוס נלווה אליו. לא שאני מאשים את התביעה הפוליטית הזו בכך בלבד. ספק אם אי-פעם היה קיום ממשי לתווית “ישראלי” שלא הייתה קשורה באופן הדוק לשני המובנים של “יהודי”. אגב, גם עם עמיתים יהודים ששוחחתי היה ברור שישראל איננה צריכה להיות חלק מן הקורס הזה.

ככל שאני חושב על זה יותר, אני דווקא חושב אחרת: מהו מבוא ליהדות? מה צריך סטודנט ללמוד עליה בשליש דחוס של עשרה שבועות לימוד בלבד? בעיניי, הוא צריך להכיר את ההבחנה בין היהדות כדת ולאום, ואת הבעייתיות הטמונה בכפילות הזו. הוא צריך להתוודע אל הקאנון היהודי, ואל מושגי יסוד במעגל החיים היהודי על הטקסים וכלי הפולחן שלו. ההחלטה הזו מצדיקה בצורה מובהקת את ההתייחסות לציונות כאל תופעה יהודית שהיא המשכה הישיר של תנועת ההשכלה, ששתיהן יחד יצרו את הקרע שבין הקבוצה האתנית של היהודים ודתם, שהייתה המסמן העיקרי שלהם בכל הדורות. בין שתי אלה אני בהחלט רוצה לנטוע גם את החסידות כתנועה עם קאנון ופראקסיס שתרמה תרומה נכבדת לתרבות היהודית ולרטוריקה החלוצית-ציונית גם יחד.

השואה, לעומת זאת, איננה הכרחית למטרות שהצבתי לי. כשהבנתי שאינני רוצה ואינני מצפה ללמד את השואה במבוא ליהדות, הופתעתי. אם יש משהו שבולט ביחס ללימודי יהדות בארצות-הברית (או ביחס לתרבות יהודית-אמריקאית באופן כללי), הרי שזו הדומיננטיות של השואה, לפחות כמו בארץ, אם לא יותר מכך. זוהי תת-דיסציפלינה שקנתה לה זה מכבר מעמד לצד תת-דיסציפלינות אחרות במדעי היהדות. כשאני כותב זאת, אני מבחין שמשהו בי מתרעם על כך, אבל עוד יותר מפתיע אותי שללא החלטה מודעת מראש להתרעמות הזו, הבניתי את הרציונאל של הקורס באופן כזה שלא רק שאין די זמן ללמד את השואה, היא באמת לא שייכת באופן תימטי. ודאי, אם היו מבקשים ממני ללמד קורס מבוא להיסטוריה יהודית, הייתי מקדיש לה פרק נכבד. כיוצא בזה אם הייתי מלמד קורס על אנטישמיות מן העת העתיקה ועד ימינו. אבל השואה איננה “יהדות”. היא דבר שקרה ליהודים. וזה הבדל חשוב עבורי, שבאופן מעניין תואם את הגישה שלי בתחומים אחרים – למשל, בהתנגדות הנחרצת שלי לביסוס זהות לאומית/ציונית על מסד השואה (כפי שנעשה ברוב מסעות הנוער לפולין), להתנגדות שלי לטיעוני שואה ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, או להצדקת הקיום והריבונות בארץ.

משנתי הישן

 

אני מדי פעם מבטיח לעצמי לערוך את משנתי בצורה סדורה, כך שאפשר יהיה לעקוב אחר האלמנטים השונים שלה, להבדיל היטב בין הפן הערכי לפן הפרגמטי ולהודות גם על הרדיקליות שבה. כתיבה בבלוג, אחרי הכל ומטבע הדברים, מתאפיינת בריצה אחר זנב האירוע האחרון, וחילוץ התייחסות ערכית אל האירוע, מבלי שתמיד יהיה את רוחב היריעה הדרוש לדון בתמונה הרחבה שממנה נגזרת העמדה הספציפית.

 

היות ומצוקת הזמן מונעת ותמנע ממני בעתיד הנראה לעין להגיע לידי מימוש של מפעל כזה, אני מסתפק בריכוז קישורים לפוסטים, שקריאה בכולם תעלה (אולי) את התמונה הרחבה של תפיסותיי.

 

ספק אם מישהו ירצה בכך, אני יודע. אך הרגשתי שאני חייב לשמור את האפשרות פתוחה. מן הסתם יש חפיפה בין כמה קטגוריות, וחלק מהפוסטים עוסקים ביותר מהנושא שבו הם קוטלגו. בכל זאת, ניסיתי לחלק אותם כך שיימצאו בהם הנקודות החשובות והדוגמאות המוצלחות ביותר לסוגייה הרלוונטית.

 

 

אינטרנט ובלוגים: בשבחי הדואר האלקטרוני; למען רשת פתוחה; מצחף במשבר; ספר זול, ספר יקר, ספר אלקטרוני; למה אי אפשר להגיב אצלך? (רשימה שנכתבה כשהשאלה הזו הייתה רלוונטית. התפיסות העולות מתוכה רלוונטיות עדיין); לחם, שעשועים ויו-טיוב; בין פומביות לפרטיות ברשת; למה בלוג?; חצר אחורית – עכשיו באנגלית; מותו של הנמען; האומה הדיגיטלית; ארכיונים של תקשורת וידע

 

 

אתיקה צבאית, צבא וחברה: מקצת חידושי הלכות מלחמה; מתוך: "מלחמות צודקות ולא צודקות"; על עזה ועל אוכלוסייה אזרחית; עוד שני שגיונות בשיח הציבורי על שחרור שבויים; תמונה חמורה; חמש סיבות להתרגז על פסק דין וקסמן; ידע פירושו שותפות לפשע ואשמה; עוד על לחימה מוסרית; פשעי מלחמה – בין הפרטי לממסדי

 

 

 

 

גזענות, שוביניזם ושאר דיעות קדומות: די להתבונן בפניה; על היסוד הרצחני שבכל חברה; גרמנית; עוד על גזענות אנטי-גרמנית בישראל; זכרון יהודי וזכרון סלקטיבי; בשולי נאומו של בשאר אסד; הערות סוף השבוע; אברמוביץ שרוף אצלי; לא ראוי; ספק אם הגיעה העת לניסוחים כאלה; פופ-מיזוגניה; על קהילה, זכויות ובחירה

 

 

דת ומדינה: לצביונה של מדינה יהודית; עוד על יהדות וישראליות; בדבר יתרון הדמוקרטיה בהסדרת יחסי דתיים-חילונים; שתי הערות על יהדות במדינת ישראל; תביעות מוסריות ויחסן לאופיה של מדינת ישראל; ליסודו של לוח אזרחי; חרדים בחו"ל; חרדים בחו"ל (2); תמר רותם, הצפירה ושקרים של חרדים; ולחם עצלות לא תאכל; מלאו כיסיי באגוזים; על גילוי וכיסוי; סאטמר בין ציון לאמריקה; על המהומות בעכו; כמה הערות בשולי הויכוח על הדת; חמץ; האם לאסור על נשים בירושלים ללכת בגופיות?; אגב מלחמת הדת האחרונה בירושלים (רוב הפוסטים תחת המדור "הומופוביה" גם הם עוסקים בנושא מזווית יחסי דת ומדינה)

 

 

הומופוביה: ייהרג ובל יעבור? (על מצעד הגאווה); מחיר המצעד; הומופוביה בהיכל; האם הומוסקסואליות היא "טבעית"?; אשרי, אני פטור מעולו של חוק ; על מצעדי גאווה והצועדים בם ;

 

 

חיים, מטרות, יחסים וערכים: דעות הרבה יש לכל אחד ואחד; רצון המת; אל תדון מקום עד שתגיע לאדמתו; שואה ומספרים; פרו (צ'ויס) ורבו; הוא עוד ישוב (ולמה לא ולא חשוב); מתי מותר למורה לטעות?;  על ידיעה וחמיקה ממנה; שתי הערות על מחוייבות שבטית; חגיגות הן תחומות, וטוב שכך; דבר שסופו להישמע; בין שלם למושלם; ללכת זה אומר לא להסתלק; בחשש, אני מעיר כמה הערות על זוגיות; נעשה אדם; בחינות; ולא תתורו אחרי עיניכם; קשה להשגה

 

 

בין טרור לפשיעה: על היסוד הרצחני שבכל חברה; מכורים לבטחון; איך, לעזאזל, השתרבב סמיר קונטאר לעיסקה?; כמה הערות למחרת ביצוע העיסקה; דלת מסתובבת; עוצו עיצה ותופר; ההבדל בין איו"ש וניו יורק

 

 

ימין ושמאל – מבעיות השיח הפוליטי בישראל: על פגיעתה של קוטביות פוליטית; רפלקס מותנה; האתוס של שלום עכשיו; ימין ושמאל: קו פרשת המים; בעקבות הראיון עם חגי הוברמן; למה אני לא אוהב את פרס; ליברמניזם, כהניזם, רשפיזם; אחד מאלף; קונצנזוס; על השמאלנות של בית המשפט והתקשורת; קונספציות שלא גוועות בקלות

 


המדינה הדו-לאומית כמודל לפתרון:
לצביונה של מדינה דו לאומית; מדינה אחת או מדינה וחצי; עוד על המדינה הדו לאומית; התנחלויות ומתנחלים; המדינה הדו לאומית: ההקשר הציוני; אולי לא מדינה – הצד ישראלי; על המציאותיות שבמדינה דו-לאומית; על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על פתרון?; ניהול סכסוך והנצחת סכסוך; עוד על מימד הזמן בסכסוך

 

 

מלחמת לבנון השנייה: לחשוב שאולמרט טעה במלחמה, זו אופטימיות; מסך הערפל (2); עדותו של אולמרט בוועדת וינורגד; עדותו של פרץ בוועדת וינוגרד; עדותו של חלוץ בוועדת וינוגרד; יותר שאלות מתשובות – בעקבות סיכום העדויות; בין לבני לאולמרט; העד שוועדת וינוגרד לא שמעה; צרכי האמירה; מלחמת לבנון השנייה – ההיבט הפלסטיני; כמה הערות למחרת ביצוע העיסקה

 

 

מו"מ עם סוריה ושאלת הגולן: למה בכל זאת הגולן?; מה שלום עם סוריה לא יכול להבטיח?; ושוב ערפל בערוץ הסורי; כמה הערות בשולי החדשות על המשא-ומתן עם סוריה; כמה הערות על תהליך השלום המתחדש עם סוריה (אכן, שני פוסטים שונים עם כותרות כל-כך דומות); בשולי נאומו של בשאר אסד

 

הסכסוך הישראלי-פלסטיני: עם מדינה פלסטינית שטרם נולדה בבטנה; אם בכל חברה יש מעמדות סוציו-אקונומיים; לכאורה אנחנו במדינת ישראל; אולי זה האובך שמבלבל; הקסאמים לא ייפסקו; על עזה ועל אוכלוסייה אזרחית; עוד על הסכסוך: ערביי ישראל, כלכלה, התנחלויות; על המהומות בעכו; בוסניה הקטנה; "הם שפתחו במלחמה ולכן אחראים לתבוסתם"; הסכם סביר; בקמפ דייויד נחשף הפרצוף האמיתי של ברק; אני מתוסכל; כמה הערות בשולי ההתדרדרות בעזה (יש פוסטים שחשוב לשים לב לתאריכים שלהם, כי אחרת אפשר לטעות שהם מתייחסים לאירועים אחרים…); לסגור את המנהרות, לפתוח את הכבישים; כמה הערות בצד רשימתו של אורי סביר; עוד דיון על פתרון שתי המדינות; שאלות ותשובות עם עמוס ג; תנאים מקדימים; עוד משהו על הדרישה להכרה; תגובה ליאיר: על הראיון של דן מרידור; הערכות לעבר, להווה ולעתיד; הערות על פתרון שלוש-המדינות

 

עשייה פוליטית וניתוח פוליטי: צורה ותוכן, מילים ומעשים – כלים לניתוח פוליטי; ביקור קארטר, והערה מתודולוגית על שקרים ופוליטיקה; למה, בעצם, ביילין מתנגד לפעולה בעזה?; אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל; טעויות של מנהיגים, טעויות של בוחרים; ברק ולבני; עוד על פוליטיקה ואידיאולוגיה; האמצעים מעניינים אבל פחות חשובים; להתייחס אל בוש ברצינות; כמה הערות על שינויים בצל בחירות; הנחות שגויות; עוד על שינוי עמדות ביחס להיפרדות; עשייה פוליטית בין מציאות לערכים