האם הומוסקסואליות היא "טבעית"?

[הפוסט הזה הוא הרחבה של שאלה עקרונית שעלתה בעקבות שערוריית השופט גרשון גרמן]

כדי לבחון אם הומוסקסואליות היא מעשה "טבעי" אם לאו, יש קודם כל להתבונן במהות הטבע, ויחס האדם אליו באופן כללי. לנסות להקיף נושא שכזה ברשימה שאורכה 650 מילים, הוא מעשה יומרני שמתאים לבלוג, אך לא לאיש אקדמיה. כיוון שיש לי רגל בכל אחד מן העולמות הללו, המבוכה שלי במקרה הזה (כמו ברבים אחרים) ברורה. אלה, אם כן, הערות קצרות שמציגות את ההתרשמות הכללית שלי מן הנושא, שוודאי ראוי לעיון מעמיק יותר.

גם מצד דתות רבות, וגם מצד פילוסופיות חילוניות רבות, האדם הוא יצור שיחסו אל הטבע הוא דואלי. הוא חלק מהטבע, הוא נוהג כבהמה בדרכים שונות, ועם זאת, יש בו רצון עז להתגבר על הטבע. בכך הוא קורע עצמו מן הטבע, והופך את עצמו ואת מעשי-ידיו לדברים שכביכול או באמת עומדים בניגוד לטבע.

הטענה לפיה הומוסקסואליות נוגדת את הטבע נוגעת גם בפן הזה, של היחס הכפול של האדם אל הטבע, וגם בשאלת טבע האדם. באופן פרדוקסלי, שמרנים ואנשי דת מבקשים להתנגד להומוסקסואליות שכביכול נוגדת את הטבע, בעוד שכל מפעלם מיוסד על התנגדות לטבע. הדת הרי מצווה על כיבוש יצרים, מורה ש"מותר האדם מן הבהמה", מבקשת להינתק מן הטבע הארצי והגשמי לעבר הרוחני והאל-טבעי. מדוע בהתנגדותם להומוסקסואליות פתאום מעלים אנשי דת שזהו מעשה המנוגד לטבע? האם במעשים אחרים הם מתבוננים בבהמות כדי ללמוד כיצד לנהוג את אורחותיהם? האם כאשר אדם פועל על-פי יצרו, על-פי טבעו האנושי, אנשי דת מקבלים זאת? סתירה זו לא עליי לפתור, אלא על אנשי הדת, שמוכנים לכופף כל טיעון הגיוני בפני הדוֹגמה, ובלבד שישמרו את אמונתם.

אך ישנם אנשים שאינם דתיים, הטוענים שכיוון שמבחינת הטבע ניתן להתרבות רק בזיווג הטרוסקסואלי, סימן הוא שיחסי-מין הומוסקסואליים נוגדים את הטבע, ולכן יש להמנע מהם. טענה זו מניחה הנחות לגבי המין ולגבי טבע האדם שאינן מקובלות עליי. אינני יודע אם לחיים אנושיים יש מטרה. אם יש, ספק אם הִתרבות (לשם הִתרבות בלבד) היא המטרה המרכזית של האנושות. יתר על כן, המטרה העיקרית שבעטייה מקיימים יחסי-מין היא הנאת הגוף. ודאי שבעת הזו, אך דומני שהדבר נכון לאורך כל ההיסטוריה.

טבע האדם, אם כן, כאשר מתבוננים עליו בראייה מפוכחת וללא הנחות מוקדמות, מכוון לקיום יחסי מין לצורך הנאה, סיפוק ופורקן, ללא כוונת התרבות. כיוון שכך, יחסי-מין הומוסקסואליים אינם נוגדים את הטבע.

באשר לשאלה הכללית של יחס האדם אל הטבע: כאשר אנו מתבוננים בדבורה, ורואים אותה מלקטת צוף, אנו אומרים שהיא פועלת על-פי טבעה. כך גם באשר לעכביש הטווה את קוריו. במילים אחרות, הטבע של יצור מסויים נמדד על-פי הכישורים והמאפיינים היחודיים לו בפעולתו. המאפיינים והכישורים היחודיים לאדם, כבעל-חיים הפועל בטבע, הם רבים. יכולת התכנון לטווח ארוך היא התכונה המובהקת שמבדילה אותו משאר בעלי החיים (ובזה אני הולך בעקבות פיטר זינגר). תכונות אחרות כוללות את היכולת השכלית הגבוהה, את המוטוריקה העדינה. אלה הם דברים שבטבע האדם, שיצרו, בין היתר, את הקונדום, את הגלולה ושאר אמצעי מניעה, יעילים יותר ופחות.

לראות בקונדום או בגלולה משהו "לא-טבעי", פירושו רדוקציה של טבע האדם, שרק התכונות שלו המתגלות גם בבעלי-חיים יכולות להסתווג כ"טבעיות". למעשה, טבע האדם הוא זה שדחף אותו לחשוב על תכנון המשפחה, לחקור את תהליך הרבייה, ולהיות מסוגל להמציא אמצעי מניעה, כפי שהוא גם שכלל את יכולת ההתרבות שלו בצורות שונות.

טבע האדם דוחף אותו ליהנות מיחסי מין שאינם לצורך הִתרבות. הדבר נכון גם ביחסים הטרוסקסואליים, ומבחינה סטטיסטית, נכון לאין שיעור ביחסים הטרוסקסואליים מאשר ביחסים הומוסקסואלים. מין אוראלי, אנאלי, סיפוק ידני – כל אלה אינן "פשרות" או "המצאות" של הומוסקסואליים, המקיימים יחסי-מין כביכול שלא כדרך הטבע. אלה הן דרכים מקובלות ליהנות מיחסי מין בקרב בני-זוג הטרוסקסואליים. מדוע, אם כן, לטעון שכאשר בני-זוג הטרוסקסואליים מקיימים יחסי-מין שכאלה אין בזה גנאי, אך עבור הומוסקסואליים זהו מעשה שלא כדרך הטבע?

על-כן, יש להכיר שטבע האדם מניע אותו לקיים יחסי-מין ושאין בזה גנאי. טבע האדם הוביל אותו ליהנות מקיום יחסי-מין שלא לצורך הזדווגות. אנשים שונים נהנים מתנוחות שונות, גישות שונות, התנהגויות שונות בזמן קיום יחסי-מין. כל עוד מדובר בשני אנשים בוגרים האחראים למעשיהם ופועלים מתוך הסכמה הדדית ואהבה, אין בזה גנאי. הדברים הללו כביכול מאוד בנאליים וברורים מאליהם, אך בשיח הציבורי על זכויות הומוסקסואליים הוא נשכח לא פעם. זהו טבע האדם וזה האדם בפעולתו בטבע, והומוסקסואליות כנטייה וכתופעה חברתית היא ביטוי נוסף של הטבע הזה.