[לחצו כאן לגירסה אנגלית של רשימה זו]
נפגשתי השבוע עם דן ג'ודלסון מארגון יהודים למען צדק עבור הפלסטינים. הכנתי מראש רשימה בלתי-כתובה של נושאים לדיון, ביחס לפעילות פוליטית סביב ישראל / המזה"ת באנגליה. את שתי השאלות הגדולות שהיו לי אפשר למקד סביב שם הארגון: א', למה (רק) יהודים? וב'- למה (רק) עבור פלסטינים? מה שהדהים אותי בפגישה עם דן היה ששתי השאלות הללו זכו להתייחסות לפני שהספקתי לשאול אותן. הנושאים האלה פשוט עלו בהערות הראשוניות שדן אמר על הארגון. עבורי, זה היה אולי הסימן החשוב ביותר לארגון פוליטי ראוי.
אני אסביר: הסכנה הגדולה ביותר לארגון פוליטי היא להפוך לפוליטי במובן הצר של המילה, כשהוא עסוק כולו בדימוי שלו בתקשורת, בהשרדות שלו או בהרחבה שלו. כשארגון פוליטי הופך לקבוצה פוליטית במובן הצר הזה, מן הסתם שהוא מאבד את עילת קיומו, אך חשוב מכך הוא מתאבן ומתרכז סביב התפיסות הישנות שלו, חושש שכל שינוי עשוי להרחיק אנשים, או להיראות כהודאה בכשלון (בהערת אגב אומר ששלום עכשיו נראית לי כדוגמה טובה לכך בספירה הישראלית).
התרופה המקדימה הטובה ביותר להתאבנות שכזו היא התבוננות פנימית וביקורת עצמית תמידית, שאיננה חוששת שהטלת ספק בעמדות הארגון עצמו מחלישה אותו, אלא מכירה בכך שהטלת-ספק זו והודאה בפגמים של אותן עמדות הן אלו שמעניקות לארגון את כוח האמת שלו. לאחר שהדגשתי שאני מאמין ש-JFJFP הוא ארגון פוליטי חיוני ובעל-עומק, אני חוזר לשתי השאלות שהציקו לי עוד קודם הפגישה עם דן, אלו ששמחתי לגלות שהפעילים ב-JFJFP עוד יותר מוטרדים ממני לגביהן.
למה (רק) יהודים? לא פעם חיפשתי בפרינסטון במה לפעילות פוליטית (או למצער במת מפגש לשיחה) בנוגע לישראל. לצערי, נאלצתי להכיר שיש לי שתי אופציות: ארגון יהודי פרו-ישראלי, או ארגון פרו-פלסטיני. אינני מזהה עצמי כפרו-ישראלי או כפרו-פלסטיני, אם הגדרות אלו מחייבות אותי לתמוך בעוולות של מי מהצדדים. אני ישראלי, וככזה יש לי נטייה חזקה יותר, בלתי-נשלטת, לכיוון ישראל מאשר פלסטין, אך אינני פרו-ישראל. אני פרו-שלום, ופרו-שוויון. ככזה, אני אהיה ביקורתי כלפי ישראלים ופלסטינים גם יחד, כאשר פעולותיהם אינן תואמות את החזון שלי לשלום, שוויון ודו-קיום.
מדוע, אם-כן, שאלתי את דן, יש צורך בארגון שלום יהודי? למה לא פשוט ארגון שלום שפתוח לכל, ואיננו מבוסס על זהות לאומית או דתית? בהקשר זה חשוב לזכור ש-JFJFP הוא ארגון יהודי שבעצמו תוהה תמידית לגבי הגבלת הזהות הזו, כאמור. שיתוף-הפעולה הרציף שלהם עם ארגונים אחרים מעיד שהגדרה עצמית זו שלהם כארגון יהודי בהחלט אין פירושה שרק יהודים רשאים לעסוק בפוליטיקה מזרח-תיכונית, או כל תפיסה אחרת של היבדלות יהודית. במקום זאת, זוהי הגדרה שמהווה תגובה לקונצנזוס של קהילות יהודית, כולל באנגליה, שנוטה להיות פרו-ישראלי. במילים אחרות, פעולותיהם של ארגונים יהודיים המציגים את היהודים כתומכים בישראל ללא תנאי או סייג, הן אלו שיוצרות את הרקע להצדקת קול אחר שיזהה עצמו כיהודי דווקא. קול אחר שלא יחליף או ישתלט על הקולות היהודים האחרים, אך תורם למגוון הדיעות, ומחליש מעט את התפיסה שרואה את כל היהודים כבעלי אותה דעה ואותן נאמנויות.
למה (רק) עבור הפלסטינים? את השאלה הזו ניתן לחלק לכמה שאלות שונות, בעיקר לשאלה הלאומית ("למה אתם דואגים יותר לפלסטינים מאשר ליהודים?") והשאלה הקוסמופוליטית המיתממת ("למה אתם מודאגים יותר מן הכיבוש הישראלי מאשר הדיכוי הסיני / דארפור / התחממות גלובלית / מחירי הלבשה תחתונה?").
אישית, אינני רואה באף אחת מן השאלות הללו שאלות ראויות, כיוון שהן מניחות שפעיל פוליטי פועל בתוך ריק. אדם שבוחר להשקיע את זמנו ומרצו למען הפלסטינים איננו טוען שזוהי מטרה ראויה יותר מהתחממות גלובלית. להיפך, מתוך מודעות שישנה פעילות נרחבת בקשר להתחממות גלובלית, הוא מחפש פעילות שקרובה יותר ללבו. במילים אחרות, לאיש אין משאבים אינסופיים כדי לפעול למען כל המטרות הצודקות בעולם. לכן, השאלה "הקוסמופוליטית" היא בסופו של דבר קריאה לאי-עשייה.
באשר לגירסה הציונית/לאומית של השאלה הזו, לדן הייתה התייחסות מעניינת אליה. ראשית, מן השאלה משתמש שלפלסטינים יש מעמד שווה לזה של יהודים/ישראלים, ולכן זכאים לצדק שווה. מובן שישראלים ופלסטינים זכאים לצדק וזכויות במידה שווה, אך שם הארגון של JFJFP מכיר בכך שנכון לעכשיו לפלסטינים אין צדק. זוהי הכרה שליהודים רבים יש קושי להודות בה, ומכאן האנטגוניזם לכותרת.
דן ואני הסכמנו שמדינת הלאום כנראה איננה צורת ההתאגדות הטובה ביותר, או דרך בטוחה לקדם צדק בעולם, אך כל עוד קיימות מדינות-לאום, לעם היהודים יש זכות למדינה שכזו, ממש כשם המדינה הפלסטינית. אגב, באמרו כך, דן הודה שהוא איננו מייצג בזה את כל חברי JFJFP, שדיעותיהם נפרסות על פני קשת רחבה שבקצה האחד שלה ציונות ובקצה השני אנטי-ציונות.
ובכן, חזרה לשאלה למה (רק) עבור פלסטינים? קודם כל, "צדק" הוא המילה החשובה בכותרת. זה איננו ארגון "יהודים למען פלסטין" (הדגשה שהיה חשוב לי לשמוע אותה, כפי שקוראים שמכירים את ההתנגדות שלי לבלבול שאנשי שמאל נוטים לעשות בין המאבק ההומניטארי למען הפלסטינים לבין המאבק הלאומי שלהם); באותה מידה הוא גם איננו "יהודים למען פלסטינים". זהו ארגון ששם למטרה במיוחד לפעול נגד אי-הצדק שפלסטינים סובלים מידיהם של ישראלים. אין בזה אפילו טענה כאילו זהו אי-הצדק היחיד הקיים בישראל. עם זאת, זהו אי-הצדק היחיד שחורג מתחום המאבקים החברתיים הפנימיים, עם השלכות למשפט הבינלאומי ולזירה הבינלאומית – מה שמזכיר לי עוד שאלה שנגענו בה.
לכותרת כזו יש מחיר, כמובן, בעיקר עבור אלה ששומעים "עבור פלסטינים" ומפרשים זאת במובן "נגד ישראל". זוהי הבנה שאיננה שגויה לחלוטין, למען האמת, כיווון שישראלים ופלסטינים אכן מצויים במאבק לאומי על אותו חבל-ארץ. JFJFP, מצידו, איננו מכחיש את קיום המאבק הזה, אלא מכיר בעליונות הנוכחית של ישראל, ובכך שצדק חייב להיות מנת-חלקם של שני הצדדים כדי שהסכסוך יסתיים.
המתקפה בעזה בינואר ("עופרת יצוקה") הביאה לקפיצה הגדולה ביותר בתולדות הארגון, של כעשרה אחוזים. זהו פרט מידע מן הסוג שמנהיגים ישראלים צריכים להביא בחשבון כאשר הם מקבלים את החלטותיהם. יש לקוות שיותר ישראלים יתחילו להבין שפרו-ישראל אין פירושו בהכרח "אנטי-פלסטיני", וגם לא "פרו-ישראלי, לא משנה מה".
מי אתם שתגידו? זו שאלה שהייתי בטוח שנגיע אליה, למרות שגם זו שאלה שאינני מחשיב ראויה. "אתה לא חי בישראל, לכן אין לך זכות לומר לישראל מה לעשות." הטענה הזו איננה קבילה משתי סיבות: ראשית, אנשים רבים שמחזיקים בדיעה כזו, מזכירים אותה רק בשמעם ביקורת על ממשלת ישראל. עוד לא זכיתי לשמוע מישהו אומר: "אתה לא חי בישראל, לכן אין לך שום זכות לגייס תרומות לתמוך בצה"ל / קק"ל / מד"א וכו'". חשוב מכך, אינני מכיר בשום מגבלות על חופש המחשבה. אם נרצה ואם לא, לאנשים יש דיעות על ישראל בין אם חיים בה בין אם לאו, באותו אופן שלישראלים יש דיעות מבוססות על בראכ אובמה, גורדון בראון, ניקולא סרקוזי וכן הלאה. ארגון פוליטי שמתייחס לעוולות של ישראל בזירה הבינלאומית איננו פחות לגיטימי מארגון ישראלי שתומך בטיבט, ואפילו יותר לגיטימי, אם מביאים בחשבון את התמיכה המשמעותית של יהדות הגולה לקיומה של מדינת ישראל, הלכה למעשה.
לנקודות האלה שלי (נראה לי שחלקנו אותה עמדה בנדון), דן הוסיף שיהודים פרו-ישראלים נחפזים לבקר את JFJFP על עמדה בנושא שהם לא בקיאים בו (כביכול משום שאינם חיים בישראל), אך לעולם לא היינו שומעים ביקורת דומה על ארגון יהודי שמגייס תמיכה לנושא מרוחק אחר, למשל תמיכה בהפגנות באיראן, או מיאנאמאר. רק עמדה ביקורתית כלפי ישראל גוררת את המתקפה הזו: "אינכם חיים שם, כך שאין לכם שום מושג".
השיחה שלנו נעה בין הפוליטי לאישי, והקיפה הרבה יותר משאוכל לדחוס בדיווח הקצר הזה. חשתי הערכה כנה לעומק ולמחשבה המושקעת בקווים של הארגון, כפי שציינתי בראשית דבריי, והתרשמתי מאוד מהקשרים הנרחבים והמגוונים ש-JFJFP מקיים עם ארגוני פעילים אחרים בישראל ובעולם. אני מוסיף את האתר שלהם לרשימת המועדפים שלי, כמקור מידע מצויין בנוסע לסכסוך, ומזמין קוראים לעשות זאת גם כן.
אגב, קיוויתי לדווח על מפגש כזה גם עם ארגון יהודי-אמריקאי. ניסיתי אצל JATO ואצל J-Street, אבל כנראה שהם חשובים מכדי להיפגש עם עבדכם הנאמן.
—
סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה
—
תגים: יהדות התפוצות, כיבוש, פוליטיקה
יולי 11, 2009 בשעה 7:52 pm |
אני לא מכיר את הארגון הזה ספציפית, אבל נתקלתי ביהודים אקדמאים בריטים שפועלים נגד הכיבוש. אני תמיד יוצא ממפגשים כאלה אמביוולנטי מאד.
באשר ל"זכות העמידה" של ארגונים כאלה (על משקל זכות העמידה בבגץ) לבקר את ישראל יהודים ולא יהודים, לדעתי המעורבות העמוקה של בריטניה והאיחוד האירופי במזרח התיכון זו סיבה טובה מספיק כדי להרשות לכל בריטית להביע את דעתה בעניין. דהיינו: הממשלה שלה מעורבת, כספי המיסים שלה מעורבים בעניין, החברות שמהן הוא קונה מצרכים בסופר מעורבות. לכן גם היא מעורבת בעל כורחה ומותר ורצוי שתהיה לה דעה.
הבעיה היא שהמעורבות שלהם פעמים רבות לא נובעת מהסיבות האלה, אלא משום שהם יהודים. וכשאתה שומע כמה הם לוקחים את קשה רגשית מה שהולך בארץ, אני מתחיל לחשוב שעניין הזהות משחק פה תפקיד מרכזי.
מה שמטריד אותי בכך זה שהמעורבות שלהם בנויה על הכרה בכך שישראל היא מדינת העם היהודי (לא "מדינה יהודית" אלא מדינה של כל העם היהודי בארץ ובתפוצות). שזו בעיני נקודת התחלה לא דמוקרטית כי היא נותנת ליהודי בריטניה זכויות שלערביי ישראל אין. וברגע שהם מקבלים את זה, בכלל לא משנה לי אם הם תורמים לקק"ל או לשלום עכשיו – המעורבות שלהם שלילית ואני לא מעוניין בה.
יולי 12, 2009 בשעה 4:32 pm |
יאיר, תודה. זו נקודה ממש מעניינת, ואני חושב שיהיה מעניין לשמוע גם תגובה על ההערה הזו. מצד אחד, אני רוצה להסכים עם הטענה הזו שמראה כיצד גם ארגון השמאל הקיצוני ביותר יטמיע בעצם את הכיבוש/הקולוניאליזם/העליונות היהודית, באשר הוא מניח שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא עניין לכל היהודים.
מצד שני, אני חושב שדווקא מתוך התפיסה שלך של ריבוי שכבות זהות (ואני מסכים איתך שבהחלט קיים שיח שבו פעילות שמאל פוליטית מהווה מרכיב ראשי בזהות היהודית), אין בהכרח פסול בעניין. הרי גם לאירופי משלם המיסים שהזכרת יש זכות מוחלשת בדיון הזה לעומת תושב הארץ (ישראלי או פלסטיני). לא זכות מוחלשת לדיון עצמו, אך בסופו של דבר, אין זה ראוי שהוא יקבע מה יהיה פה, וכל המיסים בעולם שהוא ישלם לא יוכלו לקנות לו מעמד שווה כמי שחי את הסכסוך בהוויה יומיומית.
היחס בין ישראל ליהודי התפוצות, היא כמקלט שלהם והם כגב שלה, הוא נושא שכבר דנו בו בעבר, ונראה לי שראוי להרחיב עליו. בתחושה הראשונית שלי: גם הם שותפים לדיון הזה, בצורה הכי רחבה שלו (לא פחות מפליט פלסטיני שחי בארה"ב, למשל, ללא כל כוונה לשוב לפלסטין, גם אם תהיה זכות שיבה). לגבי מה שיקרה בשטח, ודאי שלתושבים שמורה זכות הכרעה שגורמי חוץ אינם יכולים להפקיע אותה.