בחינות

 

פגשתי אותו בכנס כלשהו, כנס קטן שאיפשר לדבר עם כולם. היינו קבוצה של סטודנטים צעירים שהסתובבו אחד עם השני, חוששים לדבר עם ה"גדוילים", יושבים לארוחות בשולחן משלנו, והם בשולחן שלהם. אנחנו כאן והם שם. רק שהפעם "אנחנו" היינו בתפקיד "ההם". איכשהו הוא היחיד שלא הזדמן לי לדבר איתו במהלך שלושת ימי הכנס. בהתחלה לא הקדשתי לזה מחשבה. אם הייתי חושב על כך, הייתי מייחס זאת ליד המקרה. ביום השלישי, צעדתי לבדי לעבר חדר האוכל, והוא הדביק את צעדיי. החלפנו כמה מילים, ופתאום הוא שאל: "אז, איזה ציון צריך להוציא ב-GRE כדי להתקבל לפרינסטון?"

 

מסתבר שהוא ניסה להתקבל למחלקה שלי, באותה שנה בה אני ניסיתי. לאותו תחום שלי, שרק תלמיד אחד יכול להתקבל אליו, פעם בשנתיים (ההגדרה הזו היא קצת תיאורטית, אבל נניח שזה המצב). הבטחתי לו שהקבלה שלי לפרינסטון לא הייתה על-סמך ציוני ה-GRE. ייתכן שזה רק הרע את תחושתו, בלי שהתכוונתי. למרות שלכאורה יכולתי לנחש שיש אחרים שניסו ולא התקבלו, היה מאוד לא נעים להיווכח, פנים אל פנים, שמישהו נוטר לי טינה על ההצלחה שלי.

 

נזכרתי בזה היום כשהגיעה בקשה מחברה שעוסקת בהכנת תלמידים ל-SAT ול-GRE בניו בראנזוויק שמחפשת מורים מפרינסטון. מיום שעמדתי על דעתי בעניין התנגדתי למבחני ההערכה כאמצעי מיון באקדמיה. את הפסיכומטרי עשיתי בידיעה שאני נרשם למדעי הרוח במכללה, ושאני לא אידרש ליותר מציון של 400. לילה קודם קראתי את חוברת ההדרכה שמקבלים עם ההרשמה לבחינה, עשיתי כמה תרגילים לדוגמה, והערכתי שאני אוכל להגיע ל-400 המיוחל והסתפקתי בזה.

 

בחינות ההערכה האלה אינן יכולות באמת להעריך התאמה או לנבא הצלחה של מישהו באקדמיה. הפער בין הכישורים המתימטיים שהם בוחנים לבין הכישורים הנדרשים להצלחה במדעי הרוח הוא כמעט בלתי נתפס. במקרה הטוב הן משמשות ככלי-עזר נוסף, כמעט שרירותי. האמנם הן טובות יותר מהטלת מטבע? אינני בטוח. בהטלת מטבע לפחות לא הייתי חושב שמישהו קבע שאני טיפש, והייתי מכיר בשרירותיות של זה. בנוסף, אילו המחלקה שלי בפרינסטון באמת הייתה מייחסת משקל רב ל-GRE התוצאה הייתה שהמחלקה הייתה מורכבת מאנשים שמתעניינים בדתות, אך עם כשרון למתמטיקה. זה היה חוסם את הגיוון היצירתי והמפרה שנמצא במחלקה.

 

יום לאחר שעשיתי את בחינת ה-GRE, נפגשתי עם מרצה שלי בירושלים, מבכירי החוקרים של מגילות מדבר יהודה (אם לא הבכיר שבהם). סיפרתי לו על הבחינה והוא התבונן בי בפליאה. הוא לא ידע שדוקטורנטים בתחום שלנו נדרשים לבחינה כזו, והוסיף: "אילו הייתה דרישה כזו בתקופתי, אני לא הייתי עומד בה".

 

4 מחשבות על “בחינות

  1. הסיפור על התלמיד שרצה להיות במקום שלך – כמו כל סיפור על מי שרצה ולא קיבל – ריגש אותי עד דמעות. באמת.

    (מבחני הערכה עומדים במבחנים שעורכים להם, מבחנים סטטיסטיים. והם אפילו משיגים ציונים טובים מאוד במבחנים האלו).

  2. לדעתי, במדעים מדויקים, מדעי הטבע ולימודי הנדסה המבחנים הפסיכומטריים, כמה שהם שנואים עלי, הינם בהחלט עדיפים על הטלת מטבע, כלומר, ישנה קורלציה של יותר מ-50% בין הצלחתך במבחנים לבין הצלחתך בלימודים ובקריירה בתחומים הללו (למרות שכמובן שהקורלציה הזו רחוקה מלהיות מושלמת.) במדעי הרוח נראה לי שהמבחנים האלה אינם חזאים טובים להצלחתך. מבחנים מיוחדים היו עדיפים.
    סיפור יפה.

  3. כל המבחנים הללו למרות תקפותם הינם הדוגמא הנהדרת לכניסה של שתי רעות נוראיות לחיינו
    האחת היא חדירתם של מהנדסי התעשיה וניהול לחיינו. כל דבר נמדד במקסום של פונקציות מטריות (מדידיות) על פי מדד אחד ויחידי שהוא "יעילות" מתי היעילות הפכה לערך החשוב ביותר בחיינו?
    השניה היא לקשר של הון ושלטון. הבחינות הללו היום זה תעשיה ה משומנת והפסקתן תתקל בהתנגדות נוראית של כל אלה שמרוויחים מזה. חוץ מזה זה כלי שמאפשר לבעלי אמצעים לשמר את מעמדם של ילדיהם בעזרתה השקעה בבחינות.
    זהו גם לימוד חסר כל תועלת בצורה מוחלטת.
    אין שום ספק שאם אפשר יהה לכפות אי לימוד התוצאות תהנה זהות אולם כיווןש אי אפשר לכפות "אי לימוד" נשארנו עם הבחינה המטמטמת הזאת.

  4. פינגבק: משנתי הישן « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s