שהוא אדם ובן אדם

אמרתי שאין לי דברים מיוחדים להוסיף ביום השואה הזה. אמרתי שאני לא מרגיש את זה בניכר, כשאף אחד לא מציין את היום מסביבי.

ופתאום, באמצע שיעור על עקידת יצחק בפרשנות יהודית ונוצרית קדומה, זה עולה בלי שום הכנה. האם הייתי עושה את הקשר לשואה אלמלא היה יום השואה כשקראתי את הטקסט? אינני יודע. אבל היה משהו מרטיט, משהו מזעזע בקריאת המדרש הזה בהקשרו:

והב"ה יושב ורואה האב מעקיד בכל לב והבן נעקד בכל לבו.

ומלאכי השרת צועקים ובוכים, שנאמר: "הן אראלם צעקו חוצה". ואמרו מלאכי השרת לפני הב"ה: רבון כל העולמים, נקראת רחום וחנון, מי שרחמיו על מעשיו. רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם ונעקד לפניך כבהמה. אדם ובהמה תושיע ה', שנאמר: "צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'".

(פרקי רבי אליעזר, ל)   

אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה. והתקשיתי להמשיך את השיעור כהרגלו. התלבטתי אם לומר משהו על יום השואה, אם לאו. האם הקישור מועיל לשיעור, מסייע להבנת חומר הלימוד? האם אני פשוט אדגיש את הזרות שלי, את הישראליות שלי, בקישור הזה (ואפילו בקרב חבורת לומדים שרובה המכריע יהודים)? מובן שלא אמרתי בסוף.

והשיעור ממשיך כרגיל: בגלל טעות טכנית, נשמט צילום של אחד הדפים שעבדנו איתו, ותלמידה שלחה את החלק החסר. אבל החלק שהיא שלחה היה מבוסס על כתב-יד אחר, וכך הזדמן לנו לעסוק בביקורת נוסח. לרוב, למרות שאנחנו יודעים שיש שינויי נוסח, אנו מתעלמים מהם בשיעור, בגלל קוצר היריעה. נוח לקרוא כתב-יד אחד ולהניח שזהו הטקסט. אם יש בו בעיות או חספוסים, לנסות להבין אותם על בסיס הטקסט. ופתאום, מישהו מקריא בכיתה, ולמישהו אחר כתוב נוסח אחר. זה הנוסח השני שעבדנו איתו:

והקב"ה היה יושב ורואה לאב שעוקד ולבן שהיה  נעקד בכל לב. ושלח ידו ליטול את המאכלת ומלאכי השרת צועקים ובוכים, שנאמר: "הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון". אמרו מלאכי השרת: רבונו של עולם, נקראת רחום וחנון, שרחמיך על כל מעשיך. רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם ונעקד לפניך כבהמה. אדם ובהמה תושיע ה', שנאמר: "צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'".

הנוסח הראשון שהבאתי הוא מתוך פרוייקט השו"ת של בר-אילן, ע"פ מהדורת מ' היגר (ניו יורק: חורב, תש"ד, תש"ו, תש"ח), והנוסח השני על-פי דפוס שיצא בוורשה בשנת תרי"ב (1852). בשני המקרים אני לא יודע על איזה כתבי יד הם מסתמכים.

ומבלי קשר להיסטוריה שלהם – מתוך התבוננות פנימית בהם, האם ניתן לומר מה עדיף? הנוסח של דפוס וורשה יוצר מבע דרמטי חזק יותר, כאשר הוא מדגיש את המלאכים בוכים בדיוק כשאברהם שולח את ידו אל המאכלת. העובדה שהוא טורח לצטט את כל הפסוק מישעיה, גם היא מוסיפה לאפקט הזה, אם כי ברור שגם הנוסח השני מתכוון שהקורא יידע וידמיין את הפסוק במלואו, גם אם לא צוטט כולו. האם השינויים האלה הם הוספה או השמטה? מכוונת או מקרית? שאלות כאלה ואחרות שאלנו על כל משפט, כאשר ביקורת הנוסח מסיעת לנו לבאר את הכתוב, והדיון בהבדלים מאיר את המסר הכללי של המדרש.

הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן: (ישעיה ל"ג 7)

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יהוה (תהלים ל"ו 7)