עוד יום בו העולם עומד מלכת

בכמה פוסטים דנתי בעיבוד של ספר לסרט (ארץ יצורי הפרא, אליס), ואפילו נגעתי במקבילות בין סרטים (למשל התשובה שאלן משיב לברגמן) אבל לא חשבתי על מקרים של עיבוד סרט, ומן הסתם ישנם רבים כאלה (בעיבוד של אליס, למשל, ברטון איננו מתייחס רק לספרים של קרול, אלא גם למסורות שקדמו לו, כפי שעשה גם בסרט אחר, צ'ארלי בממלכת השוקולד).

אחד הדברים שמרתקים אותי ביותר בעניין הזה, הוא הצורך של המעבדים להחוות קידה למקור. יש בהומאז'ים כאלה את המתח המתמיד הנמצא גם בטקסטים עתיקים בין המחדשים לדורות קודמים: מחד, יראת-כבוד עצומה לדור קודם שפרץ דרך או סלל אותה, ומאידך, הכרה במגבלות או בחסרונות של היצירה הקודמת. יוצר חדש, צעיר יותר, מרגיש שהוא יכול לעשות את הדברים טוב יותר. הרצון לעשות זאת "טוב יותר" מקפל בתוכו גם את ההערכה העמוקה ליצירה הקודמת, שראויה ל"טוב יותר" או לקהל רחב יותר, למשל; אך כמובן, גם תחושת ביקורת, שאולי לא נעים להודות בה, לגבי המוצר המוגמר הקודם. בד בבד, הביקורת הזו היא גם בבחינת "רצח-אב", עם תחושת הסיפוק העצמי של התלמיד שהתעלה על רבו. אם אני אומר דברים עמומים מדי, הרי שזה משום שלמרות הדמיון שאני חש בין עולם הרגש שמניע פרוייקט של עיבוד קולנועי, לבין עולם הרגש שמניע פרשנות מקראית (למשל), עדיין מדובר בהבדלים גדולים מאוד, ובצד הדמיון שאני חש, קשה לי לדבר עליהם כעל שווים. מחוייבות, למשל, היא מושג שראוי לבחינה מעמיקה יותר. התנא או האמורא המפרשים פסוק כלשהו, גם אם הם זונחים לחלוטין את פשטו, מרגישים מחוייבות לטקסט (הגם שמעשיהם מסגירים שאין זו מחוייבות מוחלטת), וגם פירושם הופך, בסופו של דבר, למחייב. עיבוד של במאי, בניגוד לזה, עשוי להיעשות מתוך תחושה עמוקה של מחוייבות (ליוצר קודם או לקהל), אך כבר ברמת ההצהרה המחוייבות הזו היא פחות משפטית מאשר המחוייבות של התנא למקרא. העיבוד החדש איננו authoritative (וחף מיומרות כאלה), על אף שהוא authored. המושגים האלה אינם מובחנים דיים בעת העתיקה.

במהלך הביקור בארץ ישבתי במלון ובהיתי במסך הטלוויזיה. סרט שלא הכרתי הוקרן, סרט מדע-בדיוני עם קיאנו ריווס כחייזר. הפסדתי את תחילת הסרט, כך שלא ידעתי את שמו, אך כמה דברים משכו את תשומת לבי, כגון אזכור שם האוניברסיטה שלי, ומוטיב תיבת נח, שיש לי בו עניין מיוחד. בדיעבד, חיפוש מהיר באינטרנט העלה שמדובר בסרט "היום בו העולם עמד מלכת", עיבוד מ-2008 לסרט מ-1951.

ההבדלים בין הסרטים יכולים לשמש בסיס למאמר מלומד יותר מרשימה קצרה זו, אם כי אני מתפתה לשאול אם הם שתולים למען הדיון הזה, או שהם באמת משקפים שינוי טעם פסיכולוגי ותרבותי. כך, למשל, בסרט המקורי החללית נוחתת בוושינגטון, ואילו בסרט החדש הכדור המרכזי נוחת בסנטרל פארק. בירה פוליטית לעומת בירה תרבותית-כלכלית – אולי, אך מגוון אפשרויות לרמיזות ניינאילווניות (9/11) באופן חד-משמעי. ואכן ממרחק העשור הדיבורים על שינוי פניה של הוליווד לנצח, על עשרות סרטים שנעצרו או נגנזו כיוון שהם תיארו אסון אפוקליפטי שלא יאה לשדר כרגע, נראים כתמימות פוסט-טראומתית. אני לא זוכר כמה זמן נמשך העידון הזה (אם הוא שרד אפילו שנה אחת שלמה זה יהיה מרשים), אבל ברור שמרגע שהטאבו נשבר, לא רק שמותר להקרין אסונות כאלה, אלא שהאסון צריך דווקא להידמות ויזואלית לפיגוע בתאומים, כיוון שאלה הם סמלים המפעילים רגשות מסויימים בקרב הצופה. בחירת הדימויים החזותיים שיפעילו את מוחו של הצופה היא לעולם – ואת זאת יש לזכור בייחוד כאשר ניגשים לניתוח סרט הוליוודי – היא לעולם בחירה אמנותית-אסתטית וכלכלית-שיווקית גם-יחד, והאחד איננו פוסל את השני בהכרח (אמנם לרוב האחרון מתגבר על הראשון, אבל אפשרות ההלימה ביניהם נותרת בעינה).

הבדלי מגדר חשובים: במקום העוזר לנשיא, דמות הממשל הבכירה היא שרת ההגנה, המגולמת על-ידי קאתי בייטס. אישה בתפקיד מלחמתי, אך הנשיא הוא עדיין גבר. נאום שרת ההגנה על מפגשים ראשונים בין תרבויות שבהן התרבות החלשה יותר נמחקת ראוי לעיון נוסף גם מן ההיבט הפוסט-קולוניאלי, ומהווה אחד מן השיאים הרטוריים וההגותיים של הסרט. האישה שמסייעת לחייזר איננה מזכירה אלמנה המקווה לשפר את מעמדה הכלכלי על-ידי נישואין שבמקרה נפגשה עם החייזר ויצרה איתו קשר (וזהו סיפורה במשפט בסרט המקורי). כאן היא מדענית ואשת-קריירה בזכות עצמה, אם חד-הורית (אף כי איננה אם ביולוגית, בניגוד לסרט המקורי, אולי כדאי לאפשר גם פלורליזם גזעי בתוך הסרט). הקשר עם החייזר, וזה הבדל משמעותי יותר, נוצר מתוך בחירה מודעת שלה לבטוח בו, וללמוד עוד עליו. כלומר, היא גם מדענית, וגם האישה שיכולה לנהל פוליטיקה אחרת (אף כי הסרט נמנע ממהותנות כזו על-ידי ליהוק בייטס לתפקיד שרת החוץ).

ההבדל המהותי ביותר, כמובן, הוא סיבת הגעת החייזר לכדור-הארץ: בסרט המקורי, שנעשה ב-1951 כאמור, המניע הוא חשש ממלחמה גרעינית בין-כוכבית. החייזר מזהיר את בני-האדם שאם ימשיכו בניסוייהם הגרעיניים וישיגו טכנולוגיה שתאפשר להם להפנות את הנשק את הזה כלפי כוכבים אחרים, לפלנטות האחרות לא יהיה מנוס מלהשמיד את כדור-הארץ כדי להגן על עצמן. הדאגה בסרט מ-2008 היא אקולוגית: כדור-הארץ על-סף השמדה (בשל מעשי בני-האדם), ועל-כן יש לאסוף את כל צורות החיים שנוצרו בו (למעט בני-האדם), במעין תיבת-נח כפי שבייטס מפרשת לנו, להשמיד את האדם ולשמור את הכדור. זו פנטזיה נאה, בדומה לפנטזיה של החייזר השני, בדמות הסב הסיני, שלמרות פגמיהם של בני-האדם, למד להכיר את פגיעותם ורגישותם, ומבקש להיספות איתם. פגיעות זו עשוייה להוות גם מקור הצלה לאנושות כולה, אם המדענית תצליח לשקף זאת ולגעת בלבו של החייזר (אינני נמנע מספויילר, כמובן, כיוון שאינני מאמין בספויילרים. הסוף של הסרט איננו חד-משמעי בנקודה זו).

פתחתי במחשבות על מחוייבות ועל מחוות. הסרט מלא בהן. עם נחיתת החייזר בסנטרל פארק, הוא לוחש למגן שלו "קלאטו בראדה ניקטו", אותן מילות-קסם שהחייזר לימד את האישה בסרט הקודם. אחד הדברים שמסמנים את הגיית המשפט כמחווה לסרט הקודם הוא דווקא העובדה שהמשפט הזה איננו משחק תפקיד עלילתי חשוב, בניגוד לסרט הקודם. הוא נאמר, כמעט כדי לצאת ידי חובה, שהמשפט מהסרט הקודם נאמר. אפשר לחשוב על סיבות רבות שהסרט החדש לא משתמש במשפט הזה ככלי עלילתי. לתחושתי, הנסיון להמציא שפה זרה, שנשמעת כמו שילוב של ג'יבריש ולטינית משקפת תמימות של מדע בדיוני שתאמה את שנות החמישים, ואיננו תואם את הטעם של הקהל כיום, שמוכן לשקול גם אפשרות שחייזרים מדברים בשפה שיש בה עיצורים או תנועות שבני-אדם אינם יכולים להגות כלל. בדומה לזה, החייזר מסביר כיצד הוא מדבר אנגלית בסרט הראשון, אך איש איננו מסביר כיצד יש לו צורת אדם. הסרט החדש מתעכב על הסבר זה ארוכות. גם השם של הרובוט נמסר לצופה בסרט החדש, אלא שהפעם "גורק" איננו צליל זר שהחייזר מסגיר לאלמנה, אלא שם שהצבא האמריקאי נותן לו, והוא ראשי-תיבות שמסבירים את אופיו. גם כאן ניכרת הנטייה להיצמד לפרטים מסויימים מהסרט המקורי ולמסור אותם לקהל (בין אם זה קהל שמכיר את הסרט הקודם, בין אם לאו), אך מבלי לחלוק כמה מהנחות היסוד הסמויות של הסרט הקודם.

על ההבדלים בין האפקטים אין צורך להכביר. גם לעין שאינה מורגלת בסרטי פעלולים, ושאיננה מתעניינת בדרכי הפקתם, ההבדל בין האמצעים הדלים של 1951 והחזות המרהיבה והאיומה של 2008 ברור כל צרכו. ההבדל המפתיע אולי מכל הוא הנסיבות שבהן "העולם עומד מלכת" דווקא לאור הבחירה לשמר את שם הסרט. בסרט המקורי, מדובר בשיבוש מכוון של החייזר קלאטו לכל סדרי עולם כדי לזכות בתשומת-לב ובאוזן קשבת. בעיבוד, הרגע הזה איננו משמש צורך עלילתי או הגותי, ונראה כתוצאה של התנגשות בין המחשבה הקרה להשמיד את האנושות לרחמיו הנכמרים של קלאטו. הבלבול הזה (שעומד גם בלב הסוף העמום של הסרט) משמש לדוגמה המובהקת ביותר של תחושת המחוייבות לעלילת הסרט המקורי, שמו ומטרותיו, למרות הסטייה הניכרת והדרך החדשה שנכבשה בעיבוד.

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה