למחרת היום בפילדלפיה הייתי בוושינגטון, ובשניהם הייתי במוזיאוני מדע, ובשניהם ראיתי יהודים חרדים (גם ישראלים/דוברי עברית וגם אמריקאים/דוברי אנגלית). האופן שבו "כיבוש החלל" מתפקד בתוך הנראטיב האמריקאי התחוור מן ההקשר של המוזיאונים: אחד ע"ש בנג'מין פרנקלין בפילדלפיה והשני נמצא בשדרה הלאומית בוושינגטון. נראה לי שהחלל שבה את הדמיון של ציבור רחב יותר מזה שמתעניין בו כיום, ומעניין לחשוב על זה דווקא בהקשר האמריקאי. נכנסים גורמים רבים לכאן, כמובן: סיומה של המלחמה הקרה, תקופה רבת-הישגים, שלאחריה תקופה של התקדמויות איטיות (ודאי משמעותיות, אך לא רבות-הוד כמו נחיתה על הירח), שינוי תפיסות לגבי ידע כללי ומה "חשוב" בתרבות, כסף.
בכל מקרה, בשני המוזיאונים נתקלתי בחרדים, כאשר בפילדלפיה היה ממש עמוס (חוה"מ סוכות, כזכור). בארץ, גני החיות ידועים כיעד מועדף על אוכלוסייה חרדית, והיה מעניין, ואף מוזר, לראות אותם בהמוניהם במוזיאון מדע. כל מוצג, ובעצם המוזיאון בכללו, מיוסד על הנחות-יסוד הזרות להם, על ערכים שונים משלהם, וכן על פראקסיס שונה. חשבתי זאת לאורך התערוכה, והתחושה התעצמה בסיום, במהלך מופע בפלאנטריום בפילדלפיה, שבו הוקרן סרט על התפתחות הטלסקופ, תולדות ההתבוננות האנושית בכוכבים, ותרומת התצפיות להתפחות תיאוריות דוגמת "המפץ הגדול". הסרט לא התעכב להסביר, כמובן, כיצד תיאוריית "המפץ הגדול" סותרת את הבריאתנות. מצד שני, הוא גם לא היה אפולוגטי בשום אופן לגבי "המפץ הגדול". הוא הוזכר, למעשה, כתיאוריה הידועה לכל ומקובלת על הכל.
ביציאה מן הסרט, היה לי ברור שנוצרי אוונגליסטי אדוק, אחד שניתן להקביל את רמת אמונתו, שמרנותו וגם את חששו מן החברה הכללית כדומה לזה של החרדי, לא היה מעלה על דעתו לקחת את ילדיו בחופשה לשמוע "הבלים" שכאלה. הוא היה חרד לנפשם, אמונתם ודיעותיהם. במקום זאת, הוא היה לוקח את ילדיו למוזיאון תנ"ך או למוזיאון בריאתנות (ויש כאלה).
אולי יש מי מהקוראים שיבקש למצוא נקודה לזכותם של החרדים, שמוכנים להכיר לילדיהם דיעות שונות משלהם, להרחיב את אופקיהם מעבר לדוקטרינה הדתית שלהם. נראה לי שיהא זה פירוש מוטעה, ושיש לחפש את הפתרון במקום אחר. בייחוד, נראה לי שיש פער עצום בין היחס של הנוצרי האדוק האמריקאי, שמייחס חשיבות גדולה למילים, לבין החרדי שמסוגל לבלות יום שלם עם הילדים במוזיאון מדע, מבלי שתהיה לזה השלכה כלשהי על החיים. חלילה לטעון שחרדים לא מייחסים חשיבות למילים, אבל נראה לי שהדרך היחידה להבין את היכולת לשבת בסרט כזה, ולא לשאול שאלות מטרידות אח"כ היא נפנוף של המילים הכפרניות: "הסרט אמר שהיה מפץ גדול? אז אמר."
אבל איך גישה כזו מתפתחת בכלל? אני לא חושב שאוכל לתת תשובה מספקת, שתהיה גם אמינה ובדוקה, כי לא שוחחתי ולא ראיינתי אף-אחד בעניין. אבל שני יסודות ראויים לציון, בעיניי: הראשון, הוא שהחרדים חווים שוני מובנה בינם לבין העולם החיצון, בעוד נוצרי אמריקאי אדוק חווה עצמו כסוג נוסף של אמריקאי (כלומר, חווה דמיון מובנה). החרדי הולך למוזיאון, ויודע שזה משהו "שלהם". הם אומרים מפץ גדול? הם גם אומרים ישו, והם לא שומרים שבת. אז כמו שהחרדי דוחה את כל שאר הנחות היסוד "שלהם", כך הוא יכול גם לבקר במוזיאון "שלהם", ולדעת שזה "שלהם" ולא שלו. זה לא לגמרי קוהרנטי או בעל יושרה אינטלקטואלית (למה מותר לבקר במוזיאון "שלהם", ולא בכנסייה "שלהם"? למה מותר להשתמש במטוסים או באינטרנט שמבוססים על אותם הנחות-יסוד ואותן מתודולוגיות שהובילו לתיאוריות כמו המפץ הגדול או מוצא המינים, מבלי שתהיה סתירה?), ועדיין – גם ללא הרציפות המחשבתית, אני יכול לחוש קצה של הלך-רוח שיאפשר לפער הזה להמשיך להתקיים.
הנקודה השנייה המעניינת נוגעת ליחס של הנצרות (בייחוד, אך לא רק, בגילומה האמריקאי) לאקדמיה, לעומת יחסה של היהדות האורתודוקסית (ובמקרה הזה, באופן מעניין, זה ניכר יותר בישראל מאשר בארה"ב). בארץ, פעורה תהום בין האקדמיה לדת. כל אדם דתי-חרד"לי ששמע שנרשמתי לאוניברסיטה העברית כדי ללמוד יהדות שאל אותי מדוע אינני הולך ללמוד מ"המקור", קרי, בישיבות. אדם חרדי לא יעלה על דעתו להמשיך בלימודי הגמרא מהישיבה אל האוניברסיטה, או לכל הפחות לנסות להציג את מסקנות לימודו בכנס אקדמי, לפרסם בכתב-עת אקדמי וכו'. מדובר בעולמות נפרדים לחלוטין (וגם כאן, כמובן, היוצאים מן הכלל מחזקים אותו, ולא מפריכים אותו). בארצות-הברית, לעומת זאת, אנשים עם אג'נדה דתית לחלוטין אינם מסתגרים במנזרים. להיפך: הם לומדים לתואר שלישי, מפרסמים בבמות אקדמיות, מארגנים כנסים וכו'. לעיתים הם ילמדו במוסד "רגיל", אך פעמים רבות הם ילמדו במוסד שהוא נוצרי בהגדרתו, או בפקולטה נוצרית (למשל,Divinity School שקיים גם באוניברסיטאות כמו הרווארד וייל). לפי סוג מחקרם, סוג טענותיהם וכו', הם עשויים לרכוש את תשומת-ליבם של קולגות עם מגמה שונה לחלוטין. חשוב להדגיש: אני מפריד כעת בין האמונה הפרטית של חוקר זה או אחר, לבין האג'נדה המחקרית שלו. יש חוקרי מקרא, קומראן וברית חדשה מצויינים שהם דתיים, נוצריים ויהודים כאחד. מה שהופך אותם לחוקרים מצויינים הוא שהם אינם ניגשים למחקר מתוך נסיון להגן על דוגמות דתיות שאין להן שום אחיזה במציאות (כגון אחידות התורה, או הרמוניזציה בין סיפורי הבשורה השונים). מצד שני, יש חוקרים שעשויים להעיר הערות טובות אגב אורחא, אך שסדר היום שלהם הוא כזה שאינו מאפשר להתייחס למסקנות שלהם ברצינות. חוקרים כאלה יוצרים, בעיניי, עומס של ידע ושיח לא רלוונטי במחקר, ועדיין – הם זוכים להציג ולפרסם את דבריהם בבמות מכובדות מאוד. זוהי תופעה שאין לה מקבילה בתרבות האקדמית ובשיח החילוני-מדעי עם העולם הדתי-חרדי בארץ. הפער הזה בין הגישות השונות למדע, ובעיקר הגישות השונות להתמודדות עם האתגר או האיום שהוא מציג כלפי הדת בין הנצרות לבין היהדות, הוא עוד יסוד שעשוי להסביר את הסיבה שחרדי יכול לקחת את הילד שלו למוזיאון בנג'מין פרנקלין לשמוע על גלילאו ועל המפץ הגדול, בעוד שנוצרי אוונגליסטי לא יעשה זאת.
—
סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה
—
דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ 
אני עובד במוזיאון המדע בירושלים. גם אצלנו מבקרים הרבה חרדים ואין לנו ברירה אלא להתייחס לכך. יש דברים שלא נציג.
המבושים של האדם הוויטרובי מכוסים.
יש לנו גם תערוכה על דרווין.
http://www.mada.org.il/darwin/darwin-now.aspx
הצבנו אותה בצורה שלא תכריח מבקרים לעבור בתוכה. מי שירצה ייכנס. מי שלא – לא.
חבל שלא ידעתי קודם שאתם עושים את זה. הבת שלי אוהבת את המוזיאון , ועכשיו כבר לא אוכל לקחת אותה לשם.
תודה. התגובה שלך העציבה אותי, ולו משום שהיא מראה שלא הייתי במוזיאון המדע בירושלים כבר שנים.
אני מניח שההתחשבות בבקשות/דרישות הציבור הדתי נובעת, לפחות בחלקה, משיקולים כלכליים. הבחירה היא מוצדקת, אבל מצער לשמוע שמוזיאון מדע צריך להכניס שיקולים כאלה לבחירות העיצוביות שלו.
וגם מתוך הדוגמאות שהבאת עולות אותן שאלות: מבושים (אלה שנבראו בצלם) – לא, ועצם העיסוק במדע – כן? נראה שההסברים והנחות היסוד של המוזיאון נתפסים כבידור ותו לא.
תודה על הרחבת הדיון (והחזרתו לטריטוריה ישראלית…).
אריה, יש גם הדרכות בגירסאות ידידותיות לדת בפלנטריום, וגם סיורים מודרכים כשרים למהדרין באתרים אריכיאולוגים. הדוגמא של מוזיאון המדע נשמעת לי די פרווה…
תודה – אשמח לשמוע עוד: כיצד מותאמים סיורים ארכיאולוגיים, היכן, מה עשה הפלנטריום ועוד.
אני לא מומחה, אבל עד כמה שאני זוכר לא הוזכר גיל העולם (מיליארדי שנים לעומת 6K), וגם בנושא הארכיאולוגיה, לא מוזכרים ממצאים – או יותר מדוייק, חוסר ממצאים של בית ראשון וכו'
תודה
ניתוח מעניין. אני לא בטוח אם אני מסכים, צריך לחשוב על זה.
הסוגריים בפסקה שלפני האחרונה די דמגוגיים, כמובן, אבל חוץ מזה פוסט מצויין.
תודה. אני אשמח לשמוע עוד, בעיקר בגלל השאלות הפתוחות שנותרתי איתם. העליתי אפשרויות, אבל אני לא בתחושה שהקפתי את הנושא מכל צדדיו.
הדמגוגיה שבסוגריים נובעת מהניסוח הקצר, לטעמי, אבל אני עומד מאחורי הטענות האלה, שאפשר גם לנסח בצורה מעמיקה ומפורטת יותר.
(שכחתי לומר, תודה לחנן כהן שנתן לינק לפוסט בדף הפייסבוק של מוזיאון המדע.)
הדמגוגיה היא, אם לציין טיעון אחד משלל הטיעונים, כי גם אתה תשתמש בבורג ארכימדס או בתוצאות מתמטיות שקיימות בזכות עבודתו, גם אם אתה לא מאמין באלים היווניים שבהם הוא האמין מן הסתם, וארכימדס הוא רק דוגמה. זה עובד? מצויין. מה זה משנה במה האמין הממציא, או אם הוא בכלל הבין מה הסיבה שהמצאתו עובדת?
יחזקאל – ההבדל נעוץ לא באמונותיו של הממציא, אלא באמונותיי שלי, או של הציבור החרדי (מושא הדמוגגיה שלי). אני מאמין שהאמת אינה כולה בידי, ומעוניין בעולם עשיר, רב-תרבותי, פלורליסטי, ליברלי, ומעל הכל – דיאלוגי. לכן, מובן שאני יכול לקבל חלקי מסורות מתרבויות שונות, הגם שאינני מקבל את כל הנחות היסוד שלהן. אין לי ספק שתרבות בת אלפי שנים כמו המסורת האירופית, הסינית או היהודית הפיקו דברים מעוררי מחשבה והשראה.
הציבור החרדי, לעומת זאת, מתנגד למנהגי גויים (כשזה נוח לו), איננו מוכן לקחת חלק באידיהם (כשזה נוח לו), גורס שבידו אמת נצחית ובלתי-משתנה, וכן שהחדש אסור מהתורה. לכן, כשהוא בכל זאת מתאים עצמו לשינויי הזמן, נהנה מחידושים והמצאות ומוכן לאמץ מנהגי גויים זה נראה בעיניי כאי-רציפות מחשבתית, משעשע במידה, מביך במידה, מרגיז במידה. אם גם ההסבר המעט מפורט יותר (גם הוא על קצה המזלג, כמובן) נשמע דמגוגי, צר לי.
גם החרדים מאמינים במה שכתוב בתלמוד: "חכמה בגויים – תאמין, תורה בגויים – אל תאמין". בתורה לא כתוב שאסור להיעזר בחידושים והמצאות טכניות שלא היו קודם. גם הביטוי הנאה "חדש אסור מן התורה" מדבר על חידושים בתחום הדת, למשל הכנסת עוגב לבית הכנסת או הזזת מקום הבמה כדי להידמות ל"מזבח" הכנסייתי, כפי שביקשו הרפורמים במזרח אירופה לעשות.
מנהגי גויים? הא? הם גם נוהגים לנשום.
– במדרש איכה רבה, ולא בתלמוד.
– אני חושב שהתיאוריות המדעיות חורגות מ"חוכמה". לא רק שאנו נוהגים לכנות את חלקם בשם "תורה" (תורת האבולוציה), אלא שהשיטה היא מקיפה באופן כזה שמהווה אנטיתיזה גמורה לתורת משה. במובן זה, "המפץ הגדול", שסותר את הפסוקים הראשונים בתורת משה באופן כה חריף, אפילו אמור להיות יותר מוחרם מהנצרות, למשל, שעדיין מקבלת את תורת משה כאמת, גם אם לא רואה עצמה מחוייבת למצוות עוד. לכן, אבא חרדי שלוקח את הילד שלו לראות סרט על "המפץ הגדול" הוא כזו תמיהה בעיניי.
– "החדש אסור מן התורה" איננו רק ביטוי נאה, ואני חושב שאתה מיתמם מתחת לכבוד הדיון הזה כשאתה מצמצם את המשמעות שלו לפולחן בלבד. אמנם זאת הייתה המשמעות שלו במקור, אבל הוא משמש גם בפסקי הלכה שאינם נוגעים לפולחן, וכן כביטוי נגד חידושים שונים (אבל בשימוש סלקטיבי, כאמור).
– המשפט שלך בסוף הוא עוד היתממות לא מכבדת, ואם זה הכיוון שאתה תפנה אליו בצר לך, אני אמשוך את ידיי מן הדיון כולו. הסירוב החרדי לעמוד בצפירה הוסבר פעמים שונות ובבמות שונות משום "מנהגי גויים", ואני בטוח שזה לא המקרה היחיד שבו "מנהגי גויים" מובא כסיבה להמנע ממשהו. אתה רוצה לנהוג כאילו שזו לא טענה חרדית, שלא שמעת על זה, או שזה לא דורש התייחסות? זכותך, אבל יהיה לי קשה להתייחס אליך כאל מתדיין כן ורציני.
תודה על התיקון, למרות שכמדומני המשפט מופיע גם בתלמוד עצמו, אבל זה לא משנה הרבה לצורך העניין.
היחס ל"מפץ הגדול" שנוי במחלוקת, יש הרואים בו סתירה לתיאור מעשה בראשית המופיע בתורה ויש שטוענים שהדברים יכולים להתיישב עם דברי התורה.
אני לא מיתמם. זה שמשתמשים בביטוי הזה באופן דמגוגי כדי לאסור לימודים אקדמיים, נניח, זו ההיתממות, אבל גם מי שעושה זאת, עושה זאת רק כשיש לו טענה כלשהי שהדברים סותרים את דרך התורה או יפריעו לקיום חברה חרדית שומרת מצוות. השימוש במטוס, למשל, אינו כזה.
אני מתנצל אם ההומור המוזר שלי לא הובן. אכן מנהגי הגויים, במיוחד (או אולי רק) כשמדובר במנהגים פולחניים, זו סיבה להימנע מדברים מסוימים, אבל אני לא רואה מה מהטכנולוגיה ראוי להיכנס תחת כותרת "מנהגי הגויים". במילים אחרות: לא הבנתי לָמה ולְמה הכנסת לדיון את המונח הזה.
שוב אני מתנצל אם להרגשתך לא כיבדתי מספיק את האכסניה.
תודה. אם תמצא הפנייה למשפט בתלמוד, אשמח לקבל אותה ולעמוד על טעותי.
– אני לא אוהב נסיונות ליישב את המדע עם התורה, לא את המפץ הגדול ולא את תורת האבולוציה. התורה מדברת בלשון מאוד ברורה, ולקורא ההדיוט אין שום סיכוי להבין לא את תורת האבולוציה ולא את המפץ הגדול מתוך הפסוקים הללו, ללא שימוש בסלטות פרשניות. היהדות גורסת שהעולם נברא היום לפני 5,770 שנה וחודש היום, בתהליך רצוני ומכוון שנמשך שישה ימים. אין שום דרך ליישב את זה עם תיאוריה שגורסת תהליך שנמשך מיליוני שנה, ללא גורם מכוון או יעד סופי מתוכנן.
– מי שאוסר לימודים אקדמיים כי "החדש אסור מן התורה", מן הראוי היה שלא יטוס במטוס, אך איש אינו ממחה על עצם הטיעון. הויכוח, כפי שאתה טוען, נשאר בטווח האיום על אורח-חיים של שמירת מצוות. אבל לשיטתי, אין מקום בכלל לטיעון שלא מחזיקים בו. אתה אומר: "גם מי שעושה זאת, עושה זאת רק כשיש לו טענה כלשהי [אחרת]". אבל זו בדיוק דרך טיעון לא-רציפה שכנגדה יצאתי. כשאני מבסס את העמדה שלי, אני לא מצרף אליה טיעונים שאני לא מאמין בהם, אלא אך ורק טיעונים שעולים בקנה אחד עם דיעותיי, עם עמדתי ועם הטיעונים האחרים. אם מישהו טוען "החדש אסור מן התורה" רק כאשר מה שהוא יוצא נגדו אסור מסיבות אחרות, אז זו סלקטיביות בלתי-עקבית. הסלקטיביות הבלתי-עקבית הזו היא בדיוק מה שאנחנו מתווכחים עליו כאן: אני הצבעתי על חוסר העקביות, ואתה טענת שזה דמגוגיה. אני הסכמתי שהנסיוח היה מקוצר ודמגוגי, אבל טענתי שהעמדה עצמה היא נכונה. עכשיו, כדי להמעיט בקושי של הסלקטיביות וחוסר העקביות באורח-החיים החרדי, אתה אומר "טוב, זה סתם אנשים שאומרים משהו באופן דמגוגי". קודם, "דמגוגי" היה להצביע ולבקר את חוסר-העקביות של החרדים. עכשיו, "דמגוגי" זה אותם חרדים עצמם שמפריעים לעמדה שלך.
– שוב, אתה טוען ש"מנהגי גויים" זה רק במנהגים פולחניים. נניח שנתעלם מהמנהגים הפולחניים שאימצנו מהגויים. אם אי-אפשר לעמוד בצפירה כי זה מנהג הגויים, נראה לי שזה איננו פולחן בלבד. ואם אסור להתנהג כמו הגויים בדברים חילונים, אז בהחלט יש מקום לתהות לגבי המצאות שלהם, כשהגויים מתחילים להשתמש בטכנולוגיה כלשהי דרך קבע (טלפון נייד, למשל).
בכל מקרה טעות זו לא. וכמובן הטעות היא שלי, כנראה שזה לא נמצא בתלמוד אלא רק באיכה רבה.
בלשון מאוד ברורה? לא ממש. הדברים כתובים בתמציתיות רבה ובלי פירוט. גם אני לא מתלהב מנסיונות ההתאמה, אבל אני לא חושב שהם מופרכים.
"ולקורא ההדיוט אין שום סיכוי להבין לא את תורת האבולוציה ולא את המפץ הגדול מתוך הפסוקים הללו". הוא לא אמור. התורה באה בפרק זה ללמד אמונה בבורא העולם, לא ללמד מדע.
"ללא גורם מכוון או יעד סופי מתוכנן". יש לזה הוכחה מדעית? יש הוכחה שאין מישהו שתיכנן את הכללים, למשל? או שזה רק כמו אותו מדען (אני חלש בשמות) שאמר למלך ששאל איפה אלוקים במשוואות שלו, "לא נזקקתי להנחה הזו". זו עדיין לא הוכחה שאין, זו רק טענה ש"אפשר להסתדר בלי".
בעניין החדש והדמגוגיה. א: אני צריך להשתמש פחות במילה הזו, היא כנראה מאיימת קצת. ב: מתנהל פה דו-שיח של חרשים. "חדש אסור מן התורה" אינו טיעון בפני עצמו בשום צורה שהיא. גם החת"ם-סופר, שטבע את הביטוי, לא התנזר מההמצאות והחידושים שהיו בזמנו. אולי הסבר על מקור הביטוי יבהיר יותר את העניין? זו מליצה בלבד.
פעולה לזכר המתים היא עניין דתי, בהנחה שמדובר על מי שמאמין בהישארות הנפש. (שוב, השתמשתי במילה "פולחני", אבל נראה שאנחנו מבינים אותה קצת אחרת.)
– יש הבדל בין תמציתיות ובין בהירות. "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" – זה מאוד ברור, ואין שום דרך להפוך את ששת הימים הללו למיליוני שנים. התורה היא לא מפורטת, אבל היא בהחלט ברורה. אני לא יודע על סמך מה אתה קובע שהפרק בא ללמד אמונה ולא מדע. המילים בהחלט מעידות שמדובר בתיעוד היסטורי של העולם. אם אתה טוען שזהו תיאור שהוא משל בלבד שאין בינו לבין מה שקרה בפועל שום קשר, אנא הראה מה מתוך הטקסט מעיד על כך, והיכן התורה מפסיקה לתאר משהו שאיננו היסטורי, למשהו שהוא היסטורי. אם אתה טוען שזה כן תיאור היסטורי, הרי שהוא סותר את הסברי המדע, שאמורים להיות עקרים, כיוון שכבר ידוע לנו כיצד ומתי נוצרו הכוכבים (באמירה, ביום הרביעי של מעשה הבריאה).
– יש הבדל בין הטענה שהמדע לא יכול להוכיח או להפריך את קיום האל, לבין טענה לקיומו של האל. התורה אומרת "יש אלהים, הוא ברא את העולם, והנה הדרך שבא הוא ברא אותו", המדע טוען שהדברים קרו מאליהם בצורה תהליכית. אפשר לטעון שאלהים ברא את העולם על-ידי המפץ הגדול והאבולוציה, אך אף אחת משתי הדוקטרינות שאנו דנים בהן כרגע (המדע המודרני ותורת משה) אינן טוענות זאת.
– המילה "דמגוגיה" לא מאיימת, אני מנסה להבין את הטענות שלך – ללא הרבה הצלחה, כנראה. החת"ם סופר לא טבע את הביטוי. הוא שאל אותו מן התלמוד (ואולי מייחסים אליו משום שהוא הוציא אותו מהקשרו?). אני לא אתפלא לשמוע שהחת"ם-סופר גם השתמש בהמצאות וחידושי זמנו (אשמח לדוגמאות), אבל זו בדיוק הטענה שלי. שמי שטוען את הטענה הזו, לא באמת מאמין בה. אני לא מבין מה פירוש "זו מליצה בלבד". על כל המילים כאן וכל אידיאולוגיה שהיא, אפשר לומר "זו מליצה בלבד". ההנחה שלי היא שיש אמונות מסויימות, ושאפשר להתדיין עליהן. אם זו מליצה בלבד, מדוע שהחרדים לא יתלבשו כשאר בני תרבות בני זמנם? האם אתה מכחיש שיש יסוד שמרני בדת באופן כללי ובחברה החרדית בפרט?
– אתה טוען שפעולה לזכר המתים היא עניין דתי, ולכן אין לעמוד בצפירה, כמנהגי הגויים. האם שריפת נרות כפי שנעשית במירון ובנתיבות על קברי צדיקים כתובה בתורה? למיטב ידיעתי, מדובר במנהג שהושאל מן הגויים. ועוד עניין: האם חינוך איננו עניין דתי, עד כדי כך שחרדי יכול לקחת את ילדיו למוזיאון של גויים שמחנכים שם גם בדרכי הגויים וגם את דיעות הגויים?
טוב, נו, אני סתם מנסה להגן את דעה שאני עצמי לא מתלהב ממנה. כמו שכבר אמרתי, אני מסכים אתך, אני לא רואה טעם לאנוס את הטקסט כך שיתאים עם הטענות המדעיות לגבי בריאת העולם.
"אפשר לטעון שאלהים ברא את העולם על-ידי המפץ הגדול והאבולוציה, אך אף אחת משתי הדוקטרינות שאנו דנים בהן כרגע (המדע המודרני ותורת משה) אינן טוענות זאת." – כנ"ל.
הביטוי הוצא מהקשרו, לחלוטין. (עיינת בקישורים לוויקיפדיה?) אולי המשפט הבא יבהיר זאת יותר: אין שום איסור מהתורה, מדרבנן או מה שלא יהיה, להשתמש בהמצאות חדשות. ייתכן ששימוש מסוים נוגד את מצוות התורה (או גזירות חז"ל) שכבר קיימות קודם, אבל האיסור לא נובע מעצם החידוש שבכלי וכדומה.
הביטוי שימש כמליצה, כשרצו לבצע שינויים באופי התפילה, בית הכנסת וכו', טען החת"ם סופר שהשינוי אסור, ובאופן מליצי אמר: "חדש אסור מן התורה", השינויים הבאים לחדש צורת תפילה שוני ואופי בית כנסת שונה – אסורים.
מכאן המשיך הביטוי לשמש כחשדנות בסיסית כלפי כל שינוי בדברים הנהוגים, אך הוא לא יכול לשמש כעילה להטלת איסור על חידוש כלשהו אם אין חשש שהשינוי הזה יפגע בקיום המצוות וכדומה.
אסביר ואחזק שוב את מה שאמרתי לגבי המליצה: הביטוי שימש כביטוי, לא כמקור לאיסור, כמו עוד הרבה משחקי מילים ופרפרזות על פסוקים ומאמרי חז"ל שאפשר למצוא בספרות הרבנית לרוב. זה שהוא קליט והפך לססמה לא אומר שהוא אכן משמש כמקור לאיסור בפני עצמו.
לעניין הדוגמאות: אני משער, ולא נראה לי שזו השערה פרועה, שהחת"ם סופר לא השתמש באבני צור כדי להדליק אש, כאדם הראשון בשעתו (על פי דברי חז"ל).
אכן יש יסוד שמרני בדת, במיוחד בצורתה החרדית כפי שהיא כיום. יש פחד, כך אני מפרש זאת, לשנות דברים מכפי שהיו באירופה לפני השואה (לא מדויק, אבל קרוב לכך), מהחשש שאם תשנה דבר אחד – הכל יתפרק. באופן פרטני כשאנו מדברים על הלבוש, הלבוש בא אכן ליצור הבדל ומחיצה בין מי שמגדיר עצמו שייך לחברה החרדית לבין מי שאינו שייך אליה, גם אם הוא דתי לעילא ולעילא (ואולי שומר תורה ומצוות באדיקות אף יותר משכנו הלבוש כחרדי). [אם לא הייתי עצלן, הייתי מחפש דיונים מעניינים בנושא בפורום "אגודה אחת" בהיידפארק, אבל אני עצלן ואני מתרץ לעצמי שבטח אי אפשר לקרוא חצי מההודעות בדיונים המעניינים, כי הם ישנים מידי ובהיידפארק אשכולות ישנים מאבדים הודעות בצורה מזעזעת.]
הדלקת נרות ואש בכלל לזכר נשמת נפטרים בכלל וצדיקים בפרט? אני יודע על מקורות בראשונים (רבנו בחיי, אם אני לא טועה) וייתכן שיש מוקדמים יותר.
בעניין החינוך, השאלה איך אתה מגדיר "עניין דתי". אפשר לטעון שכל מעשה הוא "עניין דתי", כי או שראוי לעשותו, או שאסור לעשותו. למשל, אני כותב לך כאן תגובות. אפשר לטעון שאו שהמעשה הזה הוא מצווה (קידוש השם, החזרה בתשובה, מה שרק תבחר), או שהוא עבירה (ביטול תורה תמיד תופס). האם זה הופך את הכתיבה שלי ל"עניין דתי" שאם עושים אותו כפי שהגויים נוהגים לעשותו הגענו לאיסור "ובחוקותיהם לא תלכו"? וודאי שלא.
[למען הסר ספק, אני לא ממש מרגיש שליחות כשאני כותב כאן, בוודאי שאני לא מצפה שתחזור בתשובה מזה, למרות שאשמח אם זה יקרה עם או בלי קשר אליי.]
קשה לי לתת לך הגדרה שתקבע מה ומתי נכלל ב"מנהגי הגויים", אבל אני חושב שכל אדם דתי יסכים איתי על מה שאטען לגבי מקרים ספציפיים. אנסה לחשוב על זה ולמצוא הגדרה.
פינגבק: אררט שבקנטאקי « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ