מקצת חידושי הלכות מלחמה

מצינו כי מבצע המתחיל בקיץ נקרא "גשמי קיץ" ומבצע החל בחנוכה נקרא "עופרת יצוקה". ויש להצר על השמות הללו, שדוק של הומור נסוך עליהם וקורטוב של שביעות רצון עצמית מן החידוד שזור בהם. שכן היוצא למלחמה מן הראוי שיעשה זאת במלוא כובד הראש הנדרש. וגם אם רוח קרב דרושה לנצחון, וגם אם המלחמה הכרחית היא (ויש המטילים ספק בדבר, אך ניטה חסד ללוחמינו ונניח שהיוצא למלחמה עצמו משוכנע שעל כורחו הוא יוצא ובתום לב) – עודנו יוצא למלחמה בידיעה שיש חפים מפשע שיקפחו חייהם, אם בזדון אם בשוגג, אם מחוסר ברירה ואם מברירה, ויש מרעיו שלא ישובו, אם מזדון האוייב או משגגת חבריו, ועל כן, אין הוא יוצא למלחמה ולבו עולץ. ואם הוא עולץ, מזכירין לו ומהסין אותו, שלא עת שמחה היא ולא עת שירה היא, והמשכיל בעת ההיא יידום.

ואל ייצא היוצא למלחמה כאמן, ואל ישורר בכינויים לקרב או בדיווחיו, שאין הוא אמן ומלחמתו אינה יצירה, ואין הוא אומן ומלחמתו איננה משלח יד. אלא ייצא כשליח-ציבור העושה מלאכתו מתוך כורח, ולא כצדיקים היודעים שמלאכתם נעשית בידי אחרים, ולא כצדיקים היודעים שלא עליהם המלאכה לגמור, אלא כשליחי מצווה שאינם ניזוקין, ושעליהם לגמור המלאכה.

ואל יראה עצמו כחולייה בשרשרת, "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו", ואל יראה באויביו מזרע ישמעאל ועמלק ופלשתים ואדום, ואל יצפה לפורקן, לתשועות ונפלאות ונחמות בימים ההם בזמן הזה, אלא יראה אך את הזמן הזה, ואת המלחמה הזו, כנסיבות שהזדמנו ונצטרפו כך שכעת הוא יוצא למלחמה.

וישכיל בשובו להתבונן אל הנסיבות, שאם לא כן, נמצא רואה עצמו חולייה בשרשרת ונידון לחבר לולאה נוספת, ולהוריש לבנו לולאה נוספת בשרשרת. וכן מצינו בתוספתא:

 

כיוצא בו אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו אל תזכרו ראשונות אילו של מלכיות וקדמוניות אל תתבוננו אלו של מצרים הנני עשה חדשה עתה תצמח זו מלחמת גוג ומגוג (של גוג) משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה הזאב פגע בו ארי וניצל מידו שכח מעשה הזאב והיה מספר במעשה הארי אחר כך פגע בו נחש וניצל מידו שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה הנחש אף כך ישראל צרות האחרונות משכחות את הראשונות.