בין אקדמיה להתמקצעות

מאמר מיום אתמול של גדעון לוי בנוגע לתוכנית לימודים מיוחדת לאנשי שב"כ נוגעת בשאלת הצורך בדבר לימודים אקדמיים באופן כללי, בה נגעתי בעבר. אני מסכים עם לוי שאין מקום לתוכנית מיוחדת שכזו באוניברסיטה, ומתקומם יחד איתו על הדמגוגיה שנקט בה ראש השב"כ, יובל דיסקין, בדבריו על כך שאנשי השירות פועלים לסיכול פיגועים באוניברסיטה.

עם זאת, בנוגע לאקדמיה עצמה ולמקומה בחברה אני סבור שיש להעלות שאלה מהותית יותר בדבר התועלת והצורך בלימודים אקדמיים לכל. לוי חותם את דבריו באמרו: "הגיעה העת לומר לאנשי המדים: תרומתכם חשובה לא יותר מתרומת מגזרים אחרים בחברה. ברוכים הבאים בשערי האוניברסיטה – בדיוק כמו כל אחד אחר." אני תוהה, האמנם "כל אחד אחר" זקוק לבוא בשערי האוניברסיטה?

האקדמיה נודעת כגוף בחברה האנושית הפועל לייצור ידע, שימורו ומסירתו. התמקדות אנשי האקדמיה בידע לשמו, נתפסת לעתים רבות כדבר שלילי, כפי שבא לידי ביטוי בדיבורים על "מגדל השן האקדמי". לצד הביקורת המצויה בביטוי, מגולמת בו ברכה, בכך שתפקידה החברתי של האקדמיה מוגדר, ואין לצפות ממנה ליותר.

לכן, מצער לראות שגם בחברה וגם אנשי אקדמיה בעצמם, מצפים מן האקדמיה ליותר, בכך שהאקדמיה הופכת אט-אט מגוף שעיסוקו העיקרי הוא ידע, לגוף שעיסוקו המרכזי הוא הכשרה. ישנה, כמובן, מסורת של בתי-ספר מקצועיים בתוך אוניברסיטאות ומכללות, המכשירים בעלי מקצוע מסויימים. בה בשעה, ישנם מקצועות אחרים שהאוניברסיטה מעולם לא הכשירה אליהם.

הדרישה בשוק העבודה לתואר אקדמי, לרוב ללא קשר לסוג התואר עצמו, משקפת מגמה זו במלוא חריפותה. מה פירוש העובדה שמעסיק רוצה שלעובד שלו יהיה תואר אקדמי מבלי קשר לתואר עצמו? האמנם תואר בפסיכולוגיה ותואר בלימודים קלאסיים מספקים הכשרה זהה לתפקידים מסויימים? ואם אכן ישנו מכנה משותף בין ההכשרות שרוכשים בתואר זה או אחר, האם אין מדובר בהכשרה שניתן לרכוש גם בנסיון מקצועי כלשהו, ללא תואר?

בנוסף, ישנם תפקידים שבהם הנסיון המקצועי חשוב לאין ערוך מהידע האקדמי, בין אם ידע זה קשור למקצוע ובין אם לאו. סוגיית תוכנית הלימודים המיוחדת לאנשי כוחות הבטחון משמשת דוגמה נאה לכך. אם ישנן סוגיות תיאורטיות שראשי מערכת הבטחון מוצאים בהן רלוונטיות לכוחותיהם, אפשר לבנות קורס שיתקיים במסגרת הארגון ללבן את הסוגיות הללו. אפשר, ואף מומלץ, להזמין אנשי אקדמיה מבחוץ לייעוץ והדרכה בתחומים רלוונטיים. אך האם כל איש שב"כ זקוק להכשרה במתודות אקדמיות ללימוד המזרח התיכון? האם סביר שקידומם של אנשים בשב"כ יהיה תלוי יותר ביכולתם לכתוב עבודה סמינריונית מאשר יכולות ההובלה, הארגון והתפקוד שלהם בשטח? ההגיון אומר שהדבר בהכרח ישפיע לרעה על האקדמיה ועל השב"כ אהדדי.

אינני אומר שאסור שיהיו אנשים ש"חוצים את הגבולות" בין עולם המעשה לעולם המחקר. אך טבעי הוא שיהיו בוגרי שב"כ או גמלאי שב"כ שירצו ללמוד באוניברסיטה, כשם שטבעי שאנשי אקדמיה מסויימים ירצו לתרום מידיעתם וכישוריהם לכוחות הבטחון. הדברים הללו צריכים להישאר בתחום של היוזמה האישית. המקצוע ככללו, כל מקצוע, צריך להיזון מאנשים שאומנותם היא מלאכתם, והם בקיאים בעשייה בלבד ללא ידע תיאורטי, לצד אנשים שבקיאים בפן התיאורטי של העשיה בלבד, ויחידים שמתוך תחומי העניין שלהם מחליטים לשלב בין הדברים.

קיצורו של דבר, לחברה בכלל ולאקדמיה בפרט מוטב שקידום מקצועי ועלייה במדרגות השכר לא יהיו תלויים בתעודה אקדמית, שאין בכוחה להעיד על חומרים שנספגו או שנשכחו מאז הלימודים, ובוודאי שלא על כישורים ונסיון החשובים למקצוע פי כמה.

למען הסר ספק: הדברים נאמרו לגבי השב"כ כדוגמה בלבד, ויפים לגביו כפי שהם יפים לגבי כל מקצוע, במגזר הציבורי, הפרטי והשלישי. העניין שלי היה ונותר באקדמיה ותפקידה בחברה, לא בדרכים לשפר את פעילות השב"כ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s