הגבלות על הלבוש במרחב הציבורי

אני מבקש להעיר כמה הערות בעקבות הרשימה של דובי על הבקשה להופיע בלבוש צנוע להפגנות בשייח' ג'ראח.

– אחד הדברים שנעדר פעם אחר פעם בשיח על צומת המפגש בין לבוש, דת ודמוקרטיה הוא ההודאה בפה מלא שאין מדינה דמוקרטית שאיננה מציבה איזשהם הגבלות על לבוש במרחב הציבורי. הדוגמה המיידית היא כמובן איסור החשיפה של איברי המין (על-פי רוב: לרבות החזה הנשי) בציבור. בזמנה, כשיו"ר הכנסת דליה איציק התקינה קוד לבוש בכנסת, ביקרו אותה על ההתעסקות בזוטות, על משטר נוקשה מדי וכיוצא בזה. אלא שנראה לי ברור שאם גבר או אישה היו מבקשים להיכנס לכנסת בבגד-ים, הכניסה הייתה נאסרת עליהם. אינני יודע אם הדבר נחקק או לא, אך העובדה שבנוסף לאיסורים המפורשים על עירום בכלל המרחב הציבורי, ישנם גם איסורים התקפים למקומות מסויימים הדורשים לבוש "מכובד". וכבר הערתי פעם, שאם מקובל על הרוב שבמסגרת החיים המשותפים במדינה דמוקרטית רשאית המדינה להסדיר בחקיקה לבוש מינימלי, מן הראוי להסכים שמותר למדינה להסדיר גם לבוש מקסימלי. בהקשר זה אני תומך בחוקים המגבילים כיסוי הפנים בציבור כלבוש יומיומי. נכון לעכשיו אני מתנגד לחוקים האוסרים על כיסוי ראש באופן כללי, בין היתר משום שאינני יכול לחשוב על נוסחה חוקית שתבחין בין האופן שבו אני מגן על אוזניי מקור בחורף, לבין לבוש שלמיטב שיפוטי מפלה נשים ורואה במיניות שלהן ובגופן פסול ששונה באופן מהותי מן המיניות והגוף הגבריים (הרחבה אצל אורית קמיר).

– כמובן שכאן מדובר בדיון שונה. לא מדובר בשאלת החקיקה, שאני חושב שהיא נכבדת, וראוי להעלותה בדיון ציבורי, אלא בשאלת מנהגים והתחשבות. נאמנה עליי הנוסחה המעניינת שבחר לדבריו יותם ברנז שבתגובה לרשימה של דובי כתב את הדברים הבאים:

ובכן, בעיני הדבר פשוט למדי:
לאף אחד אין את הזכות שלא להיעלב. אם מישהו מוצא עצמו נפגע מלבושו של אדם אחר, זוהי בעיה שלו ושלו בלבד- אין לו שום זכות להחיל אותה על מישהו אחר.
הדרישה לצניעות בשם ההתחשבות גרועה לא פחות מהדרישה לצניעות בשם הדת ואולי אף יותר, משום שהיא מטילה את האשמה על הנדרש ולא על הדורש.

לא נידרש כעת לכל הסוגיות הכרוכות בעלבון. ודאי שיש מקום להתחשב באחרים, ולא לעשות מעשים שמטרתם היחידה היא להעליב. ודאי שכאשר הגיעו מפגינות בלבוש שפגע ברגשות מפגינים אחרים, הן לא תכננו מראש לפגוע ברגשות אחרים, אלא התלבשו על-פי הנורמות המקובלות בחברתן. זהו ההקשר שבו אני מקבל את הדברים של יותם (ואני מניח שזהו גם ההקשר המובן-מאליו שבו אמר את הדברים).

כשאני רואה נשים לבושות בקוד לבוש שלהשקפתי נוצר מתוך רצון להפלות נשים ולהגביל את חירותן, זה פוגע ברגשותיי. אני לא אומר זאת בצחוק. אך מעולם לא עלה על דעתי להעיר להן על כך, כיוון שאני מכיר בכך שלהן יש השקפה אחרת לגבי לבושן, ואף שאני חולק עליה מכל וכל, אני מכבד את זכותן החוקית לכך.

הפנינים שדובי בחר לצטט מתוך הדיון בנושא העירו את הבעייה על שלל צדדיה. אלונה טענה: "אני לא הגורם המחנך". אלא שמלכתחילה איש לא טען לחינוך. אני משער שכשארגנו את ההפגנה, אף-אחד לא פנה אל המשתתפים ואמר: "תבואו בלבוש חושפני, כדי שנלמד את תושבי שייח' ג'ראח פרק ברב-תרבותיות אגב אורחא". מה כן? ביקשו מהמפגינים לשנות את קוד לבושם. הויכוח איננו על היות המפגינים היהודים "הורם המחנך", אם כן, אלא על כך שהופכים אותם לגורם המחונך (וליתר דיוק: הגורם הבלתי-מחונך, שאיננו יודע להתלבש, ושיש לחנך אותו). בפנייה לטיעון הקולוניאליסטי (שגם אותו דובי ציטט), אלונה למעשה חושפת את הלכי הרוח שלה: היא מניחה שלהתנהגותה יש השפעה מחנכת, ולכן בהמעטת הנוכחות שלה (על-ידי השתלבות בקוד הלבוש הסובב אותה), היא מסירה מעליה את אותם מאפיינים מחנכים. הטיעון הפוך למצב: איש לא ביקש ממנה לחנך, ולכן אין לה מה להתקומם על האופציה הזו. ביקשו ממנה "להתחנך". (ועוד דברים נכוחים על השימוש ב"קולוניאליזם" נאמרו בדיון אצל דובי, ראו התגובות של ינון ואליאב).

הטענה כאילו אין כאן אפלייה בין נשים לגברים היא מיתממת, וגם בזה אני עושה חסד למגיבים שהעלו טענה זו. באזור המגורים שלנו בפרינסטון הייתה בחורה מוסלמית, שעטתה כיסוי ראש שהותיר חרך דק לעיניה בלבד. בעלה אמנם לא הסתובב בבגד-ים בקמפוס, ולכן באמת אפשר לומר שהוא ענה על איזשהו קוד צניעות, אך אם היו מעמידים אותי ואותו מול קבוצה מקרית בקמפוס, אף-אחד לא יכול היה לומר מי מאיתנו הוא המוסלמי שאשתו מכסה את מרבית פניה. אכן, לא ביקשו מן המפגינות לעטות כיסוי ראש, אך המבקשים מבדילים גם מבדילים בדרישות שלהם מלבוש צנוע של אישה ושל גבר.

כל הדיון הזה איננו נוגע כלל לצדקת המאבק בשייח' ג'ראח, ואם יש מי שניסה לקשור בין הדברים, הרי שמדובר בדמוגיה נחותה. ההגבלות על הלבוש במרחב הציבורי הוא דיון חשוב בשל ההתמודדויות שהוא מציב במערב אירופה, שהוא עוד עתיד להציב בארצות הברית, ושעולה גם בפלגים מקצינים בחברה הדתית בישראל.

[הדברים נכתבו שלשום. בינתיים התפרסמו גם רשימות בנושא על ידי נעמה כרמי, אורן ירמיה, חנן כהן ויוסי גורביץ, ואני פרסמתי עוד משהו (שנכתב אחרי הרשימה הזו) במחשבה שנייה]

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה

15 מחשבות על “הגבלות על הלבוש במרחב הציבורי

  1. פוסט מצוין.

    סתם תוספת לגבי הפתיח על התערבות המדינה וכו', שבעצם היא שאלה של "איזה" ולא של "האם": אפשר להזכיר שזה קיים גם בתחומים אחרים. למשל, בשאלת ההגבלות על נישואים. לא מקובל עלינו שהמדינה תכתיב רק נישואים דתיים, או תאסור על נישואים בין בני מוצא שונים או דתות שונות. אבל ישנן מגבלות אחרות מקובלות, כמו גיל מינימלי לנישואים ואיסור על נישואים לקרוב משפחה מדרגה ראשונה.
    אלה נקראות מגבלות על הכושר היחסי, והן הקיימות בכל דין.
    כמובן שאפשר לשאול מלכתחילה מה למדינה ולהחלטה של בני אדם להתקשר בנישואים ומדוע היא מתערבת בה מראש. זה דיון מעניין שיש בו גם תשובות אבל זה ממש לא הנושא.

  2. תודה רבה לכן. חנה – תודה על ריכוז הקישורים, אני הולך לבדוק את מה שלא נתקלתי בו.

    נעמה – אולי זה לא הנושא, אבל אלה בהחלט נקודות חשובות שמסייעות לי לחשוב על נושא הנישואים.

    על ה"איזה" ו"האם": הייתי בסדנה שבה מרצה אורח רצה לדבר נגד נישואים הומוסקסואליים. הוא לא הודיע שזה יהיה הנושא, והתחיל לדבר על פדופיליה. ואז הוא אמר, "אז עכשיו שכולנו מסכימים שהמדינה צריכה להתערב בנטיות מיניות של בני-אדם…" והמשיך לנושא ההרצאה. הקישור היה נורא, אבל הקהל היה משותק ברובו – מזעם, ממבוכה על הנושא שהוא העלה לפרטיו, ואני מנחש שאצל חלק גם הייתה שתיקה של הסכמה.

  3. פינגבק: פינת הנושא החם: פמניזם והמאבק בשייח ג’ראח at The Daily Dolly

  4. הפיסקה הראשונה שלך חשובה ותורמת לדיון. ודוקא בכך שהיא מבליטה את העובדה שקוד לבוש הוא חלק מקוד תרבותי מסוים (זה לא עניין של חופש מוחלט, כי חופש מוחלט אין). מכאן בהכרח משתמע של"ציבור" ולאורחותיו יש תפקיד בקביעת וערעור מה מותר ומה לא מקובל במרחב ציבורי.

    אבל כאן בדיוק הבעיה: השימוש במונח "מרחב ציבורי" הוא נאיבי מאד. בשביל מרחב ציבורי צריך ציבור. מי הציבור בשיח' ג'ראח? מהו "מרחב ציבורי" בשטח של סיפוח חד צדדי, או בשטח כבוש? האם אינך רואה בעיה בהגדרת המקום כ"מרחב ציבורי ישראלי"?

    בעיני, כשאני בשיח' ג'ראח, אני מגיע או ככובש, או כאורח. ואם אני לא רוצה להיות כובש, ואם אני אורח, אני בהחלט צריך להתחשב במארחים.

    לא הייתי בהפגנות, אבל אני לא מסכים שהפנייה לשני המינים היא היתממות גרידא. מנסיוני לפחות, בעיר ערבית גברים לא הולכים בגופיות וגם בדרך כלל לא במכנסיים קצרים. ברור שהדיון מתנהל קודם כל בנוגע לגוף האישה, אבל לא רק.

    אני לא יכול שלא להביע את צערי על התמקדות הדיון בשאלה הזאת. באופן כללי יש נטייה לכותבים "מערביים" להתייחס לשאלת השוויון המגדרי בחברות מוסלמיות דרך הלבוש והאפשרות ללבוש בגדים חושפניים יותר ופחות, בעוד שהבטים אחרים של שוויון מגדרי נשמטים לחלוטין מהדיון: האפשרות לעבוד, ללמוד, לנוע בעיר.

  5. תודה.

    א. אני לא חושב שאני יכול לקבל את החלוקה שהצעת (כובש או אורח). כשאני מבקר בבית-כנסת או כנסייה, אני אורח ומתנהג לפי כללי המקום. כשאני נכנס לאוהל בדואי במרכז הבדואים בנגב, אני אורח ואתנהג לפי הכללים במקום.

    לא זו מטרת הנוכחות של המפגינים בשייח' ג'ראח. הם לא באו לביקור נימוסין, הם פעילים פוליטיים. הם מביאים למאבק את הפריוולגיות שהם כיהודים, ומוכנים לשלם מחיר על השותפות הזו. המאבק נהנה מהנוכחות של אנשים כמו דוד גרוסמן, וזוכה לכותרות בזכות פעילים אירופאיים המקושרים לעיתונאים ומזמינים אותם לכסות את ההפגנה. במסגרת הזאת, אני חושב שלא מדובר באורחים, אלא בשותפים. ושותפות פוליטית, כפי שהפעילים עצמם אומרים, כופה גם פשרות כדי להרחיב את מעגל ההסכמה. אבל הפשרות הן חד-כיווניות. אפשר לטעון שהפשרה שנדרשת אליה פעילת שמאל היא כלום לעומת זכויות היתר שיש לה כיהודיה בישראל. אבל לא נראה לי שזו הסיבה שפנו אליה בדרישה מלכתחילה, ועל כך הדיון: מה סיבת הדרישה, ומה היא חושפת לגבי השותפות (עוד פוסט שמתעכב על העניין הזה בדרך).

    ב. הייתי בטוח ששמעתי איפשהו שאתה הגעת להפגנה.

    ג. זו ביקורת של טעם: בהתמקדות על הלבוש של האישה המוסלמית, המבקרים מחזירים את הדיון לגוף האישה, כחפץ, ולא למהות. מצד שני, האם אפשר לדמיין חברה שבה אישה אינה חופשייה לגלות את ראשה, אך חופשייה לעבוד, ללמוד ולנוע בעיר?

  6. א. גם כשותפים פוליטים – הם אורחים. שני הדברים אינם סותרים. נניח אתה נוסע למערב פפואה לעזור למקומיים במאבק בכיבוש האינדונזי. אתה אורח, לא? גם בשיח' ג'ראח אתה אורח. המאבק להבנתי יוצא מכך שזו שכונה פלסטינית שתושביה נמצאים תחת כיבוש, וזה המאבק שלהם שאליו אתה מוזמן. זו לא הפגנה בכיכר רבין עם חמישה גופים מארגנים.

    יחסי אורח-מארח מחייבים את שני הצדדים להתאמץ. וזה ברור לי שיש מאמץ ניכר גם מהצד הפלסטיני. רבים מהפעילים הם קווירים שאינם מסתירים זאת. נשים מוליכות את ההפגנות. נדמה לי שבחלק מההפגנות היו גם דגלי ישראל. כל אלה דברים שאינם נוחים לפלסטינים רבים. והם חשובים בהרבה, בהרבה, משאלת הגופיות. להגיד שהפשרות הן "חד כיווניות" זה נראה לי… שליפה מהמותן, שלא מתבססת על הכרות עם המאבק ועם הקשיים הגלומים בקיום מאבק משותף. לא הייתי בשיח' ג'ראח לצערי, אבל הייתי בעבר בבלעין, ולכן יש לי איזשהו מושג.
    יהיה מעניין לשמוע את "מחסום ווטש" כי הרי הן נתקלות בדילמות כאלה.

    ג. איראן. נשים איראניות נוכחות במרחב הציבורי, וקולן נשמע, הן עובדות, נוהגות, מרצות באקדמיה, והמצב בתחום השוויון המגדרי נמצא שנות אור לא רק מסעודיה (שם אסור כידוע לנשים לנהוג) אלא גם ממצרים, שם אין הגבלות לבוש רשמיות.
    הפיקסציה המערבית לגבי הרעלה (שמונעת, חלקית לפחות, ממציצנות אוריינטליסטית) מפספסת את ההבדלים החשובים האלה. אני ממש לא אומר שאיראן היא מופת לשיוויון מגדרי, אבל נדמה לי שגם ישראל לא.

  7. מוסכמת עליי הביקורת על עצם ההתמקדות בנושא הזה (אם כי התמונה שמגלמת את ה"אוריינטליזם" היא הרקדנית המסתירה את פניה – לא?).
    יש כאן כמה דיונים שחפפים במישור המהותי, אבל נפרדים פרגמטית (אני בהחלט אשם בזה, ולכן בנסיון למקד את הטענות אומר את הדברים הבאים): האם לנשים פלסטיניות מותר לכסות את הראש? כן. אני יכול להתנגד לזה אידיאולוגית, אבל הויכוח לא החל כמאבק על כיסוי הראש הפלסטיני, ואף-אחד לא אמר שפעילות חייבות לבוא בגופיות כדי שהפלסטיניות ילמד משהו. הויכוח הוא על הלגיטימיות של הבקשה, על התגובה המערכתית אליה, ועל ההשלכות של השניים לגבי הפעילות. אני חושב שדי מובן שאחרי כל הויכוח הזה, הפעילות שחשוב להן להגיע לא תבואנה עם גופיות. השאלה אם מלכתחילה כך היה צריך להתמודד עם זה. מתוך הויכוח הזה כבר התגלגלנו לשאלת כיסוי הראש, אבל מלכתחילה לא היה עליו ויכוח בשייח' ג'ראח.

    אם אני מבין נכון את משל מערב פפואה, אז אתה אומר שאני חושב שיהודים לא צריכים להרגיש שם אורחים, כי באיזשהו מקום אני חושב ש"ירושלים שלנו" – ואילו על מערב פפואה היה לי ברור שזה לא שלנו. אבל המשל גם חושף התייחסות קולוניאליסטית לנוכחות הישראלית באזור, והגם שהפרוייקט בתחילתו היה קולוניאליסטי באופיו, אני חושב שההקבלה היא בעייתית מאוד לגבי ישראלים ילידים. היהודים המגיעים להפגין אינם הבריטי שנוסע למערב פפואה לפעילות פוליטית. הם תושבי האזור (במובנו המורחב), וההפגנה עצמה מתקיימת באזור דמדומים, שהם חלק ממנו וזרים בו באחת.

  8. לשאלת הדיון בהתמקדות: זה אכן חורה לי מאד. יש פטריארכילות גם בארגוני שמאל, כידוע, אבל היא ממש לא מתבטאת בשאלת הגופיה הקיצית. היא מתבטאת בשאלה מי מארגן, מי נואם, מי נותן את הטון.

    לשאלת ה"מקומיות", אני חצוי. והמקום הזה של שיח' ג'ראח הוא דוגמא טובה. כי הוא מוקד יהודי פרה-ציוני. ה"שטחה" (הילולה) של שמעון הצדיק הייתה ה"אירוע" של יהודי ירושלים במאה ה-19. הבתים הרי היו בבעלות יהודית, איש לא חולק על כך. למקום יש היסטוריה יהודית בת מאות שנים.
    אבל לענייננו, כשאתה שם כישראלי, אתה לא באזור דמדומים, אתה בשטח שסופח לישראל בכוח צבאי והוחל עליו החוק הישראלי באופן חד צדדי. כשאתה נע מעבר לקו הירוק אתה כישראלי תמיד נע בחסות כידוני הצבא (מטאפורית). אני לא מוציא את עצמי מן הכלל: אני עובר בעצמי את הקו הירוק. אבל אני משתדל לזכור את העובדה הזאת ולא לשכוח אותה, לא לנרמל אותה. המצב הזה שם אותך ואת תושב מזרח ירושלים בקטגוריות חוקיות אחרות. אתה אזרח והיא תושבת. ולכן כתרגיל מחשבתי, לצורך קיום המחאה, וכדי שהיא תהיה מחאה משותפת, נראה לי חשוב להדגיש את המסגרת הזאת והקווים המבדילים האלה. יש הרבה אפור אבל יש גם שחור ולבן.

  9. פינגבק: פמיניזציה בשייח’ ג’ראח « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  10. פינגבק: חרדים בחו"ל (3) « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  11. פינגבק: מבחר ציטוטים « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  12. פינגבק: כבוד שברירי | חנה בית הלחמי

  13. פינגבק: Backlash בשייח ג’ארח « פלצן מתנשא

  14. פינגבק: כרוניקה של יציאה מהחורים (מעודכן) | חנה בית הלחמי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s