ירושלים של דוד שחר

אני לא בטוח שאני יודע מה גרם לי לחזור לדוד שחר לפני כמה שבועות, אחרי שנים שלא קראתי משהו שלו. קראתי אותו לראשונה כשהייתי ילד, ומאוד אהבתי את הסיפורים, למרות שלא הבנתי כלום ובעיקר לא הבנתי למה הסיפורים כל-כך עצובים עם אנשים לא נחמדים. אף כי כל הסיפורים שקראתי מתרחשים בירושלים, עבורי הוא נחרת בזכרון בעיקר כסופר של גלות, זרות והגירה.

שאלתי מהספרייה את הקובץ "מותו של האלהים הקטן" (עם עובד, 1982). יש משהו מתעתע בקריאה בו: המקומות המוזכרים כולם מוכרים לי, אבל המציאות כל-כך שונה. מהילה של שותפות ועוינות בין ערבים ליהודים בירושלים, ירושלים תחת כיבוש ועוצר (אנגלי), ועוד.

בסיפור הראשון, "חפיסת הסיגריות הריקה," המספר שודד ערבי שהפר את העוצר והלך לקרוא לרופא בשביל הבת שלו, כי הוא משתוקק לעשן סיגריה. מצד אחד, ישנה זילות חייו ורכושו של הערבי, מצד שני, יש ביניהם שותפות-גורל כנגד האנגלים שהם שניהם מפחדים מהם. אני מצטט פרגמנטים, שנוגעים למרקם החיים שאני מדבר עליו, לא להתפתחות הסיפור עצמו:

הרחוב היה הגבול. עד כאן היו בתים של יהודים. מכאן ואילך היו בתים של פקידים אנגלים ובמורד עמדה תחנת-משטרה ותחמה את התחום. מעבר לבתיהם של האנגלים נתמשכה שכונת מוסררה הערבית עד לשער שכם…

…אני ירדתי במורד רחוב הנביאים והגעתי למוסררה. פניתי ימינה והלכתי לאורך חזית כנסית נוטר-דאם עד שהגעתי לביתו. הוא גר בקומת-הקרקע של בית דוקטור נאסר קריקוריאן. היה אור בחלון ביתו ואשתו נשקפה בעד החלון וחיכתה בכליון-עינים לבעל ולרופא. כששמעה את פעמי צעדי יצאה החוצה בחלוק ובמין רדיד על ראשה. לפני שהיה סיפק בידה לחזור פנימה, פניתי אליה: "סלחי לי, גברת," אמרתי לה, "אני לא מכאן ואינני מוצא את דרכי. יכולה את להגיד לי היכן כאן רחוב הנביאים?"

כששמעה דיבור עברי יוצא מפי רוַח לה. מסביב השתרעה מוסררה הערבית ומעל לה התנשאו חומות העיר העתיקה. היה לילה וגשם ודממה עוינת ומבשרת רע, ובבית שכבה ילדה חולה.

"אלי שבשמים," אמרה האשה והידקה את קשר הרדיד מתחת לסנטרה. היא חשבה על הילדה החולה. "כאן סביבה ערבית ואתה עוד יכול לטעות ולרדת בשעה זו לעיר העתיקה. מי יודע מה עלול לקרות לאדם בסביבה הזאת בשעה זו." שנינו חשבנו על הבעל שהלך לקרוא לרופא…

…הבטתי בה ולא ירדתי אל חקרה. "ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית החליטה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, מדינה ערבית ומדינה יהודית. ירושלים תוכרז עיר בין-לאומית," אמרתי לה בתשובה על שאלתה, והיא הציצה החוצה דרך החלון וחיכתה לבואו של הרופא-הגואל והבעל. "אלי שבשמים," אמרה האשה ולא הבינה מדוע ולמה.

סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה

 

מחשבה אחת על “ירושלים של דוד שחר

  1. פינגבק: על רב-לשוניות בארץ-ישראל | דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

סגור לתגובות.