מעשה בחסיד שכל ימיו היה יושב ומשחק סוליטייר. לכשזכה היה אומר "יהוה שפתי תפתח" וגו', לכשהפסיד היה אומר "יסגירני אל" וגו'. נמצא שהוא מוסגר יותר משנפתח. מה עשה זה שהכל גלוי לפניו? היתל בו במשחקו: נזקק ללב – קיבל עלה, ביקש חמש – פתח שש. כשהבין החסיד שאין המחשב מהתל בו מדעתו אלא כביכול* נמצא בגו ממש, קרא: "מה רבו מעשיך יהוה כולם בחכמה עשית", ומאותו יום קרא כך בסיום כל משחק, בין אם זכה בין אם הפסיד ורבו זכויותיו.
* כינוי לאל
—
סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה
—
דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ 
כשהייתי בתיכון נהגתי לבטל את זמני מול סוליטייר ודומיו. כמו-כן באותה תקופה (ימי שלטון רבין), התרועעתי עם חברי נוער מרצ. באותו אחה"צ נמהר נמצאתי בדד במשרדי התנועה משחק מה-ז'ונג מול מחשב צבעוני; רצה הבורא, וזכיתי לסיים לוח! מכיוון שמקור המשחק בסין, יצתה בת-קול בדמות עוגיית-מזל, וחשפה לי גורלי, לאמור: "the only irreplaceable thing thing in life is time". קמתי ויצאתי מהמשרד, ומאותו יום לא שיחקתי עוד ולו משחק סוליטייר/מוקשים/מז'ונג אחד (וגם הפסקתי לבזבז זמן על נוער מרצ).