צ’קפוינט צ’ארלי

טרם התעמקתי במוצגים השונים הקיימים בברלין על החומה החסרה, מהם שנמצאים במרחק דקות ספורות מן הדירה השכורה שלי כאן, ובינתיים אני רואה פרסום של מאיר ויגודר על צילום חומת ההפרדה הישראלית. המאמר עשיר בעיצות מעשיות ("טיפים") לצילום החומה. למשל, שכדאי להתחיל לצלם אותה לפני שבנייתה הושלמה; על החללים שבין קטעי החומה; או על השימוש בבני-אדם המופיעים בתמונה כניצבים, מבלי להתרכז בדראמה האנושית. המאמר מיטיב לשזור בין עיצות מעשיות לתיאוריות על הצילום ולהשלכות הפוליטיות שבעצם המעשה הצילומי.

ויגודר קושר, כמובן, בין החומה הישראלית לברלינאית, ומשתמש בקשר הזה כאופציה אוטופית:

"מבקרים רבים עולים לרגל לחומה, ביניהם אמנים, פוליטיקאים ועיתונאים. אזורים מסויימים, כמו אבו-דיס, פרבר של מזרח-ירושלים, כבר הפכו לנקודות מועדפות לייצוג פרוייקט החומה כמכלול, ממש כשם שתמונות מסויימות כבר הפכו לקלישאות של החומה. הייתכן שכבר עתה, כשהחומה עודה ניצבת, נקודות אלה מתפקדות כמו צ'קפויינט צ'ארלי המשוחזר בברלין? חייל אמריקאי, בגילומו של שחקן, עומד שם למען תיירים – הם מצטלמים לצד החייל עם המחסום ברקע. האם ניתן לדמיין תקופה עתידית שבו שחקן פלסטיני יגלם חייל ישראלי שעומד ליד מחסום משוחזר הנקרא קלנדיה?" (עמ' 307).

והנה, עוד קשר בין סוגים שונים של תנועה. קשר שהוא אולי סתמי וקלישאי, אך גם חמקמק וסמוי מן העין, המעיד שבחובו מרוכז משהו עמוק יותר: תיירות (המגלמת את הפריוולגיה של התנועה) המתרכזת באנשים שנשללה מהם הפריוולגיה הזו (ואפשר לחשוב כמובן גם על תיירות של בתי-כלא, תיירות שואה ועוד).

[עוד על הפוליטיקה של הניידות בהקשר התיירות: המקרה הישראלי]

Wigoder, Meir. "The Blocked Gaze: A User's Guide to Photographing the Separation Barrier-Wall." Public Culture 22,2 (2010): 293-308.

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה

4 מחשבות על “צ’קפוינט צ’ארלי

  1. תהנה מברלין. אם אתה רוצה המלצות על קפטריות לאכול דג כבוש (במערב) או מסעדה ויאטנמית (פרנצלאוברג), רק תגיד.

  2. Sian restaurant, Rykestraße 36, 10405 Berlin
    ויאטנמית-פיוז'ן – נסו את הקוקטיילים! לא מאד אלכוהולים אבל מאד טעימים.

    לצערי איבדתי את פרטי הקפיטריה של הדגים הכבושים. חבל כי הרגשתי שם כמו בספר של אריך קסטנר.

סגור לתגובות.