איך גיליתי שאין לי תודעה היסטורית (ונשארתי בחיים)

נזדמן לי לשבת בארוחת-ערב עם כמה אנשי ספרות ואקדמיה בניו-יורק. אינני איש רעים, כידוע, ועל-כן האירוע הוא נדיר, יחסית. שיחה קולחת ונעימה, על יהדות, ישראל, אינטרנט ומה לא. ישבה לידי אקדמאית שבעת-קרבות: הייתה ראש-מחלקה באוניברסיטה אחת, חברה במועצת המנהלים באוניברסיטה אחרת. שאלה אותי קצת על הלימודים שלי, גם תוכן וגם פרנסה. ואז התחילה לספר על עצמה, ואמרה שאת לימודי הדוקטורט עשתה בניו יורק בין 1967 ל-1972.

רבע שעה לפני-כן מישהו סיפר שהיה בישראל ב-1977, ומישהי אחרת אמרה שהגיעה אחרי 1973. אלה מספרים שמיד מפעילים אצלי משהו, אני לא צריך לפשפש בארכיון הידע הכללי כדי לפתוח את המגירה שבה יש תקציר אירועים. 1977 זה מהפך, 1973 זה יום כיפור. מי שמגיע לישראל אחרי 1967 נתקל באופוריה, מי שמגיע אחרי 1973 מוצא אווירת-נכאים. אני שם בצד תמונות מורכבות כרגע. ודאי היו אנשים שהיה להם ביקור נורא ב-1967, או אנשים שהתקופה הכי יפה שלהם הייתה ביקור בארץ ב-1973. אבל המספרים נושאים עימם תוכן, ומפעילים ענן דימויים, תמונות והקשר תרבותי שבתוכו אני שומע את הסיפור.

אני יודע מה היה בניו-יורק בסוף שנות השישים – תחילת השבעים. קראתי על מהפיכת הסטודנטים, כולל תיאורים של השתלטות סטודנטים על לשכת הנשיא באוניברסיטת קולומביה, או על הסצינה ההומוסקסואלית בווילג'. אבל כשמישהי אומרת לי שהיא למדה בתקופה הזו בניו-יורק, זה לא מפעיל אצלי כלום. אם ישראלי היה אומר לי שהוא התחיל את לימודיו בסתיו 1973, הוא אפילו לא היה צריך לומר לי שהסמסטר הזה היה אבוד. לפני כחודש חיפשתי מאמר כלשהו ב"תרביץ", ונתקלתי בכרך מ-1973 עד 1975. לאחד הכותבים נוסף "ז"ל" בסוף השם. אפילו בכרך של כתב-עת אקדמי, מלחמת יום-כיפור משובצת לאורכו, באופנים שונים.

אחרי שהיא ציינה את השנים שבהן למדה, וראתה שהגבתי בהנהון בלבד, היא חיכתה רגע ואז אמרה: "זו הייתה תקופה מאוד סוערת." קפצתי כנשוך-נחש. "ודאי!" והתחלתי לשאול אותה ולשמוע מסיפוריה. להגנתי אומר, כפי שאמרתי גם לה, שהוילאג' חף כיום מכל סממן לפעילות פוליטית ומתנהל באדישות צרכנית משמימה, שאני מתקשה ליישב את התיאורים של ניו-יורק של אותה תקופה עם העיר שאני לומד להכיר בחמש השנים האחרונות. היא הסכימה בצער.

זהו מקרה קטן שמאייר את היעדר התודעה ההיסטורית שלי מחוץ לישראל. התודעה ההיסטורית היא דבר שונה מאוד מהידע ההיסטורי. אני יודע היטב מדוע זו הייתה תקופה סוערת, אבל 1967 בשבילי היא סמן למשהו אחד, ו-1968 היא כמעט איננה בגדר סמן כלל. זהו עוד פרט קטן שבו-זמנית מגדיר את ומוגדר ע"י הזרות שלי כאן. כגולה, אני נושא זכרון קולקטיבי שאיננו משתייך לקולקטיב שבחברתו אני מסתובב. כמו חתיכת פאזל לא קשורה שמנסה להשתלב, אני דובר בקודים אחרים, מנסה במאמץ מגושם-משהו לרכוש את מערכת הסימנים והסמלים התרבותית, את נימוסי הקוקטייל, וגם את הזכרון ההיסטורי. אין לצפות להצלחות מרחיקות-לכת בקרוב.

—

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה

—