כיצד ללמד מבוא ללימודי דת

הדבר המענג ביותר בתכנון קורס, הוא המחשבה על כל הדברים שחסרו לי בתחילת הדרך והכללתם.

לא. אין זה נכון. אנסה שוב: דמות הפרופסור ב"פשעים ועבירות קלות", עליה אני מקווה לכתוב בהרחבה בהזדמנות קרובה (חשבתי שזה יהיה בקיץ הקרוב, כעת מסתמן שאולי בקיץ הבא), מצביעה על הפרדוקס הפרוידיאני הטמון בחיפוש אחרי בני-זוג. אנו מחפשים מישהו שיהיה דומה לקשרים הראשוניים שלנו, אבל באותה-עת אנחנו רוצים מישהו שיתקן את כל החסרים שהותירו הקשרים הראשוניים הללו.

וכך אני חווה תכנון קורס חדש: אני מבקש למלא אותו בכל הטוב שהפקתי ממורים מעולים שהעניקו לי כלי-עבודה וכלי-מחשבה ראשונים במעלה, אבל אני מבקש לכלול גם את כל הדברים שהם השמיטו, ושהייתי שמח לדעת בתחילת דרכי. אך אין זמן לכל, כידוע, והחסר שאני מבקש להשלים דוחק החוצה דברים שאחרים החשיבו דחופים יותר, כדאיים יותר, וגם התלמידים שלי, אלה מביניהם שימשיכו בדרך זו, ירגישו שהחסרתי דברים שהיו מעדיפים להעמיק בהם.

קורס המבוא של המחלקה למדעי הדתות איננו קורס מבוא בדתות העולם, לשמחתי. קורס מבוא בדתות העולם הוא מקובל מאוד, אבל קשה לי להאמין שהייתי נהנה ללמד אותו. הוא דורש מידה רבה מדי של שרלטנות, אפילו לשרלטן מומחה שכמותי. ספר דתות עולם כזה שברשותי, מאיית לא נכון את שמם של התפילין בפרק על היהדות. יש דברים חמורים יותר שאפשר לטעות בהם, כמובן. בסך-הכל מדובר בספר טוב, ולתלמידי מבוא אין זה באמת חשוב אם קוראים לזה תפילין או תטילין. אבל מהטעות הזו למדתי איך ייראו הדתות האחרות שהייתי מלמד, לו נדרשתי ללמד קורס מבוא כזה. בסך-הכל הייתי אומר אמירות מכלילות מקובלות על הדת, אבל באיזשהו פרט הייתי מבטא בנחישות שם כלשהו, כשכל אחד מן המאמינים או החוקרים של הדת הזו היה יכול לתקן אותי ואפילו לחייך במבוכה קלה, כפי שאני הייתי עושה אם הייתי שומע מישהו מתאר בבטחון גמור את המשמעות של התטילין.

במקום סקירה של דתות, הקורס נועד לספק מסגרת מחשבה ביקורתית על הדת. בהגדרה כזו רחבה, נראה לי נכון שהקורס שלי יעסוק בהפשטות. אמנם, קשה לדבר על הפשטות בלי דוגמאות מוחשיות, והחשש הגדול שלי הוא שאני אתפתה לספק דוגמאות מתחום שאני מבין בו. זו תהיה טעות כי אין זה קורס על יהדות, ואינני צריך לאחד בין קורס המבוא ליהדות שאני מציע לקורס המבוא למדעי הדתות. פתרון פשוט יהיה לבקש מהתלמידים להביא דוגמאות מוחשיות, אבל אז אני חושש שרוב הדוגמאות יהיו מן הנצרות, וגם זו לא תהיה גישה טובה לקורס. במילים אחרות, גם בקורס שיתמקד בהפשטת מושגים הקשורים לדת, איאלץ לדבר בשרלטנות מדי פעם על איסלאם, בודהיזם, ושאר דתות שאינני יודע עליהן הרבה.

המכשול הבא הוא התלמידים בקורס כזה. מנסיוני, תלמידים בקורסי דתות מתחלקים לשניים: אלה שיש להם רקע דתי, ומאמינים שיוכלו לעבור את הקורס בהצלחה ובלי עבודה קשה, כי הם יכולים למרוח עמוד או שניים על דת בלי לעבוד קשה; ואלה שמצפים מהמרצה להיות דוקינס, ושיסביר כמה שדת זה דבר מטומטם. המטרה הראשונה שלי בקורס היא ללמד את שני סוגי התלמידים לחשוב בצורה ביקורתית על הדת. הראשונים שומעים אותי אומר "ביקורתי" ומפרשים "לדבר סרה". הם חושבים שאני מצפה מהם להגיד דברים רעים על האמונה שלהם, ובגאווה עומדים בנסיון. כחבריהם מהסוג השני, הם טועים. האחרונים טועים, כי הם חושבים שהם כבר אומרים דברים ביקורתיים על הדת, ולא שמים לב שבטון המזלזל והדמגוגי שלהם אין עקבות של חשיבה ביקורתית, שתמיד מורכבת מרבדים ודקויות.

בנסיון להקנות לשני הסוגים את הכלים הללו, חילקתי את הקורס לשניים. בחלק השני נעסוק בחוקרים המשמעותיים ביותר לחקר הדתות: ובר, דורקהיים, אליאדה, דגלאס, ז'יראר, גירץ, וכמובן, אותם הוגים שבדרכם לשנוי יסודי של תפיסת המציאות של התרבות האנושית העירו גם על הדת: מרקס ופרויד. בדרך-כלל נכללים בפנתיאון הזה ובנשימה אחת דארווין ואיינשטיין, אך למרבה הצער מה שהם הותירו אחריהם ביחס לדת איננו משתווה למרקס ופרויד. בהערת-אגב אעיר שהשערת התעודות המקראית (מבית "גראף-ולהאוזן") מיוסדת על פרדיגמה כל-כך דארוויניסטית, שנראה לי שתרומתו לחקר הדתות גדולה מאוד במובן עקיף, אך לא בכתיבה ישירה. נשמטו מהרשימה הזו פרייזר, פריצ'ארד-אוונס, מקינטייר ודה סרטו מהסיבה הפשוטה והמצערת של היעדר-זמן.

בחלק הראשון נעסוק, כאמור, בהפשטות. מבלי להכיר את החוקרים האלה, אלא רק מתוך היכרות של התלמידים עם מושגי הדת מתוך ידע כללי וחוויות אישיות, והקבלת הידע הזה למקרי מבחן ספציפיים שנבחן. הטעימות של מקרי המבחן מבקשות להיות מגוונות: אנומה אליש, אובידיוס, אפלטון ואריסטו, בהגאוואד גיטה, ריג ודה, לאו-צה, תנ"ך, ברית חדשה, קוראן, אקווינאס ,פרקי אבות, דוסטוייבסקי, ספר מורמון, אוגוסטינוס, לייבניץ, קירקגור, רמב"ם, אווסטה, מלוויל, ספר המתים, הובס, ג'פרסון. המטרה היא לא להכיר את הטקסטים האלה בהקשר ההיסטורי שלהם. לכך יש קורסים נפרדים. הקריאות יהיו מפסקאות קצרות, בודדות, שמספקות טעימה מאחד המושגים, ומאפשרות דיון בהפשטה, בין אם מתוך הסכמה או התנגדות לטקסט. המטרה של הגיוון היא להפגיש את המוכר עם הזר, לחשק אותי ואותם מלפנות לדוגמאות שיעלו לנו לראש באופן מיידי, ולהחליף אותן בדוגמאות אחרות, שיתפרשו – בלית ברירה – במושגי זר או מוכר.

לחלק הראשון קראתי "מרכיבי הדת" (components of religion), ולחלק השני "ביקורת הדת" (critique of religion). בחלק הראשון כל שיעור יתמקד במושג אחד או שניים, שננסה לקשור אותם במושגים אחרים, ולראות כיצד הם דומים, שונים נבדלים ומדוע. אני לא בטוח שנספיק לכסות הכל, אבל זו רשימה טנטטיבית:

אלילים: מיתוס, ריבוי אלים, אנתרופומורפיזם, פחד והערצה, איקונות, אפותאוזיס, מלאכים

אל: פוליתאיזם לעומת מונותאיזם, טרנסצנדנטי, מטאפיזי, כל יודע, כל-יכול, קנאות, פנתאיזם, דאיזם, הנותאיזם, תיאולוגיה

התגלות וכתובים: ידע, סוד, נבואה, אזוטריה, מסירה, לימוד, חוכמה אנושית, חוכמה אלוהית, שינוי, הארה

חטא ורשע: צדק, צדקה, חסידות, משפט, אשמה, מוסר, בעיית הרע, דואליזם, שטן, מחילה, סבל

רצון חופשי: דטרמניזם, כוונה וזדון, בעיית הרע, מוסר, בחינה, עונש, גורל, סיבה ומסובב

טומאה וטהרה: קודש וחול, סכנה, גוף ונפש, בשר, מין, טומאה, כפרה, צניעות

מקום מקודש: טאבו, עלייה לרגל, מקדש, מרחק, אקסיס מונדי וטבור הארץ, אוניברסליזם

פולחן וטקס: שיגרה, כהונה, מופע, חוקים, בגדים, תפילה, חגים, טקסי מעבר, ברית

אמונה, דבקות והכנעה: קורבן, אמת, קבלה, נתינה, הקרבה עצמית, כפירה

מוות ולאחריו: השארות הנפש, גן-עדן וגיהינום, תחיית המתים, גלגול נשמות, עונש, תיקון

גאולה: משיחיות, אחרית הימים, ישועה, אפוקליפטיקה, אסכטולוגיה, יום הדין

מיסטיקה: כישוף, כוחות, ניסים, הוכחות, אנימיזם, כהונה, לחשים, שדים

דת ומדינה: לאומיות, חברה, ריבוי דתות, הפרדת רשויות, קטגוריזציה, אחדות

 

[הפוסט הוביל לסדרת פוסטים שליוותה את הקורס. לחצו כאן לתוכן העניינים]

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה

 

6 מחשבות על “כיצד ללמד מבוא ללימודי דת

  1. ד"ר עמיחי שלום, כקורא אדוק בבלוגך אני מודה שאני מעדיף את הרשימות המקצועיות על אלו העוסקות בענייני השעה (אם כי הרשימות המשותפות עם רעייתך הן אלו שאליהן אני חוזר שוב ושוב). הרשימה הנוכחית שוב העלתה בי שאלה שמעסיקה אותי לא מעט.
    אנסה לשאול את השאלה בקיצור ואני מקווה שלא יצא מתוך כך שאני נראה כמתחכם: היכן לדעתך, כמי שהוא כבר חלק מהמערכת האקדמית, עובר הקו בין דת (או בין מה שמקומו בתחום מדעי/לימודי הדתות) לבין מה שאינו דת? מדוע אקולוגיזם, למשל או תפיסות פוליטיות מסוימות אינן בגדר לימודי הדתות? האם לימודי דתות מוגדרים ע"י "הנושאים המעניינים את חוקרי הדתות" או שישנם מאפיינים הכרחיים (או מספיקים) ע"מ שאמונה/דעה/מוסד יכנס לתחום של לימודי דתות? האם מדע הדתות הוא רק מסגרת אדמיניסטרטיבית במדעי הרוח או שיש לו תחום ידע מוגדר ומובחן?
    אני שואל זאת כמי שמסתובב בפריפריה של לימודי פילוסופיה ודתות כבר יותר מדי זמן מבלי להצליח להבין מה מגדיר את גבולות תחומי הדעת הללו מבחינה אקדמית (קצת בדומה ל"היסטוריה" לעומת "מדע המדינה" בשנות השמונים). ע"מ הסר ספק- אין כאן ניסיון לפתיחת דיון או ויכוח אלא פניה למי שנראה לי שחשב על הדברים לא מעט ואולי יסכים לענות לי על שאלה שמטרידה אותי מזה זמן.
    תודה

  2. תודה רבה. לצערי, טרם סיימתי את הדוקטורט, אבל גם לכשאגיש אותו אמשיך להיות בבלוג אריה. אני מניח שיש כאלה שהיו מעדיפים אפילו יותר פוליטיקה, ואילו אני איני יכול לכתוב אלא על מה שמעסיק אותי, לפעמים מזה ולפעמים מזה.

    השאלה היא שאלת-יסוד בתחום, ואני חושב שהויכוח כבר פתוח, אז אין שום חשש. לסבר את האוזן אספר ששמעתי מרצה במחלקה שלי בפרינסטון טוען שהוא חושב ש"דתות" איננה דיסציפלינה (ובמשתמע, שאין צורך במחלקה שלנו באוניברסיטה), ושאני ועוד מרצה במחלקה כאן בלורנס התחלנו קבוצת קריאה מתודולוגית עם סטודנטים, ולפתיחה קראנו מאמר שניסה להגדיר את הדיסציפלינה, והעלינו בפני התלמידים את האפשרות שאין זו דיסציפלינה כלל. בהמשך, קראנו מתוך ספר של קתרין לופטון, מרצה בייל שכתבה ספר על אופרה וינפרי כאיקונה, ובמשתמע על הקהל שלה כעל כת.
    אני הייתי מציע שילוב של שמרנות וגמישות אקדמית: בגדול, הדיסציפלינה עוסקת בכל מה שרוב בני-האדם מגדירים דת, ולכן נצרות, איסלאם, יהדות, בודהיזם הינדואיזם וכו' צריכות להיכלל באופן טבעי, ואילו מרקסיזם, אקולוגיזם, והערצה לאופרה וינפרי לא. עם זאת, יש עניין בהרחבת ההגדרה, ולתת ליחידים שמעוניינים לבחון אספקטים דתיים בדברים שאינם "דת" ע"פ ההגדרה השמרנית מרחב עבודה ומחקר. בקיצור, אני חושב שזה מצויין שיש בייל מרצה שהרחיבה את המושג כדי להכיל אותו על אופרה וינפרי וקהלה, והייתי פחות מרוצה אם לא היה נלווה לזה גרעין חזק של לימודי דתות מובהקים.

    • Thanks. Because I mention "Crimes and Misdemeanors" briefly, and since I already created a tag for him, I try to keep track of all places where he's mentioned, even in passing.

  3. פינגבק: מרקיד החלונות « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

סגור לתגובות.