ליסודו של לוח אזרחי

אחד הדברים המפחידים ביותר בקבלת ההכרעה להיות חילוני, זה שהגישה הזו תנצח ואז ייקחו לך את כל החופשות. כי אם פועלים על-פי הצו הקטיגורי של קאנט, וחיים באופן שמוכנים שכל צעד יהפוך לחוק כללי, אז ההכרעה להיות חילוני מקפלת בתוכה את הדיעה שלהיות חילוני זה טוב ונכון, ולכן התקווה היא שיבוא יום וכל העולם יהיה חילוני. אבל אם כל העולם יהיה חילוני, מה יהא על חופשת הפסח שכל-כך נחוצה במהלך סמסטר ב'? איך נעביר את החורף ללא חנוכה?

המחשבה הזו מציקה לי מזה זמן מה, אבל המעבר לאקדמיה אמריקאית סיפק לי תשובה במהירה. בפרינסטון יש חופשת אמצע סמסטר, חופשה של שבוע, גם בסמסטר א' וגם בסמסטר ב'. יש אוניברסיטאות שמבטלות אחת מהחופשות הללו, אבל טרם שמעתי על אוניברסיטה שאין בה חופשת אמצע סמסטר באחד הסמסטרים. החופשה הזו קשורה לעובדה שאמצע סמסטר, והיא איננה נופלת על שום חג.

דוגמה שנייה נקרתה לי בחגיגות של חג המולד. המוטיבים המרכזיים של החג אינם דתיים דווקא: עץ האשוח, פתיתי השלג המקשטים את החנויות, הארוחה המשפחתית הגדולה – כל אלה הם מאפיינים שקשורים בעונה, ולא בלידתו של ישו. ודאי שאם הייתי הולך לכנסייה הייתי חש מיד את הנוכחות של ישו ואת הסיפור של ספרי הבשורה ותפקידם בחג, אבל גם מי שהולך לכנסייה לא בהכרח מעמיד את הסיפור הזה במרכז החג. סנטה קלאוס והמתנות נקשרים לחג המולד יותר מישו, וכן עץ האשוח ופתיתי השלג. לתפקיד שיש לאור בחג ייתכן ויש מטען דתי, אך הוא בהחלט משמש תפקיד משמעותי בעונה האפרורית, בלי קשר לדת.

דוגמה שלישית בחופשה בת יום, הצמודה לסוף-שבוע כדי ליצור גשר, שמתקיימת שלוש פעמים בשנה באנגליה ונקראת Bank Holiday.

אנשים עובדים זקוקים לחופשות, זקוקים לרגעים שיחלקו את השנה למקטעים, כשם שהשנים משמשות לנו תמרורים על-פני רצף חיים מתמשך. החופשות הללו והמקטעים הללו אינם צריכים להיות מוכתבים על-ידי הדת. להיפך – טוב שיהיו מוכתבים על-ידי העונות, על-ידי האקלים של אותה מדינה ועל-ידי הצרכים של האוכלוסייה מאשר על-ידי הדת. אינני צריך את חודש תשרי המפולש והמבלבל עם החזרה ללימודים. די לי בסופשבוע ארוך שיתקיים כשבועיים לאחר תחילת שנת הלימודים, ויציין את תחילתה של שנה חדשה. אינני רוצה בחג כמו שבועות שלעתים הוא נוח, ולעתים יוצר שבוע עבודה נוראי, קרוע לגזרים בין סוף השבוע שלפניו וסוף השבוע המתקרב. אם ירצו חופשה בעונה זו– יחברו את החג לסוף השבוע, כפי שמחברים את ה- Bank Holiday ואת ימי החופשה האזרחיים בארצות-הברית (Labor Day, Memorial Day, Thanksgiving).

באותה הזדמנות, צריך לשנות את נקודת הסיום של השנה האזרחית לאיזור ספטמבר (בדומה לשנה היהודית). במרבים העולם המערבי תקופת יולי-אוגוסט משמשת לחופשת קיץ, ובספטמבר יש תחושה של שנה חדשה. אלו חוזרים לעבודה, אלו חוזרים לבית-הספר, אבל מרבית האוכלוסייה בתחושה שהחלה שנה חדשה. מגוחך לחזות במיליוני האנשים הצורחים Happy New Year באמצע הקור המקפיא של ינואר, כאשר אין להם שום תחושה שזו שנה חדשה, ובניגוד מוחלט לתחושת הראשית שליוותה אותם עם בוא הסתיו, כמה חודשים קודם לכן.

כך שאני יכול להמשיך לא לחגוג את החגים שאין להם מקום בחיי, ביודעי שאין פירוש הדבר שאני מוכן שיקחו לי את החופשות. דווקא את החופשות לא. מן המטען הדתי ומן הסמלים ניתן להיפרד, ולהתאים את לוח השנה לחיים האזרחיים של האדם המערבי.

אחד הדברים המפחידים בפרסום הגיגים, הוא שעדות מהם נותרת, אולי לדיראון עולם, וכאשר אדם משנה את טעמו ודיעותיו, יכול לבוא רעו ולהזכיר לו מעשיו הקודמים.