[פעם אחרונה שאני מוסיף כאן את הפרסומת ללימוד המשותף. עוד מעט יבואו פרטים נוספים]
בתור אדם שרואה עצמו תלמיד משותף של הלל (אבות ב, ה) וקהלת (קהלת יב, יב), עשיתי לעצמי כלל להשתדל שלא להתייחס לאירועים שמצאתי אליהם כבר התייחסות ממצה אצל אחרים. וכך, עמדתי לכתוב היום ביקורת על התגובה בצה"ל (והסיקור התקשורתי) לעונש שנגזר על תא"ל משה תמיר, כשנתקלתי ברשימתה של נעמה כרמי בעניין.
אין הרבה מה להוסיף לרשימה הזו, אך כהדגמה של הבעייתיות של תגובת צה"ל, אני רוצה להביא את התמלול המלא של דברי אלון בן-דוד אתמול (חמישי, 11 ביוני 2009) בתוכנית לונדון את קירשנבאום. אני לא אחדש דבר אם אדבר על הזדהותו של בן-דוד עם מושא סיקורו, ועל כך שהוא שופר ולא עיתונאי. בעת קריאת הדברים, נסו לשער מה היה קורה לו כתב מדיני היה מגן בדיווחו על פוליטיקאי זה או אחר, או מאיים שישראל תספוג מכה קשה מהיעדרותו בפוליטיקה:
תראה, חיפשתי וחיפשתי היום ולא מצאתי אדם אחד, למעט בתוך הפרקליטות הצבאית, שיסכים שהעונש פה הוא מידתי. גזר-הדין הוא מאוד מאוד קשה. ישבתי באולם, והיה נדמה לי שמדברים פה על איזשהו פושע חמור. עכשיו, אף… אני לא חושב שהצבא מקל ראש בעבירה שביצע תת-אלוף תמיר. אבל בין זה לבין השפה, וגם הנוסח שבוחר בית-הדין להשתמש בו, אני אתן לכם דוגמאות: "ההתנהגות שלו חותרת תחת אחד מערכי היסוד שעליהם נשען הצבא… קוד האמת הוא ערך שלם שלא ניתן לחצות אותו…. נקווה שלדברינו יהיה הד הולם וקולו יישמע בקרב הצבא כולו…" הם כתבו באמת גזר דין שמעורר רעידת אדמה בצבא, עם אצבע מאשימה חריפה מאוד שמופנית אל המשטרה הצבאית, שגם היא הייתה שותפה במידה מסויימת למעשה הטיוח.
לונדון: זה מדאיג אולי יותר…
בן-דוד: כן, הופיע חוקר במהלך הדיון שהעיד שעל-פי הנחייה שהוא קיבל מגבוה והוא לא פירט, החקירה של צ'יקו תמיר נעשתה בקלות יותר וללא אזהרה. כלומר, הוא לא הוזהר במהלך החקירה, הוא לא נחשד, אה, נחקר…
לונדון: איך אתה מתייחס לעניין זה שבעיניי הוא חמור?
בן-דוד: יש פה בעייה שחייבת גם להיחקר. מי נתן הנחייה כזו, מאיפה היא הגיעה
קירשנבאום: והודיעו כבר ש…
בן-דוד: הודיעו ש… אבל בית הדין גם תוקף את הרמטכ"ל ואת שורת האלופים שבאו לתת עדות אופי.
לונדון: אני לא יודע למה הקצינים הבכירים מקוננים. זה מעמיד אותם בעמדה נשגבת. מפני שבעצם בית-המשפט אומר: "אתם לא כאחד האדם. מכם נדרש יותר."
בן-דוד: ירון, השאלה היא איזה צבא…
לונדון: וזו מחמאה עבורם!
בן-דוד: אבל אם נצא רגע מהשפ…
לונדון: זו מחמאה עבורם!
בן-דוד: נצא רגע מהשפה המשפטית, השאלה היא איזה צבא אתה רוצה. תראה, שני מפקדי השדה המובילים היום של צה"ל הם צ'יקו תמיר ועימאד פארס, שניהם בילו בבית-הדין הצבאי פעמיים. אם אתה רוצה לוחמים עזי-נפש כמו מאיר הר-ציון, כנראה שזה לפעמים בא עם התנהגות שהיא לא לגמרי ישרה, ואולי לא בסטנדרטים של הפרקליטות הצבאית. אלה המפקדים המובילים של צה"ל, שוב אני אומר. אם היה פה מעשה שנוגעת בו איזה שחיתות מוסרית: הטרדה מינית, גנב כסף…
לונדון: השחיתות המוסרית היא ההסתרה.
בן-דוד: תשמע, ראיתי את ניר גלילי שקיים יחסים עם חיילת שלו – זו הטרדה, הוא לא רק שהוא לא הורד בדרגה, שר הבטחון, הרמטכ"ל אז מופז רצה לתת לו דרגת אלוף, רק בג"ץ עצר את זה. ראיתי את…
לונדון: אז בג"ץ עצר את זה!
בן-דוד: ראיתי את עימאד…
לונדון: בג"ץ סיכל את זה.
בן-דוד: לא פגעו לו בדרגה. ראיתי את עימאד פארס מכה את הנהג שלו – לא פגעו לו בדרגה. ראיתי את עופר נמרודי מורשע בפלילים, שומר על דרגתו. ראיתי את איציק מרדכי מורשע בפלילים – פה אנחנו מדברים על עבירות צבאיות אגב, לא על עבירות פליליות – גזר-דין מאוד מאוד קשה, השאלה כרגע האם יש פה פתח לאיזשהו ערעור, אגב, ושימו לב לדעת המיעוט השופט המחוזי שישב בהרכב, עודד מודריק, לא סבר שנכון לפגוע בדרגתו של תמיר.
לאחר מכן, במהדורה המרכזית, חתם בן-דוד את פירושו במשפט הבא:
אני חושב שבית המשפט זרק היום מצה"ל קצין שיחסר לנו במלחמה הבאה.
כאשר החלו להישמע עדויות החיילים מ"עופרת יצוקה" (ורגע לפני שהם נגנזו), טענתי שהבעייה הראשונה נעוצה בעצם הציפייה שהצבא יהיה מוסרי. צבא, מעצם טיבו, פועל בצורה בלתי-מוסרית, ודאי שבסטנדרטים של אזרח מערבי כיום. זו איננה הרשאה לצבא לעשות ככל העולה על רוחו: מגבלות צריכות להיות, קווים אדומים צריכים להימתח. אך לצד זאת, יש לחדול מן הדרישה ו/או הציפייה הכוזבת שהצבא יהיה מוסרי, ולהמעיט את חלקו בתחומי החיים.
יפה עשה בן-דוד כשמתח קו בין מאיר הר-ציון למשה תמיר: הר-ציון הוא רוצח חפים מפשע, אדם שהמסקנה המתבקשת מקריאת תולדות-חייו היא שהוא צמא-דם, וקשה להאמין שהיה חולש על שטח קרקע עצום, אלמלא נורמות פסולות שהיו קיימות בזמנו. בן-דוד מתגעגע לאותן נורמות, ולכן הוא גם כתב צבאי.
אם דבריו של בן-דוד אכן מייצגים, כפי שטען, את שידרת הפיקוד של צה"ל, הרי שזו תנועת מטוטלת בכיוון ההפוך לחלוטין מהקו של דובר צה"ל כי "צה"ל הוא צבא מוסרי וחייליו פועלים על פי רוח צה"ל וערכיו". כעת נאמר לנו (ושוב חשוב להדגיש: אמנם זה איננו דובר צה"ל, "רק" אלון בן-דוד, אך הוא טען כי לא מצא בכל הצבא מישהו שיאמר אחרת), כעת נאמר שקציני צה"ל אמנם לא מוסריים, אך עלינו לברך על כך, אם ברצוננו לנצח במלחמה הבאה.
עם זאת, אינני מסכים שעל-מנת להצמיח לוחמים טובים, ישראל צריכה לאפשר לקציני צה"ל לעבור על החוק. באשר לעדויות החיילים אכן כתבתי כי "אין מלחמה יכולה להתנהל במוסריות… מרגע שהמלחמה מתחילה חזקה עליה שהיא תוציא מן האדם את הרע שבו".אני עדיין מחזיק בדיעה הזו, אך אני חושב שגם לגבי קציני צה"ל יש להפריד בין מעשים שנעשים בשעת קרב ממשית, לבין כל פעולה אחרת (כולל פעולות של בטחון שוטף, א-פרופו הדיווח של גדעון לוי, המצוטט אצל כרמי). הן ההרשאה לנסיעה בטרקטורון מלכתחילה, והן טיוח המעשה בדיעבד אינם משגים שנעשו בשעת קרב. זוהי תרבות פסולה של מי שאיננו ירא מהחוק, ומרגיש שהוא מעליו – הלך-רוח מובן ביותר עבור מי ששירת זמן כה רב בגדה. מי שמורא החוק איננו עליו, לא יהיה לוחם עז-נפש בשעת-קרב, אלא פחדן הטובח בחפים מפשע, כפי שאכן היה מאיר הר-ציון.
העובדה ששעת הקרב מצריכה התנהגות בלתי-מוסרית או נורמטיבית, אין פירושה שמוכרחים להביא אליה את הטובים לשקר. ודווקא משום שההרשאה הזו נתונה בשעת הקרב, יש להקפיד הקפדה יתירה על שני דברים: על התנהגות נאותה ושמירת חוק, ועל דחיקת שעת הקרב וצמצום משכה ככל האפשר.
עוד פיסת מידע אחת שדורשת התייחסות היא העדות לפיה קצינים מגבוה מודיעים על תוצאות החקירה הרצויות להם. את זאת בדיוק טענתי לגבי החלטתו של הפצ"ר אביחי מנדלבליט לסגור את החקירה בנוגע לעדויות מ"עופרת יצוקה", ואנשים שונים אמרו לי שאם מצ"ח לא מצאו, כנראה שהכל היה שמועות ותו לא. כעת אנחנו יודעים בוודאות שלפעמים מבקשים ממצ"ח לא למצוא. ההבדל הוא שכאן ננקטו צעדים בעקבות החקירה המהירה של מצ"ח, ואילו בנוגע ל"עופרת יצוקה" הסתפקו בחקירה המהירה ההיא. הוא שאמרתי: ידע פירושו שותפות לאשמה, ועל-כן צה"ל והציבור הישראלי בכלל לא שמע, את מה שלא רצה לשמוע.
—
סרגל ראשי: אודות | מקרי | משנתי | תגובות | תגיות | תולדות | תפוצה
—
תגים: אביחי מנדלבליט, אלון בן-דוד, מוסר, משפט, ערכים, צבא, תקשורת
יוני 30, 2009 בשעה 11:22 pm |
אלון בן-דוד חולה במחלה די נפוצה של סינוויר מאנשים כריזמטיים כמו צ'יקו. כשאתה חייל צעיר בגולני, די טבעי שתראה בלוחם ומפקד כמוהו אליל ולא תשפוט אותו לפי אמות מידה שהוא עצמו עלול לשפוט אותך לפיהן אם תעלה משפט לפניו. כשאתה כתב צבאי, ראוי שתהיה יותר בוגר מזה. גם הטיעון הישן שיחסרו לצה"ל מפקדים טובים הוא אינפנטילי ומגוחך.
אהבתי את הנקודה שהעלת לגבי פחדנותו של צ'יקו – שאין ספק כי הוא לוחם אמיץ מאד – שהובילה אותו לטיח את העובדות. אין כאן סתירה של ממש. מדובר בסוגי אומץ שונים, לדעתי. בסופו של דבר אנחנו חיות חברתיות, ולפעמים מעמדינו בחברה ושיקולי קריירה חזקים אפילו מאינסטינקט ההישרדות (לאמור, אין סתירה בין היכולת לרוץ לתוך אש אויב בזמן הקרב לבין הפחד כי חשיפת פאשלה זו או אחרת יכולה לבייש אותך או לגרום נזק לקריירה).