סאטמר בין ציון לאמריקה

כשהתפרסמה במוסף הארץ ב-25 ביולי כתבה על מישהי חרדית שברחה מהקהילה שלה ("אישה בורחת משטעטל"), לא טרחתי לקרוא אותה. כתבות מעין אלה מתאפיינות במציצנות ובצדקנות והחלטתי לוותר הפעם. כדי שלא לחטוא בצדקנות בעצמי, אציין שקראתי כתבות מעין אלה, ושבהחלט יש חשיבות כלשהי במידע על אופן החיים בקהילה חרדית זו או אחרת. אך אינני מרגיש צורך לגמוע כל פרט ופרט, כמי שאוסף חומר תעמולה ונשק כנגד יריביו. מוטב להדגיש: הויכוח עם הציבור החרדי הוא בעיקרו ויכוח על המרחב הציבורי, ולא ויכוח על סגנון חייהם. אמנם אני מתנגד לסגנון חייהם, והא ראייה, שבחרתי בסגנון חיים אחר. אך זכותם לקיים את סגנון חייהם שמורה להם, כל עוד זה אינו מתנגש עם חוקי המדינה בה הם חיים.

מיד אספר מדוע החלטתי בכל זאת לחזור ולקרוא את הכתבה השבוע, אך קודם אומר שהופתעתי לגלות שהכתבה אינה מקוונת, ואינני יודע אם זו לא עלתה כלל או שמא הורדה מסיבה עלומה. למזלי, את הגירסה המקורית שהתפרסמה ב"ניו יורק מגזין", אפשר למצוא ברשת ("Escape from the Holy Shtetl").

הקהילה שממנה ברחה אותה גיטי גרונוואלד, קריית יואל, עמדה במוקד אחד הדיונים בסמינר שהשתתפתי בו בשבוע שעבר על יהדות ופוליטיקה. הקהילה הובאה כמקרה מבחן של קהילה יהודית עצמאית בארצות הברית, והעלתה שאלות הקשורות לעצמאות ופלורליזם, התבדלות והתבוללות, דת ומדינה.

קריית יואל הוקמה על שטח שנקנה באופן פרטי, במטרה לענות על מצוקת דיור של קהילת סאטמר בוויליאמסבורג (בברוקלין) מזה, ולאפשר הסתגרות מפני העולם החיצון מזה. מתוך עשרים-אלף תושביה, כתשעים ושמונה אחוזים אינם דוברים אנגלית בבית, ואחוז דומה לזה נעדר השכלה גבוהה. מיותר לציין ששני הנתונים הללו הם יוצאי-דופן בקרב יהודי ארצות-הברית.

על פי מה שנאמר בכנס, בקריית יואל מתקיימת הפרדה בין נשים לגברים ברחוב (מדרכה אחת לגברים, מדרכה שנייה לנשים) ובאוטובוס שנוסע בין קריית יואל לברוקלין פרוש וילון לאורכו, כמחיצה המבדילה בין גברים לנשים (תמונה של האוטובוס מופיעה בכתבה). אני מניח שהאוטובוס מופעל באופן פרטי, כיוון שקשה לי להאמין שאוטובוס ציבורי בארצות הברית יכול כיום לקיים סגרגציה מכל סוג שהוא (באופן רשמי, על כל פנים).

המקרה של קריית יואל מהווה אתגר מהותי לטענות שלי בדבר השפעת יחסי חרדים-חילוניים ויחסי דת ומדינה בישראל על דרישות קהילות חרדיות (ויהודים באופן כללי) בחו"ל. המקרה הקיצוני ביותר הייתה דרישתה של הקהילה האורתודוכסית בגרמניה שלא להיות מיוצגת יחד עם הקהילה הרפורמית. אם אינני טועה, הרב האורתודוכסי שהעלה דרישה זו הגיע מישראל, ודוגמה זו ממחישה את הטענה שלי. מובן שגם ללא קשר להשפעה על יהדות הגולה, בכל מקרה ניתן לראות בהשפעה שלילית של מדינת ישראל על האוכלוסייה הדתית, התאולוגיה שלה, והדרישות המועלות כלפי המרחב הציבורי.

שני הדוברים בסמינר שהציגו את קריית יואל כמקרה מבחן (דייויד מאיירס ונעמי סטולצנברג מקליפורניה), ניתחו את ההתפתחות שלה כתולדה של השיח המשפטי והתרבותי של ארצות-הברית האזרחית –  ולא פחות מכך, של יחסי ארצות הברית האזרחית עם קהילותיה הנוצריות השונות. זהו שיח של חברה רב-תרבותית שאיננה מעודדת היטמעות, אלא מאפשרת (ואולי מעודדת) התבדלות. אחד המשתתפים בכנס סיכם זאת במשפט שהוא שמע בשיעור אזרחות לפיו ארצות-הברית הייתה פעם כור היתוך, וכיום היא סלט (tossed salad). במילים אחרות, ייתכן שהמרכיב החשוב בהבנת התופעה איננו השפעת מדינת ישראל (ויחסי דת ומדינה המתקיימים בה) על קהילות הגולה, אלא תהליכים חברתיים במדינות הגולה עצמן.

יתר על-כן, תביעותיה של קהילת סאטמר על המרחב הציבורי (למשל, הפרדה בין נשים לגברים ברחובותיהם) נראות כהשפעה קלאסית של קהילה חרדית ישראלית על קהילה חרדית גלותית. אך לאור עמדתה האנטי-ציונית ההיסטורית והעכשווית של קהילת סאטמר, מוזר לטעון שהיא מושפעת ממה שקורה בישראל. לכאורה, היא איננה מתפקדת כפי שמתפקדים גורמים חרדים אחרים בחברה הישראלית (פקידי הרבנות, אגו"י, חב"ד, ש"ס).

עם זאת, הרהרתי בשמה. המילה "קרייה" היא כמובן מילה תנ"כית, ואנשי סאטמר אינם צריכים את מדינת ישראל כדי להשתמש בה. אך אינני זוכר קרייה הקרויה על שם מישהו לפני המאה ה-20. הכינוי "קריית חנה דוד" לירושלים הוא הדבר הכי קרוב לכך, ונראה לי שאין צורך להסביר את ההבדל הלשוני, התחבירי והמהותי בין "קריית חנה דוד" ל"קריית יואל" או "קריית חיים". לטענה זו אני מוסיף את רכישת מתחם קולנוע אדיסון בידי קהילת סאטמר בישראל –  רכישה שנעשתה מתוך מודעות לסמליות המקום ולמאבקים עליו – וכבר נראה שלמרות האנטי-ציונות של סאטמר, גם קהילה זו משחקת תפקיד במאבק התרבותי בין דתיים לחילונים בירושלים בפרט ובישראל בכלל. אם פלג של הקהילה משתתף במשחק זה בישראל, מן הסתם שיש בהישגים שלו כדי להשליך על הפלג הצפון-אמריקאי, כפי שלכלל הציבור החרדי בישראל יש השפעה על התנהגות הציבור החרדי בחו"ל. נכונותה של סאטמר להשתתף במשחק הזה, מול גורם שהיא איננה מכירה בו, היא בסך-הכל סתירה נוספת מתוך שרשרת ארוכה של סתירות לוגיות שמקופלים בכל אורח-חייה.

אין בכך כדי לפגוע בטענה ששמעתי מפי פרופ' מאיירס ופרופ' סטולצנברג בסמינר. להיפך: הטענה שלהם מאירה גורם חשוב שלא הבאתי בחשבון במסגרת הדיונים הקודמים. השפעות מלחמת התרבות הישראלית על יהדות הגולה שרירות וקיימות, אך זו מתפקדת בתוך מציאות מורכבת והקהילה החיצונית הסובבת אותה ותגובותיה ודאי נוטלות חלק בעיצוב המציאות.

3 מחשבות על “סאטמר בין ציון לאמריקה

  1. פינגבק: נגד הפרדת יישובים « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  2. פינגבק: משנתי הישן « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  3. פינגבק: בימים ההם בזמן הזה | אריה עמיחי

סגור לתגובות.