חרדים בחו"ל (2)

בקשר לרשימתי על חרדים בחו"ל נשאלתי כמה שאלות הבהרה. הדבר המצער ביותר שנשאלתי, ושלכן חשוב לי להדגיש אותו עתה, הוא שמטרת הרשימה איננה התבוננות מדעית או דיווח עיתונאי יבש על ההבדלים בין החרדים בחו"ל לחרדים בארץ. לרשימה יש מטרה פוליטית ברורה, ומוטב שאכריז עליה במפורש: החרדים טוענים שכל כפייה שלהם, כל התפרעות שלהם וכן הלאה נעשים בשם שמיים. אבל חוק אלוהי איננו יכול להשתנות. אם חרדי מוכרח, על-פי מצוות התורה, לצווח בזמן טיסה בגלל שמקרינים סרט, הרי שהוא מוכרח לעשות זאת גם בטיסת סוויס או בריטיש, ולא רק באל-על. אם חרדי איננו יכול לקנות בחנות שפתוחה בשבת, הרי שהוא גם איננו יכול לקנות מחנות שפתוחה בשבת בחו"ל.

יש מי שאומר שהסיבה היא כיוון שלגויים מותר לעבוד בשבת. החרדים יטענו, כביכול, שהם אינם יכולים לתמוך בחילול שבת של יהודים. יפה. האם אתם חושבים שלפני שחרדים נכנסים למייסיז הם בודקים אם כל העובדים שלהם גויים? אולי הם מוודאים מה אחוז הבעלות היהודי של החנות, כפי שביררו את אחזקותיו השונות של דודי ויסמן לצורך החרם? לא ולא. החרדים אינם מרבים לשאול שאלות בחו"ל, ועוד פחות מזה עוסקים בחרמות.

כמו-כן, נשאלתי אם הסיבה להבדל בין חרדים בחו"ל לחרדים בישראל היא פוליטית, דתית או תרבותית? וכאן יש להשיב שגורמים אלו לעולם אינם נפרדים כפי שיש המשערים. עבור אדם שפועל בספירה דתית, הפוליטיקה והתרבות מעוצבות על-ידי הדת, וביחסי-גומלין הדת משתנה ומתעצבת על-פי הפוליטיקה והתרבות של החברה בה הוא חי. בניגוד לטענות הדתיים, הדת איננה אמת נצחית שאינה משתנה. הדת מתעצבת מחדש וממציאה את עצמה מחדש בכל דור, עונה על צרכים חדשים שעולים, עונה על צרכים ישנים בצורות חדשות, וייתכן שאף יוצרת צרכים.

מטרת ההערות שלי על חרדים בחו"ל, אם כן, היא כפולה: אחת, להסיר את מעטה השקרים שישראלים רבים מאמינים להם, לגבי חוסר יכולתה של החברה החרדית להתפשר בשל אמונתה. התבוננות אל המציאות תוכיח שהשאלה איננה לגבי יכולתה של החברה החרדית להתפשר ולחיות מתוך קבלת דרכי האחר, אלא לגבי רצונה.

וזו הנקודה השנייה: רצונה של החברה החרדית להתפשר ולחיות בדו-קיום של כבוד הדדי עם הרוב החילוני נחלש בשל נסיבות פוליטיות. התבוננות במציאות ההיסטורית והאקטואלית מראה בבירור שריבונות יהודית הרעה עם היהדות הדתית, בכך שהיא איפשרה לתופעות שונות שלעולם לא היו מבשילות בחברה לא-יהודית, לצמוח. המאבק על הגיור, שריפת הספרים, אי-כבוד מופגן לסמלי המדינה, חסימת כבישים מרכזיים, זלזול בסמכות בית המשפט ועוד היד נטויה. אלה הן תופעות שמוגבלות אך ורק לחברה החרדית בישראל.

למרבה הצער, גם בתחום שלילי זה נפתח ענף ייצוא. קהילות אורתודוקסיות בחו"ל מביאות או מקבלות רבנים חרדיים להנהגת הקהילה (טרם הוברר לי מי יוזם התהליך), ואלה מביאים עימם את התרבות הפוליטית הקלוקלת שפיתחו בישראל. בגרמניה ניסו לדחוק את רגלי הרפורמים, וכמובן שהתפלאו לגלות עד כמה הממשלה הגרמנית אינה מוכנה להשתתף במשחק שלהם. הרבנים אינם רגילים שלא לקבל יד חופשית להתעללות ברפורמים ולהצרת צעדיהם. באמסטרדם החליטו שצריך לעשות "עירוב" משופר. שנים שיהודי אמסטרדם מסתדרים עם העירוב שלהם, אבל רבנים ישראליים רגילים שהשלטון המוניציפלי שותף לגחמותיהם. הכותרת המבודחת של "הארץ" ("לך תסביר לראש העיר למה הרבנים צריכים לחסום את כבישי אמסטרדם") מעידה שבארץ טרם עמדו על הסיר המבעבע הזה. אבל אל דאגה. ככל שישראל תמשיך לייצא רבנים שרכשו את נימוסיהם בהפגנות בירושלים, כך המצב יחמיר ויוליד איתו בעיות ומעקשים חדשים, שעם מעט הכוונה ניתן היה לגדוע באיבם.