A גדולה ונהדרת

כמה סוגיות של לשון הצטברו על שולחני. החל בחבר ששאל אותי אם צריך לכתוב "לומר" או "לאמר", וכלה בשאלות של תרגום מצרפתית לאנגלית.

בין היתר, הגיע השבוע פרסום לאתר חדש, שמציע תרגום מאנגלית לשפות המזרח הקדום. היות שהשומרית, בניגוד לאכדית, איננה שפה שמית, נראה לי שמה שמעניין את המפתחים הוא דווקא ההיבט הויזואלי: הרעיון שאפשר לראות איך מילה נראית בשפה אחרת. כלומר, במקום לשאול "איך אומרים ב…" האתר הזה שואל "איך מציירים ב…", אפילו לא "איך כותבים".

זה הזכיר לי את אִיָה, מתבונן באות A שהוא סידר משלושה מקלות:

"הַאִם יוֹדֵעַ אַתָּה, חֲזַרְזִיר קָטָן, מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל A?"

"לֹא, אִיָה, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ."

" פֵּרוּשׁוֹ לִמּוּד, פֵּרוּשׁוֹ הַשְׂכָּלָה, פֵּרוּשׁוֹ כָּל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁאֵין לְךָ וְאֵין לְפּוּ. זֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל A… כָּל מִינֵי יְצוּרִים בָּאִים וְהוֹלְכִים בַּיַּעַר הַזֶּה… אֲבָל מַה הֵם יוֹדְעִים עַל A? שׁוּם דָּבָר. בְּעֵינֵיהֶם אֵין אֵלֶּה אֶלָּא שְׁלֹשָׁה מַקְלוֹת. אֲבָל בְּעֵינֵי הַמְּלֻמָּדִים זוֹהִי A גְּדוֹלָה וְנֶהְדֶּרֶת. וְלֹא סְתָם מַשֶּׁהוּ שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לָבוֹא וְלִנְשֹׁף עָלָיו".

           

משהו בציורים הזרים הבלתי-מפוענחים נושא עמו את התחושה הזו שאיה מדבר עליה. כתב היתדות של השומרית (ואח"כ האכדית) וכתב החרטומים המצריים נושאים עמם מעצם העובדה שאינם אלפבתיים, כביכול, משהו יפה יותר. מי שחשב על ה-A בוודאי נהנה מהפשטות שלה, מכך שהיא קלה יותר לחריטה מהאלפא. אלפי שנים מאוחר יותר, מדענים אמריקאים מוצאים יותר יופי בסימנים המורכבים של היתדות מאשר בשלושת המקלות של ה-A. הם רואים בסימנים הללו משהו ששווה לראות אותו גם אם אי אפשר לקרוא אותו. המגמה הזו של האתר ברורה כי אין לצד התמונות שמלוות את התרגום תעתיק באותיות לטיניות, כך שלמשתמש הממוצע באתר אין דרך לדעת איך הדברים נהגו בשפות אלה.

השיטה שבה האתר מבקש הקלדה של משפט שלם ואז מציג אותו ביתדות, מעיד על תפיסה של שפה נטולת תחביר אינהרנטי. במילים אחרות, אפשר לקחת מילה-מילה מאנגלית, לתרגם אותן לפי הסדר והמשפט באכדית יהיה מקביל למשמעות המשפט באנגלית. מובן שהדבר איננו כך. לכל שפה יש תחביר משלה, סדר משלה למילים, והדברים האלה חייבים להיות חלק מהתרגום.

דוגמה יפה לכך נמצא דווקא בכשל של האתר: כתב היתדות הוא כתב הברתי. במילים אחרות אין אות ל-ב', אלא סימן ל"בַּ", ל"בִּ", סימן ל"Xָבּ" וסימן ל-Xִיבּ", וכן הלאה. להברות דו-עיצוריות נפוצות (למשל "בָּל") התפתחו סימנים משלהם. אם להברה מסויימת יש משמעות כמילה בפני עצמה  (למשל "בָּל") אז זה יהיה הסימן של המילה. אבל אם צריך לכתוב את ההברה במסגרת מילה אחרת (ענבל, או בלטימור), גם אז ישתמשו בסימן הזה. האתר תופס את הסימנים כמקבילים למילים בלבד, ולכן לא מסוגל לתרגם מילים שהוא לא מכיר, למרות שהוא יכול היה, לכל הפחות, להציג את הערך ההברתי שלהם. כתבתי את המשפט "קוראים לי אריה" באתר, אבל את השם שלי הוא השאיר באנגלית, כי הוא לא מזהה את השם. זה מעיד שבכתיבה של התוכנה לא היה נסיון להבנה פנימית של השפה.

בלימודי צרפתית תמיד מזהירים משימוש במילים שמכירים מאנגלית, תוך הגייתם במבטא הצרפתי. מי שיעשה כן עשוי להצליח ברוב המקרים, אבל יש מילים שעברו שינויים סמנטיים שכדאי להיזהר מהם. Deception באנגלית הוא הונאה, אבל בצרפתית Déception פירושו אכזבה. לפעמים לא מדובר בהוראה שונה לגמרי, אלא פשוט בניואנס של טון ועוצמה: צרפתי שמנסה להשתמש באוצר המילים שלו באנגלית לא יצפה את התגובה של השומע האנגלי שלו כשהוא אומר Demand. באנגלית יש למילה משמעות חזקה, "לדרוש". בצרפתית Demander הוא פשוט לבקש. בשיעור צרפתית שמעתי מורה אומר "אל תנסו לדבר אנגלית במבטא מצחיק. זו שפה אחרת עם חוקים פנימיים משלה, עם ניואנסים משלה, עם אוצר מילים משלה. אם ברצונכם ללמוד בצרפתית, אתם צריכים להרגיל את עצמכם לחשוב בצרפתית".

הדברים שנכונים לענייני לשון, נכונים לא פחות במעבר בין תרבויות.