למה “הארץ” סוגר את המאמרים של לאור לתגובות

 

יוסי גורביץ כתב בטוויטר: "הארץ ממשיך לפרסם מאמרים של לאור, מונע אפשרות של תגובה – כנראה יודעים שם למה" (26 ביוני, 2010. תודה לנעמה כרמי על ההפנייה). כבר הסברתי פעם שהיות ומיעטתי לקרוא את לאור ב”הארץ” לפני שניתן פרסום לתקיפותיו, אינני יכול להחרים את פרסומיו כעת (יש לי גם ספיקות לגבי השימוש בנשק הזה, אך זהו נושא נפרד). מסיבה זו לא הייתי מודע לנוהל החדש של “הארץ”. ההתנהלות של “הארץ” בפרשה היא לא מפתיעה, היות והיא ההתנהלות הסטנדרטית כמעט של כל מקורב לתוקף: התכחשות והצדקה, האשמת הקרבנות והשתקה. אך למרות שהיא איננה מפתיעה, היא יוצרת דיסוננס חריף בין הדימוי ש”הארץ” נהנה לעטות על עצמו במשך שנים, לבין מה שהוא בפועל. בשתי מילים: “כמו כולם”.

השאלה שמטרידה אותי, וצריכה להטריד את אותם עורכים אלקטרוניים המגוננים על לאור מפני “רוע-ליבם” של הטוקבקיסטים (לאור מסתמא יחשוב שכולם טוקבקיסטיות  – פמיניסטיות אומללות שכמותן), היא מדוע מתקפה על לאור, ונדמיין לרגע שהיא איננה מוצדקת (אף כי לא זה המצב), חמורה יותר ממתקפות אחרות אליהן נתונים בעלי-טור אחרים של עיתונם?

 

הנה מדגם של דברים שנכתבו על גדעון לוי בשבוע האחרון:

“איש רב מדון בתחפושת של שוחר שלום” (אבריאל)

“אין איש שאפשר לבוז לו יותר מאשר לגדעון לוי” (גודמן)

“הוא לא מאגף השמאל , הוא מאגף השנאה” (גודמן)

“הבעייה עם מר לוי – הוא נשאר כאן,לאן יילך? מי ייתן לו במה\טור בעיתון `מכובד` שכזה? מי ייקח צדקן\מטיף\מרעיל שכזה אל חיקו? מי יושיב אותו מול מצלמות ה-tv כפרובוקטור להשכיר בעשרה גרוש???  אולי הטאליבאן…אבל יש לי -מן הסתם-תחושה שדווקא אליהם,אלה המתאימים לו ולהיפך,דווקא אליהם הוא לא יילך. וגם,כרגיל,`הארץ` לא יפרסם תגובתי זו…מזכיר את `על-המשמר`,בעיקר ליוצאי קיבוצי השומר הצעיר,כמוני.” (חפטליהו)

 

ועל עמירה הס:

“עמירה אנני מביןמדוע את בכלל כותבת בעיתון ישראלי. לפי אופי הכתבות שלך מאוד מתאים לך איזה שהוא עיתון באחת ממדינות ערב.” (יעקב)

“ולכן כל ההיתממות המאוסה של עמירה הס כאילו "חיפשו" שוטרי משמר הגבול קורבן ערבי להורגו בתואנת שווא היא צבועה ומגעילה !!” (אחיתופל)

“את תמיד צודקת כמו בחיים הפרטיים שלך” (מוני פוני)

“מדהים עד כמה הס שונאת יהודים” (גודמן)

 

ולא התחלתי לאסוף דברים שנכתביו על אנשים שאינם כתבים של “הארץ”. למה על אחרים מותר להגיד ועל לאור לא? ונניח שיש חשש לאמירות דיבה (כאילו שבטוקבקים אחרים אין), האם אי-אפשר לסנן תגובות ספציפיות במקום לחסום את התגובות כליל? הנטייה שלי היא לחשוב שכשיש רק ביקורת אחת שלא מוכנים לשמוע, והרבה ביקורות אחרות שנותנים להן במה, יש בזה כדי להעיד על אשמה, על ידיעה כלשהי לגבי הדבר שאין מוכנים לשמוע לו. אחרת, לא הייתה סיבה להבדיל. אך המודחק, כידוע, טבעו להגביר את קולו ולמצוא לו ערוצים חדשים ומתוחכמים לומר בהם את דברו.

עדכון [1 באוגוסט, 2010]: בידיעה על פגישת חיים רמון עם סאיב עריקאת חלק ניכר מהתגובות התייחסו לעבירת המין של רמון, על אף שזו איננה קשורה לידיעה. מבחר: "מעשה מגונה למדינת ישראל!"; "קואליציה בין חתרן זקן לעבריין מין"; "מי שדוחף לשון ממשיך לדחוף את האף"; "בגד באשתו בגד בחברתו בוגד במדינה" ועוד. כך שהטענות כאילו "הארץ" מתנגד לטענות "אד הומינם" או סולד מהערות הקושרות בין עבירות מין לעמדות פוליטיות קורסת.

 

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה

9 מחשבות על “למה “הארץ” סוגר את המאמרים של לאור לתגובות

  1. אני חושב שזה קשור לתקיפות ה"אד-הומינם" על לאור שיש בהן משהו הרבה יותר פוגע ומשפיל ולא ענייני לעומת הטוק-בקים על לוי והס, שעל כל עילגותן ואלימותן עדיין קשורות לעמדה הפוליטית שהם מייצגים. אני גם לא בטוח שההתנהגות שמיוחסת ללאור מצדיקה את העלמתו מהעיתון עד שיוכח אחרת בערכאות.

  2. אברהם, יוסי שריד חוטף תגובות אד-הומינום בכל טור שלו (משהו על זה שמאו הייתה רוחצת אותו עד גיל מבוגר). לאור קיבל תגובות כאלו, שאף פורסמו (לדוגמה: מטריד אותי מאוד, מאמר מטריד, די להטרדה שהיא לאור) לפני הפוסט של אלדר כהן. התגובות האלו, ברובן, פורסמו.
    כך, נראה שמה שמפריע (או מטריד, אה אה) להארץ זה לא השמצה על לאור פר סה, אלא במשהו קצת אחר.

  3. אריה,
    אכן, התנהגות "הארץ" היא כמו גנב שעל ראשו בוער כובע. יש לפעמים טוקבקים קטלניים, אבל אותם לא מפחדים לפרסם, כי העיתון בטוח בצדקתו וגם אם תוקפים אותו קשות זה בדרך כלל רק מחזק את בטחונו העצמי ומציג אותו כמי שלא נרתע מדיון ועימות.

    אבל בעניין לאור הרי אין להם מה להגיד. פיהם מלא מים.
    עלובים.

  4. תודה לכולם. אברהם – כמו אייל, אני לא חושב שטענות "אד-הומינם" הן ייחודיות למגיבים ללאור. מי שכתב לעמירה הס, למשל, שהיא תמיד צודקת "כמו בחיים הפרטיים", מן הסתם מרמז (או רוצה שנחשוב שהוא מרמז) לסגירת חשבונות פרטיים בצורה ציבורית, ובהרבה מובנים זו תגובה שפחות ראויה להתפרסם מכל תגובה אחרת.

    גם אני מפריד בין ההתמודדות עם התקיפות (בין אם משפטית, בין אם בדרכים אחרות), לבין עצם הנוכחות הציבורית ומתן הבמה. כאמור, אני לא בטוח שהתובנות הפוליטיות של לאור היו ייחודיות דיין או מאוזנות דיין כדי שהדיון בתועלתן יהיה קריטי עבורי, אך אני גם נוטה להסתייג מחרמות.
    עם זאת, חשוב לתהות מה גורם לתגובות הללו: סביר להניח שבכל מקרה אחר של אישיות עם נוכחות ציבורית המואשמת בעבירות מין "הארץ" היה מפרסם בהרחבה, במיוחד עם מדובר בדפוס עקבי של פעולה ושל קשר שתיקה. השווה בין כל מקרה אחר מחמש השנים האחרונות לבין הסיקור של פרשת לאור, שהצטמצמה בביקורת (שלילית) של אלון עידן על תוכנית "המקור", ובמאמר פתטי לא-אתי בעיתון "העיר". עוד בעיצומה של הסערה בכלי-התקשורת האחרים, כתבו ב"הארץ" על "מקרה מזעזע" בבית-ספר, כשהכתבים נחרדים מזה שבית-הספר לא ערך סדנאות הסברה. כל זאת מתוך מקום עבודה שקשר השתיקה בו עדיין נמשך. אלה הן הבעיות, עד כמה שאני רואה, ולא גורלו האישי של לאור, שהוא בעיקר עניינו.

  5. אתה בטח זוכר את התנהלות "הארץ" לגבי מקרי אונס לכאורה ולא לכאורה אחרים. הם ממשיכים בטותו קו ואפילו ביטול יכולת התגובה איננה חדשה.

    • בהנחה שאני יכול לנחש למה אתה מתכוון, אני לא חושב שהמקרים דומים: לא בהשתלשלות שלהם עצמה, ולא בתגובת "הארץ". מה שחשוב יותר הוא להשוות את הטיפול למקרים שלא נגעו לעבודה ב"הארץ," ולפי זה לגזור את ההתנהגות הראויה. כבר כתבתי במקום אחר שאם "הארץ" היה משאיר ידיעה לאקונית על עצם החשדות ואז מסביר שבשל היותו צד בעניין הוא לא יסקר אותו, היה זה הרע במיעוטו. מצד שני, על פרשת אורי בלאו הם הכחישו כל קשר, ולבסוף התגאו בו וסיקרו בהרחבה.

  6. חוץ מהתייחסות אגבית של בני ציפר, אכן לא ראיתי אף סיקור של הסיפור העסיסי הזה בהארץ (אחת מדמויות המפתח בשמאל הישראלי שבחייה הפרטיים מתנהגת בצורה שלא עולה בקנה אחד עם ערכי כבוד האדם הבסיסיים של הציבור החילוני-ליברלי). אין ספק שמדובר בכיסוי תחת של העיתון. האם עיתון אחר סיקר את הסיפור הזה? ראיתי בנענע כתבה טלוויזיונית יחסית ארוכה לפני כמה חודשים בנושא.

    אני בכל אופן ממליץ בחום על ספרו the myths of liberal zionism שיצא בהוצאת verso – גם לא הוצאה שידועה באהבתה לישראל ושמוציאה לאור את ספרי "חסיד זכויות האדם הנודע" נורמן פינקלסטיין. ביקורת האידיאולוגיה של לאור דרך קריאת סופרי קאנון ישראלים כמו יהושע ועוז היא חריפה, קצת בוטה, אבל בעיקר עניינית.

  7. אנחנו ממשיכים להיות חלוקים: שכחתי את התגובה של בני ציפר, שבעיניי לא הייתה אגבית, אלא מחושבת ומרושעת (ועם זאת, גם מטופשת). כותרת הספר שהזכרת מילאה אותי בציפיות, ואני הרגשתי שהוא איננו מקיים את מה שהיא מבטיחה. על כן אמרתי שתרומתו לשיח איננה קריטית בעיניי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s