חזרתי השבוע לקרוא את ספרו של נורמן גולב, "מי כתב את מגילות ים המלח?", בעקבות השערורייה ששמו נקשר בה (כתבתי על זה כשזה התפרסם). הספר מחולק לשני חלקים: בחלק הראשון פורש גולב את השערתו לגבי מקור המגילות (בירושלים), ובחלק השני הוא דן בפולמוסים אקדמיים, רכילות, מאבקי כוח ועוד. בפעם הקודמת קראתי בעיקר את החלק הראשון, ואודה שהגעתי אליו עם דיעות קדומות, ואילו הפעם התעניינתי בעיקר בחלק השני.
הערה קצרה על הפולמוס: כפי שגולב עצמו מנסח זאת (עמ' 257 – 258), הויכוח סובב סביב שלוש שאלות מרכזיות: הקשר בין האתר (ח'רבת קומראן) למגילות שנמצאו בו או בקרבתו; האחדות הכיתתית של המגילות; וזיהוי הכת שמשתקפת מן המגילות עם האיסיים המתוארים אצל יוספוס. את הרצון לנתק את הקשר בין האתר למגילות העלו כמה חוקרים: בנוסף לגולב ניתן למנות את הזוג דונסיל, יזהר הירשפלד (ראו "הכמיהה אל המדבר", סדרת יהדות כאן ועכשיו; ידיעות, 2004), והאחראים על החפירות מטעם המנהל האזרחי יצחק מגן ויובל פלג (שפרסמו את הדו"ח שלהם ב-2007, ואפשר לקרוא אותו און-ליין כאן; על הבעייתיות בעצם ניהול חפירה ארכיאולוגית על-ידי המנהל האזרחי, ראו כאן). למרות כל אלה, אני עדיין חושב שהקשר בין האתר למגילות הוא ההסבר המתקבל ביותר על הדעת. הספר המומלץ ביותר לעניין זה הוא של ג'ודי מגנס, "הארכיאולוגיה של קומראן ומגילות ים המלח" (באנגלית) שגם סוקר את עמדות הנגד, גם מבהיר מונחי יסוד בארכיאולוגיה, וקושר את הכל יחד אל דיון בהיר במגילות ובאתר.
השאלה המתודולוגית שמעסיקה אותי כרגע היא הגבול שאקדמאי נדרש לסמן מדי פעם, דיונים שהוא מסרב להיכנס אליהם, לעומת דיונים שלא נוח לו להיכנס אליהם, אך למעשה הדבר הראוי יהיה לשקול אותם.
ניקח דוגמה קיצונית: נגיד שיש חוקר שמשוכנע שהמגילות הופקדו במערות קומראן על-ידי עב"מים ושאם קוראים בהן בשיטת דילוגים מיוחדת שהוא פיתח, אפשר למצוא רמזים לאירועים היסטוריים עתידיים, או הוראות מדוייקות לבניית אופני הרים בשיטת "עשה זאת בעצמך". הצעד הנכון, לדעתי, יהיה להדיר אותו מהדיון האקדמי, כי אין זמן להתעסק בשטויות. גם בלי דברים כאלה יש יותר מדי ספרים לקרוא, יותר מדי הערות שוליים והפניות ביבליוגרפיות שאני מחוייב בהן, שחבל להוסיף עוד הערת שוליים שתבהיר שאני מתנגד לתיאוריה העב"מית. במילים אחרות, אין לי פנאי או משאבים להתייחס לתיאוריות מופרכות באותה רצינות שאני מתייחס לתיאוריות אקדמיות שאני מתנגד להן, אך מחוייב בכבוד אליהן.
אך ההרשאה האקדמית הזו להתייחס בביטול לדיעות מסויימות, עשוייה להפוך לנטל כאשר "היד קלה מדי על ההדק". אמנם יש מקרי קיצון בהם ברור שהדיעה כה מופרכת שיהיה זה בזבוז זמן להתייחס אליה. אך דיעות רבות שלא יתאמו לתיאוריה שלי לא יהיו מקרי קיצון, אלא דווקא דיעות שעומדות בסטנדרטים אקדמיים ושיש להתייחס אליהן. גולב מתאר בספרו מקרים שבהם הוא לא הוזמן לכנסים, או ניסה להתקבל לכנסים ולא הצליח. גם אם יש לקחת את העדות שלו במידה מסויימת של הסתייגות, אני יכול לדמיין את התהליך הזה קורה, בדיוק בשל מה שתיארתי לעיל. לחוקר שמחזיק בתיאוריה האיסיית, החוקר את המגילות שנים רבות לאור התיאוריה הזו, הטענה שאלה לא איסיים יכולה להישמע מופרכת כמו טענת העב"מים. כך, ללא שום כוונת זדון, אולי אפילו באופן לא-מודע, הוא יפעל כדי להדיר דיעות אחרות, אולי אפילו תוך פגיעה בסטנדרטים אקדמיים, פשוט מתוך הקבעון המחשבתי שנוצר לאחר שנים רבות של עבודה.
כשהמגילות התגלו לראשונה, טען פרופ' שלמה צייטלין שאלה כתבים מימי-הביניים, ושמקום מציאתם במערות איננו אותנטי. הדיעה הזו, שלימים כונתה "אסכולת פילדלפיה", לא מוחזקת היום בידי אף חוקר של המגילות (למיטב ידיעתי), ולו מישהו היה מנסה שוב לקדם אותה, סביר להניח שגם הוא היה מודר מן המחקר – ובצדק. אך אני לפעמים חושב שהשפעות גנאולוגיות של צייטלין ממשיכות לפעול את פעולתן עד אליי, בעיקר בזהירות שיש לנקוט בחשיבה מונוליתית על המגילות, ובקשר שבין עותקי ברית דמשק מקומראן לעותק מגניזת קהיר. בנוסף, אני נמצא בתקופה שבה יש פתיחות לריבוי קולות, גם מבחינת ריבוי הקולות באקדמיה עצמה, וגם ביחס לאפשרות של ריבוי קולות בעת העתיקה. כמה עמיתים במחלקה שלי לומדים כתבים נוצריים שנמצאו בנאג' חמאדי, והם שותפים ומקדמים תיאוריה חדשה יחסית, שמתנגדת לתיוג של האוסף בכללו כ"גנוסטי", ומבקשים להבחין בקולות שונים וזרמים שונים המשתקפים מן הכתבים הללו. עם שילוב האווירה הנוכחית והמורשת, אני מקווה להיות זהיר יותר בביטול דיעות שונות, ולהצליח יותר לזהות קולות שונים בתוך המגילות עצמן.
—
סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה
—
דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ 