כדי להבין את השלט המצולם בכתבה של עמוס הראל, "קומבינה ישראלית טיפוסית", צריך להכיר גם את השלט המקביל לו, בו נתקלתי קודם בספרם של שאול אריאלי ומיכאל ספרד, "חומה ומחדל", ואח"כ גם ב"הארץ".
השלט הראשון (אפשר להציץ בו כאן), קובע כך:
"ברוכים הבאים למעבר א-זעים / אדומים.
המעבר מיועד לתנועת ישראלים בלבד.
חל איסור על מעבר ו/או הסעת אדם שאינו ישראלי דרך מעבר זה !!
"ישראלי" – תושב ישראל, מי שמקום מגוריו באזור והוא אזרח ישראלי או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות התש"י – 1950 כפי תוקפו בישראל, וכן מי שאינו תושב האזור ובידו אשרת כניסה בתוקף לישראל".
ניסוח נפתל, אבל המסר עובר: פלסטינים יכולים לטעון שמקום מגוריהם באזור, ולכן ההדגשה על הקשר ההכרחי בין מקום המגורים ואזרחות. מה שמוזר בחוק הזה, הוא איזכור חוק השבות. זהו איזכור המעניק יתרון, נראה לעין, על יהודים על-פני לא יהודים. כי אזרח ישראלי יכול להיות גם ערבי, ואילו "זכאי לעלות על-פי חוק השבות" מעניק רשות מעבר לכל יהודי בעולם. כמעט ונבהלתי שמדובר באפרטהייד, מדיניות לפיה שני תיירים, אחד יהודי ואחד גוי יצטרכו להתפצל במעבר זה, אלא שסיום המשפט הופך את כל השלט לתמוה: "וכן מי שאינו תושב האזור ובידו אשרת כניסה בתוקף לישראל". הסיום הזה הופך את השלט לאמירה שאיננה תקפה רק למעבר א-זעים / אדומים. גם בתל-אביב, בזכרון יעקב או בירוחם רשאים לשהות רק מי שהם אזרחי ישראל או מי שיש בידם אשרת כניסה בתוקף לישראל. ובארצות הברית רשאים לשהות רק אזרחים, תושבים, או מי שיש בידם אשרת כניסה בתוקף. וכן הלאה.
כך שהשלט, אחרי שסיים את מסכת ניסוחו, בעצם לא אומר שום דבר, וזה הופך אותו לחשוד יותר. כי אם אחרי הניסוח הנפתל שלו נראה שהמשמעות שלו איננה שונה מהמצב בתל-אביב, אז נשאלת השאלה בשביל מה צריך אותו. ואני מתפתה לומר שהחשיבות העיקרית שלו היא בעצם קיומו, בכך שישראלים מתרגלים שבנוף שלהם יש שלטים שמכוונים תנועת אנשים תלויה בזהותם הלאומית. אתם אולי מפחדים מהמילה, ואולי כבר התרגלתם אליה, אבל אתם יודעים על איזה שלטים מדובר. אבל כנראה שזו לא מטרת השלט, והוורבאליות המוגזמת שלו מעידה בעיקר על המילה שחששו לכתוב, אך שכל ישראלי שהתפרנס מהסעת פלסטינים הבין שלזה השלט מכוון.
ועכשיו לשלט השני (אפשר להציץ כאן, תמונה 16, או בכתבה של הראל, קישור לעיל):
"ישראלי, שים לב, אם הגעת עד לכאן
טעית!"
אם השלט הקודם סבל מוורבאליות יתר, כאן יש לנו לכאורה עניין עם שלט תמציתי יותר, כמעט טמיר, אולי נסיון משועשע לזכות בתחרות הסיפור הקצר. אך זהו רק רושם ראשוני, שכן למעשה גם השלט הזה הוא פרוזאי יותר מדי ממה שתמרור אמור להיות. תארו לכם שבמקום התמרור הידוע הזה
, היה מופיע שלט צהוב בערך מאה מטר אחרי קו העצירה הלבן, עם שלט המודיע: "אחי, אם הגעת עד לכאן בלי לעצור ולהסתכל ימינה ושמאלה, ייתכן וגרמת לתאונה"
או אפשר, למשל, בכניסה הנגדית לרחוב חד סיטרי, במקום התמרור המפורסם המודיע שאין כניסה מצד זה,
שיופיע שלט צהוב, שיוצב בכיוון ההפוך דווקא, וייכתב בו: "גבר, אם אתה יכול לקרוא את זה, אתה מה-זה לא בנתיב. כנס לאיפוס!"
במילים אחרות, עוד לפני שנדבר על הפן האתני של התמרור החדש, יש בו החטאה לאמנות השילוט. השילוט לא אמור להיות ידידותי בגוף שני, כמו שפונים לחבר, ולא אמור לדווח על טעויות בדיעבד. כיצד הנהג האומלל שהגיע לשלט הזה בכביש 433 יידע לתקן את הטעות שלו? איפה הוא טעה? למה? האם הוא יכול לחזור, האם הוא מוכרח לחזור, או שמא עליו להמשיך ולמצוא נקודת יציאה בהמשך?
מישהו בצה"ל, כנראה הפך רגיש מדי לשלטי ה"אין כניסה לישראלים לשטחי הרשות". אולי מישהו עם אג'נדה ימנית, אולי מישהו שסתם נמאס לו לשמוע שצה"ל אחראי על הפיכת אזורים מסויימים ליודן-ריין. אז במקום לשים שלט "אין כניסה" במקום שבו אסור להיכנס, ניסחו שלט שישימו אחרי שהטעות כבר נעשתה.
אגב, בשלטים שאני ראיתי בשירות המילואים האחרון שלי, תמרור 38 עדיין צוייר בתוך השלט הצהוב שהצהיר שאין כניסה לישראלים לשטחי A. תמונות שאני מוצא עכשיו בגוגל מעידות שאפילו האיקונה הזו, בינלאומית וללא צורך בידיעת עברית, הושמטה.
עכשיו כשהבהרתי למה השלט הוא התמרור הכי מטופש והכי נחות מכל אחיו התמרורים, נחזור לעניין האתני. האם גם בשלט הזה "ישראלי" – לרבות כל מי שיש בידו אשרת כניסה בתוקף לישראל? השלט לא אומר זאת. אולי הבעייתיות של איזכור חוק השבות בשלטים גרמה לצה"ל לחמוק מהסוגיה המורכבת של "מיהו ישראלי" בשלטיהם. אולי החליטו שלא איכפת להם שיהודים יסעו לשם, ורק ישראלים שהם אזרחים ישראלים מנועים.
אבל ככל שהנסיונות המקבילים להפרדה ולסיפוח נמשכים, אוחזי שני קצוות החבל מתקשים בניסוח יצירתי של השלטים, ומתקשים להציב שלטים שאומרים בשפה ברורה: "ליהודים בלבד" / "לערבים בלבד". מי שרוצה הפרדה ברורה, צריך לאזור אומץ גם לומר זאת בקול ברור: "אני חושב שחופש התנועה בישראל צריך להיות תלוי השתייכות אתנית, ואפילו שמתי שלט."
והוא נראה בערך ככה:
—
סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | קשר | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה
—
תגים: אפרטהייד, גזענות, הפרדה, חופש התנועה, כיבוש, לשון, ניידות, פוליטיקה, צבא, שפה, תחבורה

יולי 5, 2010 בשעה 5:46 am |
אם אני זוכר נכון, עד לפני כמה חודשים הבעת הסתייגות משימוש במונח "אפרטהייד", ולכן (אולי) הסתייגות מהשוואה לדרא"פ. מה נשתנה?
יולי 5, 2010 בשעה 7:02 am |
התלבטתי מאוד לגבי התמונה של השלט בסוף. אפילו שמתי תמונה לא נכונה ברגע הראשון, כטעות פרוידיאנית.
אני לא חושב שהתנגדתי להשוואות. אם אני חושב שמותר לערוך השוואה בין הכיבוש לשואה, ודאי שאני לא אתנגד למשטר האפרהייד בדרא"פ. ההתנגדות שלי הייתה לזהות בין הדברים: "ישראל היא מדינת אפרטהייד", ובעיקר לפליפ-פלופ האטימולוגי שבו אנשים אומרים, "אם אנחנו לא רוצים להפוך למדינת אפרטהייד, אנחנו צריכים להיפרד מהפלסטינים".
אני חושב שיש הבדלים מהותיים בין ישראל של היום ודרא"פ של אז, שעשויים להפוך את ההשוואה לבלתי-יעילה (רטורית ואנליטית). עם זאת, אני חושב שיש מדרון חלקלק, שבו צה"ל והמנהל האזרחי מרשים לעצמם דברים שבעבר היו מזעזעים את אמות הספים, וכשהם יהפכו ללגיטימיים לחלוטין בצד ההוא, הם גם עשויים לזלוג לצד הזה. לכן, אני מצביע על התשתית האידיאולוגית של השלטים.
יש פה שינוי בטון שלי, שאולי בסה"כ מעיד שאני מעוצבן מרוב תמרורים מטופשים, אבל אני עדיין לא בטוח אם אני חושב אחרת מכשחיברתי סדרת פוסטים שדנה בהשוואות למדינת דרום-אפריקה (הערה למחפשים: הם נמחקו בינתיים).
יולי 5, 2010 בשעה 4:26 pm |
במקום הטקסט הארוך בתמרור הראשון אפשר לשים תמרור עם ציור של ידיים מכסות ישבן. כי הרי זו הכוונה.
יולי 5, 2010 בשעה 11:47 pm |
ישבן אפשר לכסות עם שריון, למשל, או עם חיתול מטונף. במקרה הזה נראה שהכסת"ח פחות מטריד מהאופן שבו הוא נעשה.
יולי 5, 2010 בשעה 10:09 pm |
מכל הטקסט הנפלא שכתבת, מזדקר באופן מתמיה, שלא לומר מזויע, דווקא המשפט: "שרות המילואים האחרון שלי". האמנם? אתה עדיין מתחזק את האפרטהייד שאתה כה נחרד ממנו?
יולי 5, 2010 בשעה 11:25 pm |
תודה. בשל השהות בחו"ל הדילמה נחסכת ממני. באיזושהי רשימה אני מניח שאני מופיע כחייל במילואים, אך לא נקראתי כבר זמן רב. עם זאת, וצר לי שזה מזויע בעיניך, אני לא בטוח שהייתי נוקט בסרבנות אם זה היה ריאלי, בשל הגישה שלי לחוק. הדברים מקופלים בפוסט על קישלובסקי:
http://amihay.wordpress.com/2010/03/16/dekacivdis/
ובפוסט ההמשך:
http://amihay.wordpress.com/2010/04/18/poslaw/
(אני מבין שאתה לא תסכים לדברים, אך רציתי לספק הפנייה להבהרת העמדה שלי).
יולי 6, 2010 בשעה 10:06 pm |
מומלץ בצירוף http://room404.net/?p=12399 .
מאי 30, 2011 בשעה 10:32 am |
[...] בלתי-מוצדקת ושלא לצורך, הגורמת לפקידות הישראלית לנסח טקסטים לא ברורים שמעידים על מודעות ואי-נוחות מהמציאות הקיימת, אבל גם [...]