יום השואה – אחרון בנושא

בעקבות כל הדיבורים על הקצבאות לניצולים, על כך שלא ייתכן שמי שעבר אימה כזאת יסיים את חייו בעליבות שכזו (וכולי), התעוררו בי שתי תהיות:

1. על כל האנשים שיש בידיהם הכוח לשנות, והם לא עושים זאת. איך הם מוצאים את העוז להפריח מילים, כשהם יודעים שהמעשים שלהם יכלו להיות משמעותיים יותר מכל מילה. אולמרט, שכראש ממשלה יכול לשנות מדיניות; אלי ויזל, שמנהל קרן שיכלה לתרום בצורה משמעותית יותר לרווחת ניצולים; טומי לפיד, שכנציג הניצולים נאם ביד ושם תוך תמיכה בראש הממשלה, ידידו הטוב; ועוד ועוד. מילים, מילים, מילים. מילים המכסות על פשע.

2. למה רק "מי שעבר אימה כזו" לא ייתכן שיסיים את חייו בעליבות? מה לגבי סתם זקנים? מה לגבי פנסיונרים של ביקור חולים שלא עברו את השואה אלא סתם עבדו במסירות כל חייהם, רק בשביל לגלות יום אחד שגזלו להם את הפנסיה? מה לגבי זקנים שכילדים גדלו במעברות? בגלל שזה לא נורא כמו השואה, אז להם כן מותר לגמור את החיים בעליבות?