הוצא מהקשרו

אם יש משפט שעליו היה ראוי להיאמר "הוצא מהקשרו", הרי שזה אותו חצי פסוק מישעיה מ"ט 17: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". נזכרים בפסוק הזה בכל פעם שרוצים לצייר מישהו כ"גיס חמישי". הנה הנבואה המלאה בה מופיעה האימרה:

–

וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יהוה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי:

הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ:

הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד:

מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ:

שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם יהוה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה:

כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ:

עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה:

וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם:

–

במילים אחרות, זוהי נבואת נחמה. המחריבים יוצאים מן העיר, והגולים שבים אליה. יש עוד מלא מקרים כאלה, אני בטוח. כרגע אני מצליח לחשוב רק על מקרים שנעוצים בבעיית פרשנות, באובדן המשמעות המקורית של הטקסט המקראי, ולא בהוצאה מהקשר, כשההקשר עודנו ברור.

–

והמשכיל בעת ההיא יידום – משפט מעמוס ה' שמפורש בדרך-כלל במובן של "אם אתה יודע מה טוב לך – אז תשתוק". רש"י אומר: "מי שהוא חכם ידום בבוא הרעה", ואבן עזרא מפרש: "יש מהמשכילים שידום ולא יוכיח בעבור פחד המלך". אך במאמר מבריק משנת 1990, הראו החוקרים שמריהו טלמון ואסתר אשל שהכוונה היא כנראה לז'אנר מוסיקלי, לסוג של שיר (כפי שמופיע בכותרות של תהלים פעמים רבות: "משכיל לדוד" במקום "מזמור לדוד"). במילים אחרות: לא תישמע מוסיקה, כאפיון של תקופה רעה.

–

עוד חזון למועד – פסוק מספר חבקוק. כולנו אומרים אותו במובן של "יש עוד זמן עד שזה יקרה". אבל אם זו היתה המשמעות של הפסוק, אז התחביר שגוי. בשביל המשמעות הזו, הפסוק היה צריך להיות "עוד מועד לחזון" – כלומר, יש עוד זמן עד שנראה את הדבר הזה.

הפתרון מצוי בסגנון המקראי של כתיבה בתקבולת: הפסוק המלא הוא: "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב. אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא ולא יאחר" (חבקוק ב' 3).

המילה "מועד" עשויה להיות מקבילה של "קץ". מה פירוש המילה יפח? בכמה מקומות, מילה זו מופיעה כמילה נרדפת לעד. למשל, בתהלים כ"ז 12: "כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס".

הטקסט המקראי נכתב כנראה בעיצורים בלבד, ורק בשלבים מאוחרים יותר הוסיפו את אימות-הקריאה. למישהו היתה מגילה שהיה כתוב בה: "כ עד חזן למעד" והוא החליט לקרוא את זה "כי עוד חזון למועד", ולא "כי עד חזון למועד". המשמעות המקורית של הפסוק הייתה: החזון, הנבואה, היא עדות לכך שאחרית הימים בוא תבוא.

יש עוד דוגמאות רבות, אבל אולי אכתוב עליהן בהזדמנות אחרת. עוד חזון למועד, והמשכיל בעת ההיא יידום.

–