שואה – בין פרטיקולריות לאוניברסליות

הפוסט הזה הוא בבחינת פריעת חוב לשאלה שלבנה שאלה אותי, ממש לפני שנסעתי (ראו כאן, בדיון למטה).

אז האם השואה היתה יכולה להתרחש במקום אחר, או שמא יש משהו ייחודי בגרמנים שחולל אותה?

נראה לי שהתשובה חייבת להיות שהיא יכלה להתרחש בכל מקום, שהיא תוכל בעתיד להתרחש בכל מקום, ושגם בהווה מתרחשים דברים שהנסיבות בלבד מונעים מהם להפוך ל"שואה". לפני שאני אסביר את העמדה שלי בעניין זה, אני רוצה לומר מה הסכנות שבדיעה הנגדית.

ראשית, זיכוי של הגרמנים. אם השואה יכלה להתרחש רק בגרמניה, מה היא אשמת הגרמנים? האם נלין על חיה שטורפת מתוך אינסטינקט? האם בכוח-טבע כלשהו יש עוול מוסרי? אם השואה התחוללה בשל משהו הטבוע באופי הגרמני, הרי שמחולליה אינם פגומים מוסרית יותר מסופת הוריקאן.

אבל דיון באשמת הגרמנים ברמה כזו הופך לגזענות. כיוון שברור שלא כל הגרמנים רעים, ושאי אפשר לאפיין אדם על-פי זהותו הלאומית. מעבר לגזענות הטמונה בכך, יש בזה גם משום זיכוי השותפים הגלויים והנסתרים של הנאצים – וזו הסכנה השנייה שבדיעה הנגדית. מחנות ההשמדה היו בפולין. יהודים הושמדו בהונגריה, הולנד, צרפת, יוון, איטליה ועוד ארצות רבות. בעלות הברית ידעו תוך כדי המלחמה על מחנות ההשמדה, והעדיפו שלא לפוצץ את פסי-הרכבת. בשוויץ ובישראל בנקים העדיפו ליהנות מהקרן מאשר להשיב ליורשים החוקיים את רכושם. מדוע רק בגרמניה דבק הכתם?

הסכנה הגדולה ביותר הטמונה בדיעה הנגדית (לפיה רק בגרמניה יכלה להתחולל השואה), מעבר לזיכויים של הגרמנים ושל שותפיהם הגלויים והסמויים, היא בזיכויה של האנושות. גם לאחר השואה, עדיין ישנם אנשים שמסרבים להכיר ברע. שם זו הייתה פלנטה אחרת, תופעת טבע, גרמנים, נאצים, חיה רעה. אבל בינינו, ביום-יום? בין האנשים שאנחנו רואים ברחוב, עמיתים לעבודה, חברים ומשפחה? לא ייתכן שטמון בהם גרעין רוע שכזה המאיים להתפרץ. רוע כזה קיים רק באגדות אצל המכשפות או אצל הנאצים.

ואילו, אני אומר להיפך. הרוע של הנאצים מצוי בכל עוול ובכל פשע מוסרי שאנו מוצאים יום-יום בעתונים. הוא איננו רוע מסוג אחר. ייחודה של השואה הוא בכך שכל הסדיסטים, הרוצחים, אלו שנהנים מדם, מפגיעה בחלשים קובצו יחד, בעמדות כוח והשפעה. לא בעצם גילויו של הרוע. כל מקרה כאשר הוא נבחן לגופו, כל מקרה פרטי, הוא נתפס. אבל התיעוש של הרוע, פס הייצור של המוות, הוא ייחודה של השואה. 

אני לא חושב שיש לקח מיוחד שניתן ללמוד מן השואה. להגיד שיש לקח מיוחד מן השואה, זה כמעט כמו להגיד שהיה בה צורך. שהיינו זקוקים לה כדי ללמוד משהו, כדי להתפתח.

אבל האמת היא שכל לקח שניתן להפיק מהשואה ניתן היה להפיק כבר קודם. הצורך בהקמת מדינה יהודית הוכר עוד קודם השואה, וצעדים משמעותיים להקמתה נעשו לפניה. על הרוע שהאדם מסוגל לו נאספו מקרים רבים עוד קודם השואה, והיו נאספים עוד מקרים רבים גם לאחריה, באופן פרטני. שכל בני האדם שווים, שהאדם ראוי לשלטון חופשי, דמוקרטי, פתוח – כל זה היה ידוע עוד קודם השואה.

השואה לא לימדה אותנו דבר שלא ניתן היה לדעת קודם. היא רק מהווה דוגמה מוגזמת, לעתים גרוטסקית, לכל הדברים הללו.

ויש לחזור, לדבר ולעשות, בעד שוויון בין בני-האדם, חופש הפרט וקדושת החיים – בדיוק בגלל שהשואה יכולה לקרות בכל מקום. לא צריך לחכות עד שממש ברור שזה כמו השואה כדי להתנגד, אפשר לעצור כמה צעדים קודם.