"לשחק אותה קשה להשגה" זו עיצה ידועה בהתחלות של קשר. יש והיא מועילה, ויש שהמשחק מוצלח מדי, עד שהצד השני נואש. זה נכון, אגב, לא רק ביחסים רומנטיים.
עלה בדעתי שהעיצה הזו מתבססת על שתי הנחות: הראשונה היא הקשר או היחס הישיר שאנחנו נוטים לחוות בין הטוב לבין הנדיר. אם נרצה או לא נרצה, אנחנו מעתיקים את היחס הזה לבני-אדם, מניחים שהטוב הוא הנדיר. כך שאם מישהו הוא קשה להשגה, הוא כנראה טוב מאוד, איכותי, כמו תבלין שרק דוכן אחד בשוק מוכר.
לכאורה, ההנחה הראשונה היא חיובית: אדם ישחק עצמו כ"קשה להשגה," ובזה הצד השני יראה אותו כמו תבלין נדיר, וירצה אותו יותר. אך הצד השני הוא שאנחנו מצפים מהטוב להיות קשה להשגה. אדם שהוא "נגיש", הוא כנראה פחות טוב. וכך הבנתי שההנחה השנייה שבתשתית העיצה הישנה הזו היא שלא מגיע לך. הטוב יהיה קשה להשגה, כי בעצם לא יכול להיות שמישהו שהוא כה מוצלח, או מישהי שהיא בדיוק כמו שאני רוצה, תהיה מעוניינת גם. הווי אומר, הוא קשה להשגה, כי אני לא ראויה; או: היא קשה להשגה, כי אין סיבה שמישהי כמוה תהיה מעוניינת במישהו כמוני.
לשנה חדשה, שתביא עימה מפגשים חדשים או מחודשים, אני מאחל לעצמי לזכור שאין אנשים מושלמים, כלומר כאלה שאין להם מה ללמוד ממני, או שלי אין מה ללמוד מהם; להאמין שאני ראוי, ולהשתדל שלא להיות קשה להשגה בעצמי.
ועכשיו צריך ללכת לגלגל עלי-גפן. שנה טובה.
—
סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה
—
דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ 
עמדתי לכתוב תגובה ארוכה על איך מערכות-יחסים הפכו ליציאה מתוכננת למלחמה ארוכת טווח, אבל אז נזכרתי שאנחנו עומדים בפני שנה חדשה, אז אני רק אגיד אמן! אמן! אמן!
שנה טובה גם לך,
זיגמונד
תודה רבה וברוך הבא – אתה עדיין מוזמן להרחיב בנושא ולחלוק את דיעותיך כאן, אך כמובן שאני שמח על תגובה מעודדת כזו. שנה טובה.
שנה טובה.
(ובהזדמנות ה-contrarian שבי היה רוצה לשאול מה אתה חושב שאתה יכול ללמוד מצבי הנדל.)
🙂
אבל קודם סיפור: בבית-הספר שלי היה צוות מעולה, באמת מעולה, של מורות לתנ"ך. אחת מהן הייתה פחות טובה מהאחרות. ידעתי על זה עוד לפני שהיא התחיחלה ללמד את הכיתה שלי, וכשהיא התחילה ללמד, הבנתי למה. שיעורים רבים מצאתי עצמי מתווכח איתה בראש שלי, חושב שהדוגמאות ההסברים שלה לא מוצלחים, ושיש דרך טובה יותר ללמד את החומר.
היא ידעה שאנחנו לא מעריכים אותה (הייתה התמרמרות קולנית מאוד כשהחליטו שהיא תלמד את הכיתה שלנו בשנה הבאה), ופעם אחת, כנראה כשהיא הרגישה שהזלזול המופגן של הכיתה בה היה יותר מדי, היא אמרה: "אתם יודעים, אדם באמת חכם יכול ללמוד גם ממישהו טיפש ממנו." ובעצם האמירה היא הצדיקה אותה, עבורי לפחות. אולי זה נשמע לך ניו-אייג' או פסיכולוגיה בגרוש, אבל אני חושב שזה נכון. ולמדתי ממנה עוד כמה דברים אחר-כך.
אני מרגיש שאחת מתופעות הלוואי של היותי באקדמיה זו עלייה מתמדת בסטנדרטים שאני מצפה להם (מעצמי ומאחרים). אח שלי שאל אותי פעם, לגבי פרינסטון: "אז מה, אתה כל היום מוקף בגאונים?" והאמת – זאת לא התחושה. אני יושב בשיעור ומתעצבן מטענה מטופשת או דינמיקה מטופשת של אחרים (כשם שהם בוודאי מתעצבנים מאמירה מטופשת שלי). אני מנסה מדי פעם להזכיר לעצמי שאם תלמידי דוקטורט או מרצים בפרינסטון יכולים לעתים להיראות מטופשים בעיניי, אז יהיה לי יותר ויותר קשה לדבר עם אנשים שאין להם השכלה אקדמית, וזו מחשבה קשה בעיניי, כיוון שאני עד להחמרת הסנוביזם שלי, גם ללא רצוני.
לגבי צבי הנדל – אני לא יודע עליו יותר מדי, אבל אני אניח שאתה שואל לגבי איש הימין המשיחי, אולי אפילו כסטריאוטיפ, ובהנחה שיש לו תפיסת מציאות כה משובשת, מה יש לי ללמוד ממנו? התשובה המיידית שלי הייתה שחשדנות לגבי כנות הצד הפלסטינים הייתה משהו שלמדתי מהימין, פשוט משום שמנהיגי השמאל משקרים בעניין זה לא-פעם, ויוצרים מצג שווא שאם רק ישראל תסיים את הכיבוש הכל יהיה בסדר. אבל את זה יותר קל ללמוד מהימין הלאומי-חילוני שאיננו משיחי (בני בגין, נניח) מאשר מצבי הנדל.
ולכן הוספתי את הסיפור על המורה לתנ"ך, שחשבתי שאין לי מה ללמוד ממנה, ובלי לשים לב, למדתי גם על דרך השלילה. ועולים לי עכשיו מחשבות בובריאניות על הלימוד כתהליך דיאלוגי, אבל נראה לי שאמרתי די, ושאתה מבין את הכוונה שלי, כפי שאני מבין (אני חושב) את הכוונה שלך – שלפעמים אלה דיבורים יפים בלבד, ואנחנו נשארים עם תחושה שיש אנשים שבאמת אין לנו שום דבר ללמוד מהם.
אני אכן חושב שיש אנשים שאין מה ללמוד מהם, אבל נהניתי מהתשובה המפורטת. עיקר הכוונה הייתה להשתמש ברפלקס המותנה של חיפוש דוגמה נגדית כדי להעלות חיוך בפתח השנה החדשה.
***
אני לא פותח כאן דיון על צבי הנדל, אבל for the record:
הנדל כלל לא נתפס אצלי כפוליטיקאי ימני בעל מישנה סדורה הנסמכת על מערכת שיקולים כלשהי. אפילו לא כלאומני עם להט משיחי או פוליטקאי ציני וממולח. האיש שקרא לשגריר ארה"ב בישראל, דן קרצר, "יהודון" והציע להוציא ממערכת החינוך תכנים שנכתבו על ידי ס. יזהר ונתן זך (כי הם עתרו לבג"ץ) הוא אדם גס רוח, קצר רואי, מונע בעיקר ע"י דחפים וחי בעולם צר כעולם נמלה (לאומנית-משיחית). ב. מיכאל ניסח את זה באופן הטוב ביותר: "אילו שכלו של זה נכנס בתרנגולת ("הנדל" ביידיש) היא רצה בעצמה אל השוחט".
תודה על ההבהרות – זה רפלקס בריא מאוד. 🙂
פינגבק: משנתי הישן « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ