למה צריך לדבר על זכויות?

סדרת הפוסטים הבאה תעסוק בזכויות. בשנה החולפת השיח סביב זכויות-האדם בישראל התעצם. יש משהו מבשר-טוב, לכאורה, בעובדה שנושא חשוב כמו זכויות-אדם נמצא בראש הכותרות, אך היה בזה לא מעט מן המדאיג, כידוע, מפני שסוגיות שאמורות להיות מובנות מאליהן בדמוקרטיה הופכות לויכוח פוליטי שבו יש גם ימין וגם שמאל, גם מי שבעד, וגם מי שנגד. דמוקרטיה איננה צריכה שיהיו דיעות בעד ונגד לגבי כל נושא. אם הן קיימות, ודאי שהן ראויות להישמע במסגרת חופש הביטוי וחופש הדיעה, אך טוב להזכיר שאין צורך בהתייפייפות כאילו כל ריבוי דעות הוא לטובה. לא טוב שיש דיעות שונות בסוגיות כמו רצח-עם או אונס.

אחת הבעיות המרכזיות של השיח הציבורי בסוגיות אלה היו שהדיון התדרדר פעם אחר פעם לשפל המדרגה, באשמת חוקים טיפשיים, שתקפו עקרונות יסוד, אך בנקודות שקשה להגן עליהם. הדוגמה המובהקת היא ההצעות השונות למנוע שימוש במילה "נאצי" ככינוי גנאי. עקרון חופש הביטוי הוא רעיון נשגב ויסוד שיש לשמור עליו מכל משמר לקיומה של מדינה דמוקרטית. השטחתו לכדי הזכות לקרוא למישהו בכינויי גנאי בלתי-מדוייקים מלעיגה על הרעיון ומערפלת את האצילות שבעקרון. בכך, החוקים שפגעו בזכויות לא רק פגעו בזכויות עצמן, אלא גם ערערו על תוקפם, כי המגינים על הזכויות נדרשו לדוגמאות מוזרות ודחוקות של אותן זכויות.

אמנם, כדי להבין אל-נכונה זכות כלשהי, מומלץ לבחון אותה במקרי-קיצון, כדי להבין את תוקפה. אבל שימושה ויופייה של הזכות איננו בא לידי מלוא הביטוי באותם מקרי קיצון, אלא במקרי קיצון אחרים, אלה שאינם מוזכרים בחוק. כדי לשקם במעט את הפגיעה הזו ברעיון זכויות האדם, אני מתחיל כאן מהלך צנוע של דיון על זכויות ברמה עקרונית, שאיננה מלעיגה ואיננה מגוחכת. לו קהל הקוראים שלי היה רחב יותר, הייתי מציע להם לנהוג כמוני, אך די לי כעת בכך שאני מסרב לרקוד לחלילם של דני דנון, אופיר אקוניס, אורי אריאל, יואל חסון, אלי ישי, אנסטסיה מיכאלי, ושאר מחוקקים בזויים וגרועים שדרדרו את מעמד הכנסת בשנה החולפת. במקום להבהיר מדוע אני מתנגד לעמדות החשוכות שלהם, אציב ברשימות הבאות נושאים אחרים לדיון, נושאים שאינם מופיעים די, ואינם נהירים די לרבים מהמשתתפים בשיח הציבורי אודות זכויות.

מטרת הסדרה כולה היא תרגיל בשימוש בזכויות וחשיבה מחדש על זכויות, כדי להבהיר שאין שום דבר מובן מאליו בזכויות-אדם, לא בתביעתן, לא בשלילתן, לא בתקפותן. ללא אנשים שמאמינים בהן ונלחמים על קיומן, הן הופכות לאין.

מבוא: למה צריך לדבר על זכויות?

חלק א’: מהי זכות? כמה הערות מבוא להגדרה

חלק ב’: חופש היציאה וזכות ההדרה

חלק ג’: הזכות להתנהגות בלתי-מוסרית, ותפקיד החוק ביחס לזכויות אדם

חלק ד’: הזכות לחיים, או: ויתור על זכויות

חלק ה’: זכות הצבעה ושלילתה: הקשר בין זכויות לשוויון

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה

6 מחשבות על “למה צריך לדבר על זכויות?

    • תודה רבה. חוששני שלפחות חלק מהדברים יהיו מוכרים לך, אבל זו תהיה הזדמנות לתת קרדיט. אבל תחילת הסדרה לפחות תהיה חדשה גם לך.

  1. פינגבק: כמו מטלית בוערת | דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  2. פינגבק: ריבונות מזונית, והקשר בינה לבין הפן השמאלני שבלאומיות | דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  3. פינגבק: בעקבות פסיקת בית המשפט העליון האמריקאי נגד הזכות החוקתית להפלות | דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  4. פינגבק: על הכשל האחדותי של השיח המחנאי | דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

סגור לתגובות.