העד שוועדת וינוגרד לא שמעה

נרי הסב את תשומת לבי לעדותו של גיא בכור בוועדת וינוגרד. אחד הדברים שצדו את עיני בקריאת העדות, היו הדברים הבאים:

באחד הנאומים האחרונים שלו וגם בראיון, נדמה לי בראיון הוא אמר את זה נסראללה: אם הייתי יודע שבשביל השניים האלה, היו עושים את כל זה – לא הייתי חוטף אותם. פה אני מאמין לו. אני לא מאמין ל-90 אחוז ממה שהוא אמר, אבל פה אני כן מאמין.

אם אנו מקבלים את ההנחה שפוליטיקאים משקרים תדיר על-מנת להסתיר את כוונותיהם ומטרותיהם האמיתיות (והסתרה זו עצמה נועדה לסייע להם לפעול למען מטרות אלו), זו אכן שאלה גדולה מתי עלינו להאמין להם בכל זאת. אולי יום אחד אני אנסה לנסח את הכללים שלי ולחבר את המדריך השלם. בכל מקרה, כלל אחד שכבר חזרתי עליו פעמים רבות, הוא בחינה מדוקדקת של התאמת המילים למעשים.

לטענת נסראללה, הוא ביצע את החטיפה רק בגלל ששגה בהערכת תגובתה של ישראל. אילו היה מעריך נכון את תגובתה של ישראל – לא היה מבצע את החטיפה. טענה זו אינה מתיישבת בעיניי עם מעשיו של נסראללה. בעקבות החטיפה, ישראל החלה להפציץ את לבנון. בעקבות ההפצצות, נסראללה החל לירות קטיושות לעבר ישראל, תוך שהוא מתמקד בירי לעבר קריית שמונה ואזורי ספר אחרים – מה ש"מותר" בגבולות המשחק המקובל בין חיזבאללה לישראל. ישראל המשיכה עם ההפגזות, ונסראללה איים שהוא יירה דרומה יותר. לאחר שישראל לא הפסיקה עם הפגזותיה, נסראללה הורה לירות טילים לעבר חיפה וטבריה, והמשיך לירות טילים לאזורים אלה כל זמן שהמלחמה נמשכה. למרות שהוא איים שהוא יירה טילים גם לקווים הרבה יותר דרומיים, הוא לא חצה את הקו של חדרה. כאן יש להזהר בפרשנות, כיוון שאין לי דרך לדעת בוודאות האם הוא נמנע משיגור טילים למרכז כצעד טקטי, או כיוון שלא הייתה לו היכולת. מתוך מה שקראתי, אני נוטה לחשוב שמדובר באופציה הראשונה, אך אין לי הוכחות חותכות לכך.

האם המעשים הללו מתיישבים עם הטענה שאילו היה מעריך נכונה את תגובת ישראל לא היה מבצע את החטיפה? לדעתי, התשובה שלילית. הרי בכל יום מימי המלחמה יכול היה להפסיק את האש, ולצאת בהצהרה שהוא מוכן לשאת ולתת עם ישראל על שחרור החטופים. ישראל הייתה ממשיכה להפגיז כמה ימים, אך במהירה הייתה מאבדת את הלגיטימציה הבינלאומית. רק המשך הירי על חיפה סיפק לישראל את "חלון ההזדמנויות הבינלאומי" שכה הרבו לדבר עליו.

הצבעה על הפער בין "הודאה בטעות" לבין מעשים שאינם נראים כטעות, מעלה גם את השאלה מדוע שנסראללה ישקר בעניין זה, במיוחד כשהוא מודה ששגה, ומציג את עצמו כפחות חכם משהוא נהנה להציג את עצמו בדרך-כלל. העובדה שהוא בוחר להציג את השגיאה שלו דווקא ביחס לתגובה הישראלית מצביעה גם על המטרה של הטענה. מעמדו של חיזבאללה נפגע בדעת-הקהל הלבנונית בשל ההרס שהחטיפה המיטה על המדינה. נסראללה מוכן לשלם פגיעה תדמיתית ביכולות האנליטיות שלו, ובלבד שלא יתחזק הרושם שהוא היה מעוניין בהרס הזה. אם בוחנים את התנהגותו לאחר החטיפה, ולא רק את השיקולים שלפניה, ניכר שהטענה הזו היא שקרית. הפער בין המילים למעשים, בצירוף הרווח הפוליטי הברור שעולה מהמילים, מאפשר לנו להבין את שקריות הטענה.

בראיון מאוחר יותר, שנערך בשבוע שעבר, נסראללה סיפר שסוריה העבירה מסרים לישראל לפיהם, אם ישראל תפלוש ללבנון מהצד המזרחי (לאורך הגבול המשותף של לבנון עם סוריה), סוריה תתערב במלחמה. גם בעניין זה אין לי דרך לדעת אם סוריה אכן העבירה מסרים כאלה אם לאו. גם ללא ידיעה כזו, כבר טענתי במקום אחר שלאולמרט לא היה עניין בפלישה קרקעית רחבה. אולמרט אמר והסביר את דברים מפורשות בעדותו בוועדת וינוגרד (ואני בוחר להאמין לו בדיוק בגלל שההסברים שלו עולים בקנה אחד עם מעשיו).

אבל בין אם נסראללה אומר אמת בעניין זה ובין אם לאו, המסר שלו לעם הלבנוני משתלב יפה עם המסר שלו מהראיון הקודם.

לספר לעם הלבנוני שפלישה קרקעית נרחבת של ישראל נמנעה בזכות הסורים, פירושה לצייר את סוריה כמגינת העם הלבנוני. מבלי לומר את הדברים האלה במפורש, שלא ייראו כתעמולה זולה, נסראללה מבקש להשתחרר מהטענה כנגדו שהוא המיט על לבנון אסון בהיותו פיון של סוריה ואיראן בתוך לבנון. אל"ף, אומר נסראללה, לא שיערתי שהמעשים שלי יביאו לתגובה חריפה כל-כך. אם הייתי יודע שהעם הלבנוני יסבול בעקבות המעשים שלי, הייתי נמנע מהם. בי"ת, מי שהציל אותנו זו סוריה.

שיח כזה עשוי להאיר מטרה נסתרת נוספת שהייתה למלחמה: את המטרות של אולמרט ניתחתי בפוסטים קודמים, וטענתי שעיקרן היו להגביר את המעורבות הבינלאומית בלבנון, להפוך על פיה את החלטה 1559 שהייתה תגובה מאוחרת של מועצת הבטחון של האו"ם לנסיגה הישראלית במאי 2000. לא נראה לי שנסראללה היה מעוניין בצעד כזה, אך הוא בחר להמשיך אותה מלחמה, ונראה שהמטרות שלו מתבהרות כעת: החזרת המעורבות הסורית בלבנון, החזרת הלגיטימיות של סוריה להיות גורם משפיע בתוך לבנון. זו מסקנה לא כל-כך מפתיעה, אני מודה, אך לא שמעתי מישהו אומר אותה עד כה.

הפוליטיקה היא שדה מוזר שבו אנשים כורתים בריתות גלויות וסמויות. לא רק שהבריתות לא תמיד גלויות, או אפילו מגיעות לרמה של תיאום פעולה, הן לפעמים עשויות להיות תוצאה של אינטרסים מנוגדים. גם אולמרט וגם נסראללה לא רצו להמשיך את השקט בגבול. גם אולמרט וגם נסראללה לא רצו פלישה ישראלית קרקעית. במובן הזה, הם רקדו טנגו דמים משותף. אבל למרות שלכל אחד מהם היה יעד ברור של חימום הגבול, וכל אחד מהם היה מעוניין בלחימה שתארך יותר מימים ספורים, כל אחד נכנס לעימות עם מטרות שונות, וקיווה להשיג את מטרותיו.