חרדים בחו"ל (3)

בעקבות הפוסט על ההפרדה בין נשים לגברים, נזכרתי שלא כתבתי את הפוסט על חרדים בחו"ל שרציתי לכתוב עם חזרתי בברלין. מי שלא מכיר, מוזמן לקרוא גם את הפוסט הראשון והשני בסדרה.

ומעשה שהיה כך היה: בטיסה מניו-יורק ללונדון (שם החלפתי מטוס לברלין) זיהה אותי חרדי מבוגר כדובר עברית. וברגע שהוא זיהה, הוא אמר לי שיש לו תפילין, ושהוא ישמח לתת לי להניח בסוף הטיסה, לפני שנרד מהמטוס. הגבתי בנימוס: "לא, תודה". בסוף הטיסה הוא אכן ניגש אליי, והציע לי להניח תפילין, סירבתי שוב, ואז הוא תפס בראש, ונישק אותי במצח. ייתכן והוא מאמין בכוחה של ברכתו, או שחשוב לו להדגים אהבת ישראל. אני מתאר לעצמי שאם הייתי מנשק את אשתו על המצח באותו אופן, הוא היה פחות נינוח, ובסטנדרטים הללו אני שופט אותו. אתה לא רוצה שזרים ינשקו את אשתך ברחוב? אל תנשק אותי.

עכשיו הוא שאל אותי מדוע אינני מוכן להניח תפילין, וידעתי שאני רוצה להכאיב לו. בקול שקט ורגוע, בטון עובדתי מאוד, אמרתי לו שאני כופר בקיומו של בורא עולם. אם הייתי צועק עליו, הייתי מאפשר לו להתחפר בעמדתו המיתממת: הוא ניסה להאיר פנים לתינוק שנשבה, אבל שטופי-המוח החילונים לא מוכנים להקשיב. אבל הניסוח הזה, שהבהיר לו באופן חד-משמעי שאני מכיר את השפה שלו, את הטרמינולוגיה שלו, ושאינני מאותם עצלנים שיש להם חיבה למסורת, אך לא נוח להם לשמור שבת, שבר לו את הלב. ראיתי בעיניים שלו, בגמגום שהגיע אחרי זה. לתשובה כזו הוא לא ציפה. מפגש עם אפיקורוס מדעת בדרכו לארץ הקודש לא היה מה שהוא תכנן. כשהתעשת, אמר לי: ובכל זאת, זה שנפגשנו כאן, זה לא מקרה. מישהו הביא אותנו ביחד. ושוב, עניתי: ואני חושב שלא. מקרה גמור. אין השגחה פרטית שזימנה אותנו לכאן. בשלב הזה הוא לחץ לי את היד, ואמר לי "תהיה בריא".

אני מספר את זה בעיקר בבחינת "דע מה להשיב". להערכתי, למחזירים בתשובה אין לב מספיק חזק כדי לעמוד בפני קהל חילונים שיעמוד מולם ויאמר להם "אני כופר בבורא עולם". לא רוצים לשמוע את תפיסתי האמונית? אל תפנו אליי ברחוב עם התפיסה שלכם. הצעתם לי להניח תפילין? תהיו מוכנים לשמוע גם את דעתי.

אבל יש עוד סיבה שאני מספר את הסיפור הזה: חודש וחצי לאחר מכן, במטוס מלונדון לניו-יורק, ישבתי קרוב למעבר. מן העבר השני ישב חרדי מבוגר, ולידו אישה אמריקאית. היא לא הייתה לבושה בחושפנות מוגזמת, אך גם לא בצניעות מכוונת. החרדי כנראה שכח את אזהרתו הידועה של יוסי בן יוחנן, כיוון שהוא שוחח שיחה מנומסת עם שכנתו לספסל. לא שיחה ערה מדי, לא אוציא את דיבתו רעה ואטען שהוא היה נלהב מדי, אבל הוא בהחלט יכול היה להחליף איתה כמה משפטים, לשאול אותה לאן היא נוסעת, לספר לאן הוא נוסע וכיוצא בהם. ואני ידעתי: אם זו הייתה טיסה אל-על, ולא בריטיש, לא כל שכן אם הוא היה חבר בקבוצת חרדים במטוס אל-על, הוא כבר היה מבקש שיחליפו לו מקום, ואם לא היו מחליפים הייתה קמה זעקה, על ההתנכלות של דיילות אל-על לחרדים, וחוסר-רגישות כלפי אנשים שדתם אוסרת עליהם לשבת ליד נשים וכו' וכו'. אבל האופציה להתנהג כמו בני-אדם מתורבתים, אופציה שהחרדי שפגש אותי באותה טיסה בכיוון ההפוך לא בחר, קיימת. והיא קיימת בעיקר ככל שאופציות אחרות נחלשות.

וכדי שלא יבואו אליי בתלונות כאילו אני משמיץ רק חרדים, אני אספר שבברלין עצמה ראיתי איש עם כיפה סרוגה, שפם ומשקפיים, במתכונת אורי אורבך, יושב בבית-קפה בסגנון וינאי, על גדת נהר שפרה. בית-קפה נעים מאוד, שישבתי בו כמה פעמים, ועיינתי בתפריט שלו. לא מקום כשר. ואני יודע שהבחור א-לה אורבך הזה מצקצק בלשונו כל פעם שפותחים מסעדה לא כשרה נוספת בירושלים, ובודק בציציותיהן של תעודות הכשרות של מסעדות בארץ: יש תעודה? עד מתי? יש גם תעודה לפסח? אבל כתוב כאן רק לאוכלי קטניות…? אבל בחו"ל, הרבנות והרב ביישוב שלו, והמשפחה והחברים וכולם יכולים לקפוץ לו: הוא לא יטריח את עצמו עוד תחנה אחת לקפה הכשר המעפן ליד תחנת אורניינבורגשטראסה, כשיש לו קפה מעולה על גדת השפרה.

וכמובן, אין לי שום דרך לדעת אם אותו אדם ספציפי מקפיד על תעודות הכשרות בארץ. אך הנאבקים על כך בארץ, נאבקים בשמו של הציבור, בשמם של אנשים שמחוייבים על-פי מצוות אלוהיות שאין לשנות אותן ואין לסטות מהן. וכל דוגמה שמוכיחה שאנשים פרטיים עושים דין לעצמם באשר לחוקים אלה, מצדיקה את הדרישה מצד הציבור החילוני, שזכאי לכל הפחות לאותו דין. כי מה בסך-הכל רציתי מהחרדי שטס איתי בטיסת הלוך? שיתייחס אליי באותו נימוס ובאותה אדיבות שומרת מרחק השמורים עמו לכל גוי שטס עמו. וזה מה שאנחנו מבקשים מכל החרדים, גם בטיסות אל-על וגם בחוצות ירושלים: תתייחסו אלינו כמו לגויים, שיכולים לאכול מה שהם רוצים, ולנסוע מתי שהם רוצים, ולצעוד במצעדי גאווה כשהם רוצים, ולטוס להנאתם מבלי לחשוש שיחזרו אחריהם עם רצועות-עור. זה הכל – תדמיינו שאנחנו גויים.

מנהלות

לבקשת הקהל:

א. הנה ריכוז של כל מה שכתבתי, נכון להיום, על ההפגנות בשייח' ג'ראח:

– על שניות ההפגנה בשייח ג'ראח ובכלל

– הגבלות על הלבוש במרחב הציבורי

– הם לא פינלנדים (וגם הפינלנדים לא)

– פמיניזציה בשייח' ג'ראח

– המרחק שבין הספרייה לבית-הכנסת

ב. הנה קישור לפלייר על הספר שזכיתי להיות בין עורכיו, ושיצא לאחרונה.

—

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה

—