מדינה אחת או מדינה וחצי

יוסי שריד כתב בסוף השבוע נגד רעיון המדינה הדו-לאומית. לא איכפת לי שמתנגדים לרעיון המדינה הדו-לאומית –  יש סיבות טובות להתנגד לו. אני עצמי חושב שהרעיון של עצמאות מדינית לעם היהודי היה רעיון טוב בבסיסו, ומכיר בכך שמדינה דו-לאומית משמעה סופה של אפשרות כזו.

התמיכה שלי ברעיון המדינה הדו-לאומית איננה מתוך דמיון אוטופי של חיים ביחד כעם אחד, וכבר הבהרתי זאת במקום אחר. התמיכה שלי במודל זה לפתרון נובעת מתפיסה הגורסת שאין עוד אופציה אחרת. רעיון שתי המדינות יכול להצליח רק אם מדינה פלסטינית תהיה בת-קיימא, ורק אם לא יהיה לה עניין להמשיך באלימות כלפי ישראל. שני היסודות הללו לא באים בחשבון במציאות הקיימת, בחלקה בשל המדיניות הישראלית.

רעיון שתי המדינות מתבסס על מדינה ישראלית רציפה, שכחמישית מתושביה הם פלסטינים, ועל מדינה פלסטינית מבותרת שבה לא מורשים לגור יהודים. בכל מודל שהוצע עד כה, המדינה הפלסטינית מתוכננת להיות מוגבלת בדרכי התחבורה שלה, ביכולת היבוא והייצוא שלה, ובריבונותה על גבולותיה. אפילו בגירסה "הקיצונית" של גוש שלום, שבה מפנים את כל ההתנחלויות, וישראל נסוגה לתחומי הקו הירוק, מדובר במדינה קצוצת-כנפיים, שתלויה בישראל מבחינת בטחון וכלכלה. איך לומר, "כמעט מדינה".

אין –  וחשוב להגיד את זה בפה מלא – אין גורם ישראלי, גם לא יוסי שריד, שמציע לפלסטינים מדינה במובן שאנחנו מכירים מדינות עצמאיות שעומדות על רגליהן. במצב כזה, התסכול הפלסטיני צפוי להיות מופנה כנגד האשם הטבעי במצבם –  השכנה שמבתרת את מדינתם ממזרח לרצועה וממערב לגדה. אנתפאדת 2000 הייתה, בחלקה, נסיון של הרשות הפלסטינית לתעל תסכול ומורת-רוח פנימית כלפי הישראלים, כדרך להגן ולבצר את שלטונם.

הרי תמיד אפשר יהיה להעלות תביעות חדשות, גם אם סוכם שנגמרו התביעות ההדדיות. אפשר יהיה להחליט שרוצים לפתוח מחדש את סוגיית הפליטים, שרוצים לחזור להחלטה 181 (טענה שערפאת כבר השתמש בה עוד בימי אוסלו, ברצותו לסבך את המו"מ), או שרוצים לסייע לאחיהם הפלסטינים תושבי ישראל.

ההנהגה הפלסטינית הישראלית כבר שוללת מזה זמן את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית, ויש סיבה להניח שתביעותיהם יגברו לאחר כינונה של מדינה פלסטינית.

כשזה יקרה בצורה של מדינה – כיצד ישראל תנהג? עוד פעם פעולה בעזה? שצה"ל יפלוש חזרה לג'נין? ואז להיות שם עוד כמה שנים רעות "משיקולי בטחון"?

פתרון מלא של הסכסוך צריך להיות מיוסד על אמירת האמת באומץ: האם יש זכות קיום למדינה יהודית אם לאו; מה היחס בין הפלסטינים אזרחי ישראל לבין הפלסטינים שאינם אזרחי ישראל, שחלקם קרובי משפחה שחלקו אותו כפר עד 1948? מה היחס בין הפליטים שגרו בתחומי 1948 וברחו לעזה או לגדה, לבין תושביה המקוריים של הגדה והרצועה? מדוע לא מדובר באותו עם, ומדוע אין להם זהות משותפת השואפת להתאחד בריבונות אחת?

העלאת שאלות קשות אלה פירושה למוטט את ההכחשה הנמרצת המונחת בבסיס רעיון שתי המדינות, כאילו ההפרדה המלאכותית שנוצרה ב-1948 היא בעלת משמעות אתנית, ושהקבוצה המכונה "ערביי ישראל" אינה פלסטינית, וכאילו אין לה קשר לקבוצה הנאבקת על עצמאות מדינית.

אפשר להתקדם אל עבר פתרון של שתי מדינות, מתוך הכרה שישראל ופלסטין הן תולדה של שתי תנועות לאומיות (שהתעוררו מאוחר יחסית) ושלכל אחת מהן זכות הגשמה וביטוי עצמי. אך מכיוון שאיתרע מזלן של שתי תנועות לאומיות אלה להתייחס לאותו שטח אדמה, גם בתוך מימוש העצמאות המדינית דרושה גמישות גדולה יותר משרטוט גבול.

גמישות זו פירושה שיכולת הניוד של הפלסטינים בכל השטח שממערב לנהר הירדן ועד לים תהיה גדולה יותר, בעיקר בכל הנוגע לניוד בינם לבין עצמם. כיוון שהפרדה מוחלטת יוצרת נסיבות שאינן מאפשרות לסכסוך להירגע בשמונה השנים האחרונות, יש צורך ביחסים טבעיים של מסחר בין ישראלים לפלסטינים גם כן. פירוש הדבר שהגבולות בין ישראל לפלסטין יצטרכו להיות פתוחים ככל האפשר.

במקום תלות חד-כיוונית שמעניקה לישראל את היכולת להטיל מצור על פלסטין כאוות נפשה, דרושים צעדים שיצרו את יכולתה של ישראל לפגוע בפלסטין. על-ידי השקעה בחינוך, תעשייה ותשתיות, יש ליצור תנאים של הדדיות, שיתוף פעולה וחלוקה שווה של המשאבים הטבעיים בין שתי המדינות, שתהווה אלטרנטיבה ליחסי הניצול והתלות של העבר וההווה.

כפי שציינתי בעבר, אינני חוזה את המדינה הדו-לאומית כמדינה שמוחקת את הזהויות הלאומיות. בתוך המדינה הדו-לאומית יש ליצור מנגנונים שיְשַמרו את הזהות התרבותית הנבדלת של שני העמים.

לכן, כשאני חושב על מודל של מדינה דו-לאומית שבה יש מנגנוני חינוך ותרבות מקבילים (משתפי-פעולה אך נפרדים), לעומת מודל של שתי מדינות המקיימות ביניהן גבולות פתוחים, המתאמות את חלוקת המשאבים, ומנהלות יחסי מסחר ושיתוף פעולה בכל שאר תחומי המדינה, אינני מוצא הבדלים כה גדולים. בין שני המודלים, אני סבור שהמודל הדו-לאומי ייטיב לענות על צרכי האוכלוסיות.

אך פתרון של שתי מדינות שמיוסד על הפרדה ברוטאלית דוגמת חומת ההפרדה, מודל שמדמה הפרדות מוחלטת, התנתקות מהפלסטינים ובריחה מאחריותה של ישראל כלפיהם, איננו ראוי ולא יצלח. לשונו של שריד מיליטריסטית מדי מכדי לתאר חזון שלום: לבתר, לגזור ולשמור.

לפני שמחלקים, על ישראל לחדול משדידת זכויות האדם הטבעיות של הפלסטינים (ראשית כל, חופש התנועה). לאחר שתחדול מכך, אפשר יהיה לדבר עם מנהיגיהם כבני אדם, גם על אפשרות החלוקה.

[למחרת, ניחמתי על הפוסט הזה, וכתבתי המשך, הבהרות, תיקונים וכו' – כאן]

3 מחשבות על “מדינה אחת או מדינה וחצי

  1. פינגבק: משנתי הישן « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  2. הרעיון של מדינה דו-לאומית לא חדש בשביל היהודים – הרי במשך מאות שנים הם כבר חיו כקהילות מיעוט בארצות של לאומים אחרים, וניסו לנהל את חייהם בדו-קיום עם הסביבה. נו, איך הלך? כנראה לא משהו, או כך לפחות ההיסטוריה מספרת. אפליה, אינקויזיציה, גירושים, רדיפות ופוגרומים. ולא רק אצל הנוצרים המרושעים באירופה, אלא גם אצל הבני דודים החביבים בארצות האיסלם (ולכך תיכף נשוב). אפילו הצרפתים בני-דת משה שהיו נכונים לוותר על זהותם הלאומית העתיקה תמורת קצת אמנסיפציה – ולהפוך לצרפתים נאמנים שסתם במקרה מתפללים שלוש פעמים ביום לכיוון ירושלים ואומרים "תְקַ‏ע בְשׁוֹ‏פָ‏ר גָ‏דוֹ‏ל לְחֵרוּ‏תֵנוּ‏ וְשָׂ‏א נֵס לְקָ‏בֵץ גָ‏לֻיוֹ‏תֵינוּ‏ וְקַ‏בּ‏צֵנוּ‏ יַ‏חַ‏ד מְהֵרָ‏ה מֵאַ‏רְבַ‏ע כַ‏נְפוֹ‏ת הָ‏אָ‏רֶ‏ץ לְאַ‏רְצֵנוּ‏" – אפילו הם מאוד התאכזבו כאשר האנטישמיות פרצה מתחת לבלטות בזמן משפט דרייפוס (וראה כתבי הרצל בעניין זה), ועל הגרמנים הנאמנים בני דת משה, ועל מידת האכזבה שחשו כאשר נזרקו לתנורים, עליהם חבל לדבר…

    וזה לא רק היהודים הבעיתיים שלא הסתדרו עם המארחים והשותפים במתקונת הרב תרבותית והדו-לאומית, אלא קבוצות אתניות רבות אחרות שחוו את החוויה באופן שלילי למדי. בגלל זה בדיוק צץ במוחם של עמים רבים בכל רחבי העולם הרעיון המשונה של "מדינה אתנו-לאומית", ובגלל זה ראינו מאות סיכסוכי דמים שכללו מלחמות מעשי טבח טרנספרים וגירושים עם מאות אלפי קורבנות – ולא רק בבנגלדש, בלבנון או ברואנדה, אלא גם באירופה היפה והנאורה, כולל רק לאחרונה ביוגוסלביה וגרוזיה…

    ואם נחזור רגע למזרח התיכון, אצלנו בשכונה שתרבותה זהה לזו שאנחנו רואים אצל הפרטנרים הפיליסטינים המיועדים, אזי ניתן לראות היטב מה קרה ליזידים ולכורדים ולנוצרים האשורים והקופטים תחת שלטון הערבים המוסלמים (שגם מרבים במלחמות בין שיעים וסונים ובין איסלמיסטים קיצונים לסתם חילונים)… כל הדברים הללו מזכירים לנו את אותם השנים שבמהלכן היהודים עצמם חיו תחת שלטון הערבים המוסלמים ולא ליקקו דבש עם שקדים וצימוקים:

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/891/209.html

    אז בטח שלמי שבעצמו מתגורר בוושינגטון לא ממש אכפת לעשות, שוב, ניסויים ביהודים שגרים במקום אחר, ולדחוף אותם לחיות במדינה דו-לאומית עם פיליסטינים אנטישמיים ועויינים שרובם תומכים בחמאס וג'האד… הרי זה לא הוא ובני משפחתו שיסבלו מפוגרומים כמו אלו שהתרחשו בתרפ"ט, תרצ"ו ותרצ"ט (עוד בימים שלפני הנכבה של 1948, כשהיהודים והערבים עוד חיו פה במדינה דו-לאומית תחת שלטון המנדט) – ולא הוא ובני משפחתו ימצאו את עצמם בבורות הריגה, או נערפים ונשרפים חיים…

    ברם, אני, בתור יהודי שחי בארץ הזאת, ויש לו קצת שכל, וחייו שלו ושל בני משפחתו מאוד קרובים לליבו, חייב לשלוח אותך ואת התכנית הדו-לאומית שלך לכל-הרוחות, ולהגיד לך לקחת את כל הכוונות הטובות שלך, לצרור אותן לכדור גדול-גדול, ולדחוף אותן עמוק-עמוק למקום בו השמש לא זורחת…

    שלום.

    • עודד,

      צר לי שהחלטת לחתום בדברי גידוף ואלימות.

      באשר ליחס בין דיעות ומקום: אינני שש לניסויים בבני-אדם, ואין זה נכון שבני-משפחתי לא סובלים מהסכסוך. רוב האנשים היקרים לי חיים בישראל, והדיעות הפוליטיות שלי בנוגע לסכסוך אינן מתייחסות בקלות-ראש לסכנות-חייהם. התמיכה שלי במדינה דו-לאומית איננה מחוסר-איכפתיות ליהודים היושבים בציון, אלא ההיפך הגמור: מתוך דאגה להם. אני מבין שאתה חושב שאני שוגה, ואתה רשאי לבטא זאת בלי לשלוח אותי לכל הרוחות. רוב האנשים חושבים שאני שוגה, מימין ומשמאל, ואני חי בשלום, גם אם בצער, עם היותי דעת מיעוט, ובידיעה ששאיפותיי הפוליטיות לא יתגשמו. אין צורך להוסיף למצב זה גם קללות ואיחולי אבדון.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s