על החוכמה שבשביל הזהב, ועל סכנותיו

בסמינר מחלקתי של דוקטורנטים העוסקים בעת העתיקה, קיימנו דיון מתודולוגי על אופן הצגת הטיעון שלנו. השיקולים ידועים, לפחות לקוראיי האקדמאים: מצד אחד, הרצון לבטא את החידוש, ההתלהבות מהטיעון, והצגתו בצורה החריפה, הנחרצת והבוטחת שחשים כלפיו. מצד שני, דרושה זהירות מכל מיני סיבות: זהירות כלפי חוקרים נכבדים שהטענה סותרת את עמדתם; זהירות למקרה שיש שיקול שלא עלה על דעתך בזמן הכתיבה; זהירות למקרה שיתגלה ממצא שיפריך את הטענות שלך; זהירות שמא העמדה הנחרצת תתפרש כבורות לגבי גישות אחרות; וגם סתם זהירות, הנובעת מסגנון הכתיבה האקדמי, הדורש איזון ויישוב-הדעת. טוב היה לשבת עם עמיתים ולשמוע שכולנו חולקים חששות דומים, תסכולים קרובים, מאמצים וביקורת-עצמית המלווים אותנו בשעת הכתיבה.

המרצה שמנחה את הסמינר שאלה-אמרה, "יש לנו נטייה להעדיף את הטיעון המאוזן, שאומר קצת מזה וקצת מזה, ונשאר ללא הכרעה חד-משמעית, לא?" ואחד הדוקטורנטים השיב לה: "לפעמים כן, לפעמים לא".

בשיחת-על, בה מדברים על איך שמדברים, מומלץ לכלול בדיחות כאלה, שממחישות את מגבלות היכולת שלנו לנהל שיחת-על על האופן בו אנו מדברים או חושבים, מבלי להמשיך להיות כלואים בדפוסי-המחשבה והניסוח אותם אנו מנסים לנתח באופן ביקורתי.

הייתה עוד סיבה שהבדיחה הזו התקבלה יפה בינינו, אני חושב: כשאדם מנסח טיעון מאוזן, המכיל שיקולים לכאן ולכאן, הוא עושה זאת מתוך נסיון כן להקיף את שלל ההיבטים של סוגייה כלשהי, ולהתייחס אליה בצורה ראויה, מבלי להיות מחוייב לפרדיגמה מסויימת, או למחנה מסויים. אך למי שבוחר ניסוח שקול שכזה, תמיד יתלווה חשש שמא רואים בנסיון שלו פחדנות הנמנעת מנקיטת עמדה, במקום להעריך אל-נכונה את המאמץ להתבוננות מורכבת.

"האמת נמצאת איפשהו באמצע", לפעמים. אבל אם אומרים את זה על כל דבר שהוא, בכל מקרה, המשפט הופך לקלישאה שנעדרת את החוכמה המקורית שלה. נזכרתי בזה בעקבות דיון ברשימה הקודמת. אני הזכרתי מימדים אנטי-נוצריים בנאציזם, ויאיר השיב בטיעונים לגבי המימד הנוצרי שהיה בנאציזם. המשכתי להגן על הטענה שלי, אבל הודיתי שיש מימדים סותרים בנאציזם, ולכן יש גם מימד-נוצרי (שאיננו מבטל את המימד האנטי-נוצרי).

חששתי שזה ייראה טיעון מטופש: הכי קל, לכאורה, לומר "בנאציזם היה יסוד נוצרי וגם יסוד אנטי-נוצרי", כי ככה אני לפחות חצי-צודק. הנה הסיבה שאין זה כך. למיטב הבנתי (והדוגמה איננה הטובה ביותר, כיוון שבאמת מדובר בנושא שאינני מומחה בו), אכן שני היסודות קיימים בנאציזם, ולכן אין מדובר באמירה של "קצת מזה וקצת מזה", אלא הטענה היא שגם זה וגם זה קיים, ושאת שני ההיבטים יש להביא בחשבון כשבאים להעריך את הרקע האידיאולוגי של הנאציזם. וההוכחה לכך היא, שהטיעון לא היה תופס לגבי כל דבר שהוא. על דוקטרינת בוש, למשל, אי-אפשר לומר שיש בה יסודות נוצריים ואנטי-נוצריים, בתקווה להישמע "חצי-צודק". יש בה יסודות נוצריים באופן מובהק, ואין בה יסודות אנטי-נוצריים. הנצרות ספחה אליה יסודות יהודיים, ויש בה יסודות אנטי-יהודיים. אפשר להגיד את זה על הנצרות, אי-אפשר להגיד את זה על הנאציזם. וכן הלאה.

קצת מזה וקצת מזה – כשבאמת יש תמהיל שלא מתאים לפרדיגמה אחת, טיפולוגיה אחת, או קטגוריות קיימות. וכשאין, צריך לומר נחרצות: רק זה, ולא זה! ומלאכת החשיבה, הניתוח והכתיבה, היא החוכמה לדעת לאזן בין הדברים: מתי אפשר להגיד שאולי הדבר הוא כך ואולי הוא היפוכו, ומתי חובה לומר, שהדברים יכולים להיות רק כך, וההיפך איננו אפשרי כלל. והדברים יפים בעיניי לא לעבודה אקדמית בלבד, אלא גם לחשיבה פוליטית ולעמדה פוליטית, ולתחומים אחרים בחיים גם כן.

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה

6 מחשבות על “על החוכמה שבשביל הזהב, ועל סכנותיו

  1. אתה מצליח לתאר במדוייק את המתח בין הרצון שאני הייתי מגדירה באופנים אפילו אינסטרומנטלים יותר – הרצון לעטוף שיווקית את הטיעון, כך שישמעו אותי ואת חדשנותי – לבין הרצון להיות מבוטח מטענות סותרות, שמביא לצמצום וזהירות בעיצוב הטיעון.
    יש פה עוד עניין, לדעתי, והוא שככל שאני נתקלת יותר במאמרים נחרצים, כך אני מרגישה שהם אנטי אינטלקטואליים. הלא לגבי רוב הבעיות (בוודאי במדעי הרוח והחברה), פשוט לא יכול להיות שהפתרו הוא כה פשוט, ושאין עוד הקשרים וזוויות שמהם צריך לבחון את הבעיה. עם זאת (הנה גם אני עושה את הטיעון שלי לפחות נחרץ כאן), אני חוששת מכך שהקריאה למורכבות תוביל לשיתוק בפעולה הפוליטית.
    העולם מורכב (אנחה).

    • תודה, אלה נקודות מצויינות. אולי, ואני צריך לחשוב על עוד דוגמאות לפני שאני אעמוד מאחורי זה, הנחרצות תופיע יותר בעמדות עקרוניות (אין צד שני לגזענות או לשוביניזם, אני פשוט נגד), ואילו התפיסות המורכבות והנחרצות פחות יבואו בניתוחי סיטואציה קיימות, והצעות לפתרון.

      במשפט האחרון כתבתי בהתחלה "חשיבה פוליטית ועשייה פוליטית" ושיניתי בדיוק בגלל האופי של העשייה, ששונה מהותית מחשיבה וניתוח.

  2. אריק, תודה על פוסט מעניין.
    חכמינו זכרונם לברכה לימדונו שדברי חכמים בנחת נשמעים, והכוונה לא רק לטון, אלא גם לתוכן המאוזן, שאיננו בהול לצד אחד בלבד. אבל צדקת (וכך גם יופי תירוש) בזיהוי המשעמם, הבנאלי, והלא-שיווקי שבאמירת נחת מאוזנת מדי. חידושי תורה צריכים להדגיש את חדשנותם, ולא רק את איזונם המדייק.
    אני חושב על גרשם שלום כמלומד בר סמכא שידע לחדד את טיעוניו ולהבליט את יסוד הברק, המפתיע, החדשני ולעיתים אפילו הפרובוקטיבי בטענותיו, ובאמת אכן נכשל לא פעם ולא פעמיים בספקולציות מושכות ומסעירות שכמה מהם הופרכו לבסוף (למשל: בזיהוי שבתאות במקורות שונים). אבל שלום נתן כאן פילפל וברק לכל התחום, וגם פרובוקציה הגוררת איזונים ובלמים היא ברוכה – כי היא התחילה את תהליך הבירור ונתנה לו טעם חדש ומסעיר. אם בפוליטיקה דרשתם, אזי רלבנטי להזכיר את ישעיהו לייבוביץ שאף הוא נקט בדרך זו של הפרובוקציה הקיצונית במכוון. יסוד האמת יוצא נפסד, אבל האמת והשלום אוהבים יותר מדי: החיים מורכבים מיסודות נוספים, חריפים ומסעירים יותר.

  3. אריה יקר
    תודה גדולה על הפוסט.
    עדיין אני חושבת שנקודת האיזון קיימת במיתחם הפנימי של האיש החושב. לאו דוקא בהתאם לנהלי החשיבה האקדמאית הנוקשה אלא יותר על גבה של מערכת התבוננות מן הפנים אל החוץ. כלומר ללא סיווג שיקולי המערכת הסביבתית נקבל איזון הרבה יותר אמיתי מאשר לולא כך.

    מומלץ אצלי במאמרים.

    • תודה רבה. בשבילי חשיבה אקדמית היא ההיפך מנוקשות, אבל ההגדרות הפנימיות שכל אחד קובע לעצמו מעידות שהאיזון צריך להימצא במתחם הפנימי…
      זה מעלה אצלי שאלות רבות, בעיקר לגבי המטרה של הפוסט: האם מטריד אותי אופן החשיבה פנימה, או בעיקר שאלת הצגת הדברים, כלפי חוץ? נחשוב על זה עוד, תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s